Igrot Kodesh · Letter 9569

[Elul* 5728]

To Mr. Eliahu Amikam[1],

I greet and bless you,

I duly received your letter of the 6th of Elul, in which you question me about the reestablishment of the Sanhedrin*[2]. As you know, I avoid expressing myself on such subjects, for various reasons. Nevertheless, you establish a connection between this question and "the growing rift that exists between the majority of the population of Israel and the religious institutions, on the one hand, and..." and you note that I am accustomed to express my opinion without ambiguity. Without a doubt, you regard this situation in general with a broken and aching heart. I have therefore decided to depart from my usual practice and respond to your questions.

The question properly speaking, concerning the reestablishment of the Sanhedrin*, comes down to three points:
A. Is there, in my view, a utility in considering this reestablishment?
B. If so, what form should this Sanhedrin take, in my opinion?
C. If not, what are the reasons for my opposition, given that — as has been said — the situation in Eretz Israel*, may it be restored and rebuilt, as in the Diaspora*, raises the problem of religious authority, which the reestablishment of the Sanhedrin should resolve?

I pose to you in turn the following question: how do you know that it will be so[3]? Is it truly the case that the reestablishment of the Sanhedrin is a solution — indeed the only solution — to the current state of moral life in Eretz Israel? And even if one were to assume that it is the only solution, the question arises: what is meant by Sanhedrin? By what authority? What is the source of this authority?

The answer to the question of the Sanhedrin itself, and to the inquiry that is conducted on the basis of the three questions previously cited, can be addressed together. Whoever consults the laws of the appointment of the Sanhedrin and asks who is qualified to be a member of it, will discover that — just as it was not possible to reestablish the Sanhedrin from the time of its dissolution until today — the same difficulties and obstacles still subsist today, according to Halacha*, for its renewal. And any body that would call itself a "Sanhedrin" without regard for Halacha would of course be nothing but a grand deception, but in no way a true Sanhedrin. Its only purpose would be to mislead; it would cause more harm than good and would in no way bring about the expected results.

By contrast, the true preparation for the reestablishment of the Sanhedrin, as has been said, is the necessity for whoever holds influence to restore the glory of the Torah*[7], to strengthen and disseminate respect for Torah and Mitzvot*, on a daily basis, to do all this with courage, without being affected by those who mock[8]. For each person can act, according to his situation and his state, to remove the reasons that led to the suspension of the Sanhedrin, to hasten the true redemption through our righteous Mashiach*. It is then that the promise[9] will be fulfilled: "I will restore your judges as before and your counselors as at the beginning..." With my respect and blessing,

Notes

[1] Editor of Yedioth Ahronoth, from Tel Aviv. See, regarding him, letter no. 9385.
[2] See, regarding this, letter no. 3682.
[3] That the reestablishment of the Sanhedrin will be the solution to this problem.
[4] See the commentary of the Radak* on the verse Tehillim* 19:8 and the Zohar*, vol. 3, p. 53b.
[5] Literally, "is not widowed."
[6] Literally, "at the tip above the Yud."
[7] Literally, "to restore the crown to its former place."
[8] According to the Rama*, at the beginning of Orach Chaim*.
[9] Yeshayahu* 1:26. See the Rambam*, Laws of Kings, beginning of chapter 11.

ט'תקסט

[אלול, ה'תשכ"ח]

מר אלי' עמיקם שי'

שלום וברכה!

הנני לאשר קבלת מכתבו מיום ו' אלול, ותכנו משאל על נושא חידושה של הסנהדרין .

כידוע רגיל אני להמנע מלהשתתף בענינים כמו אלו, ומטעמים שונים. אבל בשים לב שכ' מקשר את המשאל עם "הקרע המתרחב והולך בין רובה של אוכלוסית ישראל לבין מוסדות הדת כו' מחד, ומאידך סכנת הטמיעה המאיימת על רובו של העם היהודי בארצות הפזורה", כמו שכותב בראש מכתבו, ובידעי אשר כ' הוא סופר רציני אשר הבעיות הרציניות תופסות מקום אצלו ורגיל להביע דעתו בלי חת, ושגישתו לבעי' האמורה ג"כ בלי ספק נובעת מלב קרוע ומורתח על המצב בכלל, החלטתי לצאת מגדרי ולענות על שאלותיו.

והנה עצם המשאל בנוגע חידושה של הסנהדרין – הסובב על ג' שאלות (א) אם רואני צורך לחידוש הסנהדרין, (ב) אם כן – כיצד רואה אני את דמותה, (ג) ואם לאו – הסיבות להתנגדותי – מיוסד, כאמור, על ההנחה שהמצב באה"ק ת"ו ובגולה מעורר את בעית הסמכות הדתית ואשר חידוש הסנהדרין כאילו התרופה להמצב. ואני שואל את כ' מאין לו זה? האם אמת נכון הדבר אשר חידוש הסנהדרין הוא תרופה, ולא עוד אלא התרופה היחידה, להמצב השורר בחיי הרוח והדת של עמנו כהיום הזה?

אילו באמת הי' מחלוקת ובלי סדר בכמה וכמה ענינים בשטח ההלכה, שנפלו איזו ספיקות בבירור ההלכה, ונחלקו בהם גדולי ישראל, הללו אומרים כך והללו אומרים כך, ועל פי ההלכה עצמה אי אפשר שיתברר הדבר להלכה למעשה אלא אך ורק עפ"י סנהדרין, שבכוחה לא רק להוציא פסק אחרון אלא גם לכפות את קיומו, או שכל אלו שהיו מחולקים בדעתם יהיו נשבעים ועומדים להיכנע להחלטת הסנהדרין בלי פקפוק והירהור – אלו כך הי' המצב, הי' מובן גודל השאיפה של אותם החוגים הרוצים בחידוש הסנהדרין, כדי לבטל המחלוקת ולהביא שלום בעולם.

אבל תא נחזה אם כך היא המציאות. וההוכחה לזה: נראה מהו המצב בכל אותם עניני התורה והמצוה שהם ברורים לגמרי ולא שנויים במחלוקת; האם נשמרים הם מצד כל החוגים הנ"ל? ובכלל, האם כל המשתתפים במשאל זה, או בשאלת חידוש הסנהדרין בכלל, נכנעים לסמכות התורה בהאמינם כי היא תורה מן השמים, הן תורה שבכתב והן תורה שבעל פה, ואשר היא תורת חיים, תורה מלשון הוראה, הוראה והדרכה בכל חיי האדם הפרטי וחיי הציבור והעם כולו, בכל פרט ופרט של החיים היום-יומיים? שאם כן הוא, הרי ידוע לכל בר בי רב אשר גם בהעדר הסנהדרין לא אלמן ישראל וההלכה קובעת איך להתנהג אפילו במקום שיש ספיקות בענינים שעפ"י ההלכה רק הסנהדרין יכולה לברר אותם. שלכן, דוקא בחוגים החרדים לדבר ה' והמקיימים את מצוות התורה בפועל ובדייקנות, למרות גודל שאיפתם לזכות לראות בחידוש הסנהדרין, בזמן המיועד לזה בתורתנו הק' ובאופן הראוי, הנה דווקא בחוגים חרדים אלו לא נראית מבוכה לרגל העדר הסנהדרין ואין נרגשת בהם העפלה לחידוש הסנהדרין, וגם לא מורגש כל כך בחייהם הפרטיים והציבוריים העדר סמכות דתית וכולי עד כדי כך שיהי' מקום ח"ו לאותן החששות הנזכרות במכתבו.

ואלו מהדורשים חידוש הסנהדרין אשר אינם מסורים ונתונים לתורה ולמצוותי', הרי ברור הדבר שאין מכירים במהות הסנהדרין ולא יודעים מה טיבו של עובר זה, או שלכתחילה אין בדעתם להישמע להסנהדרין. שהרי ברור הדבר שאין בכוח הסנהדרין לוותר על קוצו של יוד מהתורה, וענינה אך ורק להורות על פי התורה, ולעמוד על המשמר שמשפטיהם יצאו מהכח אל הפועל, בלי חת משום איש ומשום דבר, ובלי היכנע למישהו לבד לרצונו של הקב"ה המתגלה בתורתנו הק'. וממילא טועים אלו החושבים שעל ידי חידוש הסנהדרין יוסרו כמה "חומרות" ויותרו כמה אסורים בחיי הפרט והציבור, שמלבד עצם הטעות שבשאיפה לקולות, הנובעת משרירות הלב ופריקת עול המוסר וכולי, הנה אין מקום בכלל לשנויים ה"מקווים", האלה.

וכן טועים אלו שחושבים שעל ידי חידוש הסנהדרין יתאחה הקרע בין שומרי התורה ומצוותי' ובין אלה שלעת עתה מנגדים לתורה ולמצוותי', שהרי ברור הדבר שגם בהתחדש הסנהדרין לא יפחת ממספר הל"ט מלאכות האסורות בשבת, ולא יקל דבר בעניני אישות וצניעות, ולא תהיינה פשרות בחינוך כשר על טהרת הקדש וכולי וכולי.

המורם מהאמור הוא אשר סיבת הקרע הנזכר אינה בהעדר הסנהדרין ובמילא אין התרופה בחידושה. אלא התיקון היחידי הוא אשר כל אלה שיש להם השפעה בכל החוגים שבדור הזה יכירו את האמת, ויודו ולא יתביישו גם אם טעו ברואה ע"ע, ויפרסמו דעתם ומסקנתם בתוך כל החוגים, אשר יסוד קיום האומה הוא אך ורק קיום התורה והמצוות בחיי היום-יום, בלי פשרות ושנויים, כי לא ככל הגויים בית ישראל.

ואשר לעצם חידוש הסנהדרין, וניסוח המשאל על פי ג' שאלות הנ"ל, יש לענות על כולן כאחת: כל המעיין בהלכות מינוי סנהדרין ויודע מי הוא הראוי על פי ההלכה למנות סנהדרין, ומי הוא הראוי להיות חבר הסנהדרין וכולי, ברור יהי' לו אשר כמו שאי אפשר הי' שיתחדש הסנהדרין מיום שבטלה עד עתה, כך לא בטלו המניעות והעיכובים לחידושה על פי ההלכה גם עכשו. וכל ארגון שבשם "סנהדרין" יכונה מבלי התחשב עם ההלכה, הרי מובן שאין זו אלא רמאות גדולה ובשום פנים לא תיחשב לסנהדרין, וכל ענינה יהי' רק להוליך שולל ויותר מאשר תתקן תקלקל וגם הרווחים המדומים לא תביא.

אבל ההכנה האמתית לחידוש הסנהדרין היא, כאמור, על ידי כך שכל אשר בידו להשפיע להשיב עטרת התורה ליושנה, ולהחזיק ולהפיץ שמירת התורה והמצוות בחיי יום יום, יעשה כן באומץ, ולא יבוש מפני המלעיגים. וכל אחד ואחד בידו לעשות, כל אחד כפי מעמדו ומצבו, להסיר את הסיבות שבשבילן בטלה הסנהדרין, ולקרב את הגאולה האמתית על ידי משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה וכולי.

בכבוד ובברכה.