Igrot Kodesh · Letter 971 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,
11 Nissan 5711,
Brooklyn, New York,

It is known that our ancestors[1], when they left Egypt, ceased to be considered as bnei Noach*[2] in order to receive the Torah and to perceive the Divine revelation[3]. It was so from the beginning of their departure or when they completely left that country[4].

It is therefore from this episode that our Sages derive the laws of conversion. It is clear that one can also conclude from it what their moral situation was. Evil still had a strong grip on the left side of their heart. On the other hand, their wish and desire was to liberate their nefesh ha'Elokis*, exiled in "the other side," that of the impurity of Egypt, in order to attach themselves to Hashem[5].

It is the same every day. A man is required to consider himself as if he had been liberated this very day from Egypt, as the chassidic maamar* in the present kuntres* explains. How much more must this be so during the festival of Pesach*.

It is known that every year, a festival, when it occurs, again awakens what must be its inner content[6].

Each person, especially if he is not yet a beinoni*[7] — the perfection toward which he must strive — is therefore required to liberate his nefesh ha'Elokis*, exiled in the body and the nefesh habahamis*. Even more, he must elevate this nefesh ha'Elokis* far above the body and the nefesh habahamis*, attach himself to Hashem through the Torah and mitzvos* that he studies and practices.

The days of Pesach*, and particularly the first night of this festival, have a positive particularity[8] that distinguishes them from all the rest of the year, including the other festivals. Indeed, the Jews then nourish themselves with matzah*, which reveals the attribute of intellectual revelation[9] in all its grandeur and allows one to perceive the Essence of Divinity, to attach to Him one's physical body, so that the vitality one draws from material foods is also Divine.

Its effect therefore exerts itself on the nefesh ha'Elokis* and also on the nefesh habahamis*, that is to say on the yetzer hara*, whose attacks become less strong. When the latter begins to refine itself, it will allow the nefesh ha'Elokis* to believe, with complete faith, in what it does not understand by its intellect.

* * *

In the expression of my father-in-law, the Rebbe, in his sicha* that is reproduced in this kuntres*, "every moment is precious"!

Menachem Schneerson,

Notes
[1] This letter is the foreword to the kuntres edited on the occasion of the festival of Pesach. It appears in Sefer HaMaamarim 5711, page 218.
[2] The non-Jewish nations.
[3] The Rebbe notes at the bottom of the page: "According to Rashi's commentary on Tractate Yevamos 46a."
[4] The Rebbe notes at the bottom of the page: "See the commentary of Rabbeinu Chananel in the Tosafos Yeshenim, on Tractate Yevamos 46a."
[5] The Rebbe notes at the bottom of the page: "According to chapter 31 of the Tanya."
[6] The Rebbe notes at the bottom of the page: "One can find the proof of this in the Mishna at the end of the third chapter of Gittin: 'One verifies the wine...'. See on this subject the Semadar edition."
[7] The 'intermediate' man, defined by the Tanya as the perfect stage of avodas Hashem for one who is not a tzaddik.
[8] The Rebbe notes at the bottom of the page: "See the series of chassidic discourses Vekachah of 5637, in chapter 60."
[9] The Rebbe notes at the bottom of the page: "A long explanation of this subject appears in the Shaar HaEmunah of the Mitteler Rebbe."

תתקעא

ב"ה,
ידוע ענין יציאת אבותינו ממצרים, אשר היתה יציאתם מכלל בני נח לקבל התורה ולקבל פני 1השכינה, התחלת היציאה או היציאה 2לגמרי, שלכן למדו רז"ל דיני גרות משם. מובן, אשר זה מורה גם כן על מצבם הרוחני שהרע שבנפשות ישראל עדיין הי' בתקפו בחלל השמאלי.. רק מגמתם וחפצם היתה לצאת נפשם האלהית מגלות הס"א היא טומאת מצרים ולדבקה בו ית'3.

וכן הוא בכל יום ויום, שחייב אדם לראות עצמו כאלו יצא היום ממצרים - וכמובא במאמר שבקונטרס - וביחוד בימי הפסח

שעניני כל חג ומועד מתעוררים בכל שנה ושנה בזמניהם שלהם כידוע4

צריך כל או"א, ובפרט אלו שלא הגיעו עדיין למעלה ממדריג' הבינונים שהיא מדת כל אדם ואחרי' כל אדם ימשוך

להוציא ולהעלות את נפשם האלקית מגלות הגוף ונפש הבהמית, ואדרבה להעלות הנפה"א על הגוף ונפה"ב מעלה מעלה, ולדבקה בו ית' ע"י תורה ומצות שלומד ומקיים.

ונשתנו 5למעליותא כל ימי הפסח (וכ"ש ליל א' דפסח) משאר ימות השנה וגם משארי היו"ט, כי אז ניזונים ישראל מאכילת מצה, שבה מעין בחי' מהות גדלות 6אבא, מהות האלקות, היינו שגופו הגשמי מתקשר בו חיות נפשו שיחי' גם חיים גשמיים מאכילת מזון שבו הוא מהות האלקות, ולכן מלבד שפועל בנפה"א פועל בנפה"ב שהוא היצה"ר שלא יסית כ"כ ושיתחיל להתברר ויניח הנפה"א להאמין באמונה שלימה גם במה שאינו משיג ע"פ השכל.

* * *

ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחתו שבקונטרס: עס איז דאך טייער די שעות !

מנחם שניאורסאהן
יא ניסן, ה'תיש"א ברוקלין, נ. י.

תתקעא
נדפסה בסה"מ תשי"א ע' 218 ובלקו"ש חי"ב ע' 155. לזולתו.. על נפש הבהמית : ראה תניא פכ"ט, ד"ה מצה זו (בקונטרס) סוף פ"א. כל אחד ואחת : בראשית רבה פל"ט, י"ד; מכילתא שמות טו, כא. ועוד.