Igrot Kodesh · Letter 9613

[17[1] Kislev* 5729]

P.S.: I[2] have duly received your letter[3], as I was saying, and I enclose a copy of my response to Rav Lewinger[4], who has also addressed himself to you on this subject. As I noted in my letter, I had great doubt as to whether I should write all this and, even after resolving the doubt, I will do so in the most concise manner.

In somewhat greater detail, I spoke about it to the Chassid*, Rav Y. Elinson, and one of my intentions in the matter — in accordance with the request I made of him — was that he transmit my words to you. For obvious reasons, I did not wish to put them in writing as long as there was a possibility of avoiding danger to persons, Heaven forfend, and of intervening through other channels.

I leave it to your judgment, as I indicated to Mr. Elinson, to determine whether it is appropriate to transmit the content of my letter to those who addressed themselves to you regarding Hebron*, for example, as well as the terms of my exchange with Mr. Elinson. In any case, I asked that all this be transmitted to Mr. H.M. Shapiro[5]. According to information I have received, he is one of the principal speakers and organizers advocating the restitution, at least partial, of the territories. This endangers security not only at the border but throughout the entire Holy Land* — may it be restored and rebuilt — in a natural sense. You will understand what I mean.

I absolutely do not understand the "ruse" of exerting pressure on the military and on those responsible for security so that they do not express, clearly and with full determination, their view on the question. For there is no interest, no gain in restoring these territories, since "their mouth speaks vain things"[6], as has been observed in the past with all the promises of peace. According to the words of Rashi*[7], based on the Sifri* Beaalotecha 9:10, which were studied last week: "This is an established principle[8]: Esau* harbors hatred toward Jacob*". And our Sages explain at length[9], in every possible way, that: "the kindness of the nations is a sin"[10].

It is therefore quite clear that nothing will be gained by returning the territories, as has been seen in the past, including the recent past, when the Suez Canal was restituted twelve years ago, and in other cases as well. You will understand what I mean. How much more so is this the case this past year, since every time an opinion is published advocating the restitution of territories and giving charity to the nations, the wave of terrorism increases and there are concrete casualties — martyrs in our Holy Land*, may it be restored and rebuilt — whose blood Hashem will avenge, as has been verified in practice.

As I wrote in the letter of which I send you a copy, all of this could be greatly elaborated, but this is a subject to which silence befits, and it is not good to write what is not to the praise of Israel[11]. How much more should one not speak of it.

It is wondrous to observe, truly at every step, how correct are the words of our Sages, according to which: "adding amounts to subtracting"[12]. This allows one to understand the connection that can be made between the two injunctions: "You shall not add and you shall not subtract," stated simultaneously in a single verse, Va'etchanan 4:2 or Re'eh 13:1[13]. For it is precisely those who assert, with vehemence, that a Mitzvah* has been added in our time — that of the ascent to our Holy Land*, may it be restored and rebuilt — and that it must be counted among the six hundred and thirteen Mitzvot*, contrary to the opinion of the Rambam*[14], who even assert, some of them, that upon this depends the observance of the entire Torah* and Mitzvot*, the continuity of the people of Israel and of the Land of Israel — may it be restored and rebuilt — who consequently permit travel on boats that violate Shabbat* publicly[15], for everything is permitted to fulfill this Mitzvah*, a fortiori lesser prohibitions.

Then they add one idea to another by publicly announcing that we now live at the beginning of the redemption[16], which contradicts a Halachah* clearly established by the Rambam*[17], who, without any doubt, was acquainted with the Yerushalmi*[18], the commentary of the Ramban* on Shir HaShirim*, the texts of tractate Sanhedrin*[19], and others. Yet among precisely these very people, many wish to cede the territories, at least partially.

I do not wish to elaborate on all this, for I fear to interfere with the path of your thinking. As our friend[20] — may Hashem grant him long days and good years — once indicated to me, when you meet people you will strive to find common ground, that which you share and that which unites you, without emphasizing, without highlighting what distinguishes, separates, or at least distances you from them. It is quite evident that this applies to our relationship, the bond between you and me. I hope it is: "as the face reflected in water"[21]. In this instance as well, I would not have written all this had I not seen a proclamation about the beginning of redemption, which constitutes a danger. This is, for now, the only explanation I have found for these martyrs and victims in our Holy Land* — may it be restored and rebuilt — among whom are also survivors of the Shoah* who witnessed clear miracles, yet nonetheless fell in our Holy Land* — may it be restored and rebuilt — again in a manner that is not natural, as has been said. May Hashem avenge their blood!

The explanation is precisely that which has been given each time a false messiah arose, who diverted a person and incited them to follow him. In the end, there were victims, Heaven forfend. The same applies to the idea that redemption has already begun. True, the situation is miraculous[8] and millions of Jews have experienced a great salvation[8]. Yet this is not the redemption of the fourth exile[22]. On the contrary, according to all indications, it is a particularly deep fall within the double and multiple darkness of this exile, in which twilight is presented as light[23]. And the bitter punishment is as follows: yet another victim in Israel, another martyr in our Holy Land* — may it be restored and rebuilt — and then another. May Hashem avenge their blood!

I received information "incidentally," in response to my objection about the danger that may result from relinquishing one of the territories, that according to ages and passages in the Talmud*, the situation is not considered dangerous. This is a strange argument and demonstration. In various texts it is stated, or one can deduce, that this is indeed the beginning of redemption, although these explanations do not in any way concern what is the object of our discussion. This is the case, for example, of the story in Midrash Eichah Rabbah*, chapter 1, paragraph 51, according to which at the time of... One should seek halachic* decisions not in the Midrashim* of our Sages, nor even in the difficult passages of the Talmud*, since the Halachah* has been established by the later Sages and the Decisors in the light of whom we will advance until the coming of our righteous Mashiach*.

I am very grieved that you have not written to me for a long time already, which runs counter to your custom and your nature, which is to write with eagerness about events and Chassidic* gatherings — for example the discovery of the gravestone of the great Rav and Chassid*, Rav B.M., of blessed memory[28], the Chassidic* gathering in the Tzemach Tzedek* synagogue[29] during Rosh Chodesh* Kislev*. My mind was somewhat set at rest by the letter I have just received, as well as by your news transmitted by those who, coming from there, arrived here after seeing and speaking to you personally.

Following up on the discussion we had at the time regarding the first Passover* and the second[30], I had occasion to consult the Yosef Ometz*, a collection of responsa by the Chida*, which also contains responsa by his son-in-law. It is presented there as self-evident, citing various proofs, that it sometimes occurred that the entire community was postponed to the second Passover*, and it is stipulated that this sacrifice is offered even in a state of impurity. Such is not, however, the opinion of the Rambam*. You will consult this text at chapter 6.

Notes

[1] The Rebbe writes Tov, good, a word whose numerical value is seventeen.
[2] See the Likkutei Sichot*, vol. 15, p. 491, and vol. 12, p. 223.
[3] This letter is addressed to Rav Shlomo Yosef Zevin, of Jerusalem, in the form of a Postscript to the preceding letter. See regarding him the letters nos. 9700 and 9973.
[4] The letter no. 9618.
[5] Chaim Moshe Shapiro, who was then Minister of the Interior and member of parliament for the National Religious Party.
[6] Psalms 144:8–11.
[7] In his commentary on the verse Vayishlach 33:4.
[8] The Rebbe underlines the words: "established principle," "miraculous," and "great salvation."
[9] See tractate Bava Batra* 10b.
[10] Mishlei 14:34.
[11] According to tractate Bava Batra* 123a.
[12] Tractate Sanhedrin* 29a.
[13] See regarding this the letter no. 8702, the Likkutei Sichot*, vol. 22, p. 288, and vol. 24, from p. 601, as well as the references indicated in the Likkutei Sichot*, vol. 14, p. 179, note 6.
[14] See also the Likkutei Sichot*, vol. 18, from p. 399, and the Talmudic Encyclopedia*, at the entry: "Eretz Yisrael*," from p. 223.
[15] See regarding this the letter no. 9157.
[16] See regarding this the Likkutei Sichot*, vol. 5, p. 149, and in the notes, vol. 15, from p. 488, and more extensively in the work: "The Torah's View on the Situation in the Holy Land," chapter 1. See also letters nos. 9793 and 9831.
[17] In his Laws of Kings, at the end of chapter 11.
[18] In tractate Berachot*, chapter 1, paragraph 1.
[19] 98a.
[20] Mr. Shneur Zalman Shazar, President of Eretz Yisrael*.
[21] That this bond is reciprocal, according to the verse Mishlei 27:19.
[22] That of Edom*.
[23] According to the verse Isaiah 5:20.
[24] See especially the Rambam's* commentary on the Mishnah* in the introduction to tractate Avot*, and the introduction to the Me'ir Einayim* of the Rama*.
[25] According to tractate Shabbat* 33b.
[26] All are in the same situation as Rabbi Shimon ben Yochai*.
[27] This paragraph is in Yiddish*, while the rest of this letter is in Hebrew.
[28] Rav Baruch Mordechai...
[29] The Tzemach Tzedek* synagogue.
[30] Pesach Sheni*.

ט'תריג

[טו"ב כסלו, ה'תשכ"ט]

נ.ב. נתקבל מכתבו כנ"ל ומצו"ב העתק המענה שלי להרב לוינגר שי' שפנה (גם) אל כת"ר בזה.

וככתוב במכתבי, ספק גדול הי' אצלי האם לכתוב את הנ"ל, וגם לאחרי פתרון הספק – בא הכתוב בקיצור נמרץ.

באריכות קצת יותר – דברתי בזה עם הוו"ח וכו' מהר"י שי' עלינסון. ואחת מכוונותי בזה היתה (וכפי שבקשתיו), שימסור דברי לכת"ר, שמטעמים מובנים לא רציתי להעלותם על הכתב כל זמן שיש ברירה למנוע סכנה, ר"ל, לנפשות – בדרכים אחרים.

אל בינת כת"ר אשען, כפי שאמרתי גם למר עלינסון, האם למסור תוכן מכתבי לאלו שפנו לכת"ר בנוגע לחברון וכיו"ב, וכן גם על דבר תוכן שיחתי עם מר עלינסון, אף שבכל אופן ביקשתי למסור הדברים למר ח.מ. שפּירא שי', כיון שעל פי הידיעות הוא מראשי האומרים והמארגנים את המצדדים להחזרת שטחים, עכ"פ בחלקם, שזה מסכן לא רק הבטחון על הגבול, כ"א הבטחון בכל אה"ק ת"ו בדרך הטבע, וד"ל. [ו"החכמה" דהלחץ על אנשי הצבא והבטחון שלא לומר דעתם גלוי' בזה ובכל התוקף – איני מבינה כלל]. ובפרט שאין כל תועלת וריוח בהחזרת שטחים, שהרי פיהם דיבר שוא, כפי שראו בעבר בנוגע לכל הבטחות של שלום וכו'. ובל' רש"י מספרי בהעלותך (ט, י) בשבוע שעבר: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, והאריכו חכמינו ז"ל בכל הגוונים דחסד לאומים חטאת. וברור הוא שלא ירויחו מאומה על ידי החזרת שטחים, וכפי שראו בעבר ואפילו בעבר "הקרוב" כשחזרו לפני י"ב שנה מתעלת סואץ וכולי וכולי וד"ל. ובפרט בשנה אחרונה שבכל פעם שמתגבר פרסום הדעת ע"ד החזרת שטחים וצדקה לעכו"ם וכולי – מתגבר גל החבלנות ועד להוספת חלל בפו"מ וקרבן באה"ק ת"ו, הי"ד, וכפי שראו במוחש.

על דרך כתבי בהעתק מכתבי המצורף, גם בזה יש להאריך כו"כ – אלא אלו הם הענינים שהשתיקה יפה להם. ואין כדאי שהכתב יכתוב בגנותן של ישראל – מכ"ש וק"ו שאין לדבר בגנותן של ישראל.

ונפלא הדבר עד כמה צודקין דברי חכמינו ז"ל על כל צעד ושעל, שאמרו כל המוסיף גורע, שעפי"ז מובן הקשר דשני הציוויים לא תוסיפו ולא תגרעו בכתוב אחד ובחדא מחתא (ואתחנן ד, ב; ראה יג, א), שדוקא אלו וואָס קאָכן זיך שבתקופתנו זו נתוספה מצוה (עלי' לאה"ק ת"ו, ודוקא במנין תרי"ג, דלא כדעת הרמב"ם), ויש מוסיפין דאך ורק בה תלוי קיום כל התומ"צ וקיום עם ישראל וקיום אה"ק ת"ו, ובמילא [מותר לנסוע בספינות בחילול שבת בפרהסיא וכו' ש]הכל נדחה מפני מצוה זו, [על אחת כו"כ איסורים קלים יותר], והוסיפו ענין על ענין להכריז בפומבי דעתה הוא באמצע דאתחלתא דגאולה, היפך פס"ד מפורש ברמב"ם [שבודאי ידע ע"ד הירושלמי ומהיסוד להרמב"ן שיה"ש והסוגיות בסנהדרין ובכ"מ וכולי] – הרי דוקא ביניהם רבו אלו הרוצים להחזיר השטחים, או חלקם, וכו' וכו'.

ואין רצוני להאריך בזה, כיון שיראתי לנגוע במהלך מחשבת כת"ר [וכפי ששמעתי פעם מידידנו שליט"א – שבפגישותיו עם אנשים משתדל למצוא את המחבר וצד השוה שביניהם והמאחד אותם – ולא להדגיש ולחטט אחר המפריד והמבדיל ועכ"פ המחלק ביניהם. ופשיטא שכן הוא בנוגע ליחסינו – שלי ושל כת"ר, ותקותי שזהו כמים הפנים לפנים]. וגם עתה לא הייתי כותב את כל הנ"ל באם לא ראיתי בזה – הכרזת "אתחלתא דגאולה" – ענין של סכנה. כי זהו הביאור היחידי ש(לע"ע) מצאתי על ענין הקרבנות והחללים באה"ק ת"ו וביניהם אפילו כאלו שניצולו מהשואה וראו נסים גלויים בזה, ובכל זה נפלו באה"ק ת"ו וג"כ באופן בלתי טבעי כנ"ל, הי"ד.

והביאור הוא על דרך שראו בכל פעם שקם משיח שקר והסית ומשך את מישהו אחריו – נסתיים הדבר בקרבנות ר"ל. על דרך זה הוא גם בנוגע להרעיון שהגאולה כבר התחילה. [ואף שהמצב נסי והצלה וגדולה של מליונים מישראל, אבל – אין זה הגאולה מהגלות הרביעי, ואדרבה – על פי כל הסימנים זהו – ירידה למטה יותר בחושך הכפול ומכופל דגלות זה, דאומרים לחושך אור וכו']. ועונש המר הוא – דנפל עוד חלל בישראל ועוד קרבן באה"ק ת"ו ועוד, הי"ד.

"דרך אגב" קבלתי ידיעה במענה על הטענה שלי ע"ד הסכנה הנשקפת ע"י ויתור על איזה שטח כפי שהארכתי בזה, ונמסרו דברי על ידי מקור נאמן בשליחותו ע"ע – וכפי הידיעה הגיעו עד לדיבור בזה בין אנשי הממשלה; והמענה בזה הי' שאין משגיחין בטענה וראי'. . . הבאה מאיש שאפילו פעם אחת לא ביקר באה"ק ת"ו. אף שכמובן טענתי היתה שזה מסכן מליונים מבני ישראל הנמצאים באה"ק ת"ו ואינו ענין שידונו אודותי וכולי כ"א בהיסמך על הכלל קבל את האמת ממי שאמרו.

ועד"ז בנוגע לאתחלתא דגאולה. על טענתי שהרי פס"ד גלוי הוא ברמב"ם, והרמב"ם בודאי ידוע הי' לו הכתוב בכל מקומות הנ"ל – הי' המענה שהעתיקו פירוש מעוד איש אחד וביאור מעוד איש אחד, מבלי להגיב ולהזכיר כלל את הרמב"ם. ומענה זה בא גם מכאלו שיודעים שפס"ד הלכה למעשה הוא בספרי הפוסקים – ולא במדרשי חכמינו ז"ל ואפילו לא בסוגיות חמורות שבש"ס – לאחרי שנפסק הדין ברור בבתראי ובפוסקים אשר לאורם נלך עד ביאת משיח צדקנו.

דרך אגב, טענה וראי' מוזרה קבלתי – שיש כמה מקומות שכתוב שם או שמובן שם שזהו אתחלתא דגאולה וכו' – אף שהפירוש שם אינו שייך כלל לעניננו! והוא על דרך הסיפור באיכה רבה (א, נא) שבעת חורבן ביהמ"ק, געתה פרתו של יהודי ואמר ערבי שעתה חרב ביהמ"ק, ותיכף ומיד געתה פרתו פעם שנית ואמר עתה נולד מושיען וגואלן של ישראל, ז"א אתחלתא דגאולה. ופשיטא שלא עד"ז השקו"ט דידן.

ויתרה מזה, ידוע מאמרו הנפלא של רבנו הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל (פלח הרמון, ר"פ שמות ע' ז), ובודאי ידע אדה"ז שרשב"י נסתתר במערה י"ג שנה מפני גזרות מלכות רומי. – ובחנה אריאל תולדות (מז, ב) כותב: תנאים ואמוראים וצדיקים הגדולים.

ולחשיבות הענין הנני חוזר עוה"פ: לכאורה וואָס אַרט (מיר) אַז אידן ריידן זיך איין, אַז די גאולה האָט זיך שוין אָנגעהויבן, עס ווערט דאָך פריילעכער אויפן האַרצן; וגודל ענין שמחת בנ"י מבואר הוא, ובפרט על פי תורת החסידות, אלא שכנ"ל – עונשו חמור וכו' וד"ל.

נצטערתי רבות על העדר מכתבים מכת"ר זה זמן רב – היפך רגילותו וטבעו לכתוב בזריזות ע"ד מאורעות והתועדויות וכו' [ע"ד גילוי המצבה של הרה"ג והרה"ח וכו' הרב"מ ז"ל, ההתועדות בביהכ"נ צ"צ בר"ח כסלו וכו' וכו'] והרגיעה קצת רוחי קבלת מכתבו ז"ע וכן הפ"ש מהבאים מהתם להכא שראוהו ודברו אתו פא"פ.

בהמשך להשקו"ט מאז – בנוגע פסח ראשון ופסח שני וכו' נזדמן לידי ספר יוסף אומץ – שו"ת להחיד"א, בו מובא שו"ת מחתנו וכותב בפשיטות – ובכמה ראיות – שלפעמים הי' צבור נדחה ועושה פסח שני, ולתוס' – בא גם בטומאה וכו', אבל לא להרמב"ם, עיי"ש (סימן וא"ו).