Igrot Kodesh · Letter 988 — Teshuvah

By the grace of Hashem,
25 Nissan 5711,
Brooklyn, New York,

Among the constraints suffered by man, our Sages mention the fact that "you live against your will." In fact, life is not a succession of pleasures. In any event, it cannot be entirely peaceful or even comprise only the lightest sufferings. From time to time, it appears, in the most clear-cut manner, that "you live against your will" and that "all that Hashem does is for the good."

You will consult on this, in kuntres no. 59, on page 33, the letter of my father-in-law, the Rebbe, of 12 Tammuz 5708.

Nevertheless, one can observe that everything depends, in large part, on the effect these events can exert on a person's life, with what vigor he accepts them and how he reacts. Who is greater than the Rambam*, whose life was a succession of troubles, adventures, sufferings, completely unusual accidents? Despite this, his conception of life, which he sets forth in his Moreh Nevuchim, was particularly positive and optimistic. By contrast, various persons whose life appears happy express their satisfaction only very rarely.

The same distinction can be made in the nature of men. In this domain, Chassidus* comes to each one's aid. From the time of the Baal Shem Tov*, the importance of the precept "Serve Hashem with simchah*" was proclaimed. Even when one seeks teshuvah* for sins one is sure of having committed, one can "rejoice with one side of the heart and lament with the other," as the Tanya* explains at length.

What has just been said applies particularly to that which is not given over to the free choice of man. Without doubt, Chassidus* gives the means, even by logic, to rejoice, at least in repairing the past.

All this should have considerably diminished the emotion, the bitterness, and especially the sadness provoked by these events. You will consult on this chapter 26 of the Tanya*. The sefarim* of our Sages and chapter 22 of Iggeres HaKodesh* affirm that "thus, Hashem grants the good, and He will illuminate His Face for him, showing him an evident love, whereas previously this love was veiled and hidden in an asserted reproach. From then on, the severity is sweetened at its source, and the rigor disappears for eternity."

In one of his sichos*, my father-in-law, the Rebbe, remarks that it is said at the start of that passage: "like a merciful, wise, and just father, who strikes his son." The text therefore does not grant this father the title of chassid*, whereas it says, further on, "before his merciful, just, and chassid* father." Indeed, this father strikes his son, and even if it is, on his part, a mark of hidden love, it is not possible, in such circumstances, to grant him the title of chassid*.

All these words do not have for their purpose to moralize, chas v'shalom*. Even more, it is not easy to speak to someone in such terms, especially knowing what he has endured. My objective is therefore solely to recall the teaching of our Torah, allowing you to be less bitter and to calm yourself, at least partially, until there is accomplished the promise, previously stated, of Iggeres HaKodesh*, according to which "Hashem grants the good and will illuminate His Face for him," satisfying all his needs.

When a change occurs in this matter, you will not fail to let me know, especially if you can give me good news in one or several of these areas.

With my blessing that you may, very soon, settle yourself favorably,

תתקפח

ב"ה, כ"ה ניסן, ה'תיש"א ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

הנה בכלל מנו רז"ל בין כל ה"בעל כרחך" גם את ה"בעל כרחך אתה חי", ז. א. אשר החיים אינם שורה של תענוגים ועכ"פ ענינים של מנוחה או עכ"פ יסורים קלים ביותר.

אלא שמזמן לזמן הנה צריך לחזור לעצמו בחוזק ובהתמדה אשר בע"כ אתה חי וכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד.

ועייג"כ קונ' נט על"ג מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר (י"ב תמוז תש"ח).

אבל רואים אנו במוחש, אשר במידה ידועה ורבה תלוי הרושם ממאורעות חיי האדם בהאדם עצמו באיזה חריפות הוא מקבלם ועונה (רעאגירט) עליהם. ומי לנו גדול כרמב"ם אשר חייו החיצוניים היו מלאים צרות והרפתקאות יסורים ואסונות ר"ל יוצאים מן גדר הרגיל, ובכ"ז השקפתו על החיים, כפי שמבואר בספריו מו"נ, היתה טובה ביותר, אפטימיסטיש בלע"ז. ולאידך גיסא ראינו כמה וכמה אנשים שבחייהם החיצוניים לכאורה מוצלחים הם, ובכ"ז רק לעתים רחוקות ביותר נראה בהם איזה שביעת רצון.

כחילוק הזה נמצא בהמדות טבעיות שבבני אדם. עוזרת לכאו"א בזה תורת החסידות, אשר עוד מהבעש"ט הכריזו את הענין עבדו את ה' בשמחה, אשר אפילו בשעת התשובה, על עבירות שאין ספק שחטא ועבר עליהם, הנה בכל זה אין צריך להיות בזה סתירה לחדווא תקיעא בלבא מסיטרא דא, וכמבואר בארוכה בתניא.

ובפרט בענינים שאינם תלויים בבחירתו, הרי בודאי נותנת תורת החסידות היכולת למצוא בהם, גם בשכל האנושי, איזה צד של שמחה ועל כל פנים של תיקון על ענינים שבעבר. ובמילא הי' זה צריך למעט במדה גדולה את ההתרגשות והמרירות ואצ"ל העצבות הבאים על ידי המאורעות. ועין תניא פכ"ו, וכבר הובטחנו בספרי רז"ל ובאגה"ק סכ"ב, "ואז גם הוי' יתן הטוב ויאר פניו אליו בבחינת אהבה מגולה אשר היתה תחלה מלובשת ומסותרת בתוכחה מגולה ויתמתקו הגבורות בשרשן ויתבטלו הדינין נס"ו" (למרות זה ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר באחת משיחותיו במה שכתוב שם בתחלת הענין, "וכמו אב רחמן חכם וצדיק המכה בנו כו'" וביאר שלא אמר כאן "וחסיד", כמו שאמר אח"כ - "לפני אביו הרחמן והצדיק וחסיד כו'", כי כיון אשר זהו אב המכה בנו, אף שזהו מאהבה מסותרת, אבל התואר חסיד לא שייך בכאן כביכול).

מובן אשר כל האמור לעיל אינו ח"ו דרך אמירת מוסר, ועוד יותר דאס איז שווער צו זאגן יענעם, וויסנדיק דורך וואס יענער איז דורכגעגאנגען, ולא באתי בזה אלא להורות לו באיזה מעניני תורתנו אשר יוכלו להקל עליו את עול המשא ולהרגיע את רוחו, עכ"פ במקצת, עד אשר יקויים בו הבטחה האמורה באגה"ק הנ"ל אשר ה' הטוב יתן הטוב ויאר פניו אליו בכל המצטרך לו.

בטח יודיעני כשיהיו אצלו איזה שינויים בכל ענינים הנ"ל, ובפרט כשיהי' לו בשורה טובה באחד או באחדים מהענינים הנ"ל.

בברכ[ת] הסתדרות הנכונה בקרוב.