Igrot Kodesh · Letter 9573

[5728]

This year[1], especially in the aftermath of the victory in the Six-Day War*, there is no reason to change one's conduct for Independence Day[2]. The latter does not warrant rejoicing, for after the miracles so manifest that occurred, the proper response would have been to express this joy by strengthening oneself in the domains of the One Who performed these miracles[3] — that is, in Torah and holiness. Yet one observes that, on the contrary, the feeling has been strengthened that "my strength and the might of my hand"[4] has achieved all this. And not even much emphasis is placed on the sacrifice[3] of the fighters.

Indeed, the senior officers themselves acknowledged that "the hand of Hashem accomplished all of this"[5]. Everyone felt it, especially the military leaders, who were aware of the balance of forces and the natural odds[6] — contradicting the reality of the consequences of the war and the manner in which it unfolded[3]. Yet the expression of joy demonstrates the contrary of all this. Furthermore, those who are accustomed to say Hallel* may not recite the blessing, and likewise in particular that of Kaddosh*, "Holy." All such blessings are recited in vain. The same applies to the blessing of Shehecheyanu*[3], "Who has kept us alive." Indeed, several Rabbis of the Holy Land, may it be restored and rebuilt[3], have ruled that it is forbidden to recite the blessing of Hallel, and have therefore asked that it not be done[3].

The situation and the disorder are distressing. The youngest issue halachic rulings on the matter and they humiliate the Rabbis of Israel who prohibit the recitation of the Hallel blessing on these days; they show them disrespect. Yet no one intervenes to lodge a protest on this matter.

Notes

[1] See the Yagdil Torah, published in Jerusalem, vol. 1-22, p. 7.
[2] Of Israel, the 5th of Iyar*.
[3] The Rabbi emphasizes the words: "the One Who performed these miracles," "not even much emphasis is placed on the sacrifice," "the manner in which it unfolded," "the same applies to the blessing of Shehecheyanu," "several Rabbis of the Holy Land, may it be restored and rebuilt," and "asked that it not be done."
[4] "has achieved all this for me," Ekev 8:17.
[5] Yeshayahu 41:20. Tehillim 118:23.
[6] Of winning the victory.

ט'תקעג

[תשכ"ח]

אין מקום בשנה זו דוקא, וגם לאחר הנצחון של מלחמת ששת הימים, לשנות את ההנהגה ביום העצמאות, ואין גם לבסס את השקפת השמחה – שהרי לאחר נסים כה גלויים, ביטוי השמחה הי' צריך להיות בתוספת בעניני מחולל הנסים – תורה וקדושה, ורואים כי אדרבה, גדלה ההרגשה של "כחי ועוצם ידי" ( ואפילו לא מדגישים כ"כ המס"נ של הנלחמים), ולמרות כי גם הקצינים הגבוהים הודו כי "יד ה' היתה זאת", וכ"א הרגיש בזה ובמיוחד ראשי הצבא שידעו את הכחות שמכל צד ואת הסכויים שע"פ טבע הסותרים את המציאת של תוצאות המלחמה ואופנן – אך ביטוי השמחה מוכיח את ההיפך הגמור . . . ובמיוחד, כי גם אלו שנהגו לומר הלל לא היו צריכים לברך עליו, וכן ברכת קדוש ועוד, והרי אלו ברכות לבטלה. וי"ל אפילו בברכת שהחינו – וכמה מרבני אהקת"ו פסקו שאסור לברך על ההלל ופסקו שלא לאמרו .

מצער המצב וההפקרות שגם קטנים – פס"ד בזה ומשמיצים את רבני ישראל שאסרו לברך על ההלל בימים ההם ולאמרו, ומזלזלים בכבודם ואין פוצה פה ומוחה וכו'.

הוספה