Igrot Kodesh · Letter 930 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

27 Adar Rishon 5711,

Brooklyn,

To the distinguished chassid* who fears Hashem and

faithfully discharges his task,

Rav Yaakov[1] HaKohen,

Greetings and blessing,

In reply to your letter of 23 Adar Rishon.

You write to me that the material situation of the shul* is critical. As a result, the Rav has not received his salary for two months. On Saturday night I discussed all this by telephone with Mr. Levitanski. You are surely aware of this.

I also communicated to him my opinion. Considering the esteem the Frierdiker Rebbe* held for your shul and your Rav, I am sure that he would have asked the members of the kehilla* to advance the necessary funds. Then, at the next opportunity, a collection or appeal will be launched to obtain the sums needed to cover the deficit and to create a specific fund, in order to avoid having to take a loan.

I am very surprised that you do not mention the affairs of Mr. Robinson. I hope you will do so in your next letter.

I will conclude by briefly repeating an explanation developed during the chassidic farbrengen* of this Shabbos, that of Parshas Vayakhel.

Every word, every letter of the Torah in general and of the Written Torah in particular is counted. Thus, from a few words and a few letters, many halachos* can be derived. Yet in Vayakhel and Pekudei, the long description of the vessels of the Mishkan* and the garments of the Kohen* is repeated a second time, since it already appears in Terumah and Tetzaveh.

One can wonder about this. Why not simply say that Bnei Yisrael* made the vessels of the Mishkan and the garments of the Kohen as Hashem had commanded Moshe? Dozens of verses of the Torah would thereby have become superfluous.

The explanation that can be given is similar to the one cited regarding a comparable question. Why does Parshas Naso repeat twelve times the description of the offering of the nesi'im*[2]? It is said in this regard that each nasi*, by his offering, achieved a different accomplishment[3]. All this is explained by the Midrash on Parshas Naso, by Torah Or* at the end of Parshas Bereshis, p. 15, col. 2, and by Likkutei Torah*, Parshas Berachah, p. 98, col. 3.

What has just been said also applies to Parshiyos Vayakhel and Pekudei.

Terumah and Tetzaveh present, for the first time, the vessels of the Mishkan and the garments of the Kohen. In these parshiyos:

1. The command emanates from Hashem Himself[4].

2. It is addressed to Moshe, to whom no other can compare[5].

3. Moshe, being on Har Sinai*, was in a much loftier state than the one he experienced down here, since "he ate no bread and drank no water"[6].

It is not so for the vessels of the Mishkan and the garments of the Kohen described in Vayakhel and Pekudei, which are those that were made down here:

1. They were made by the Yidden*[7].

2. They were made in this world[8].

3. They were of physical gold, silver, and bronze[9].

Despite the great difference that may exist between a potential and its actual application, the Will of Hashem was fulfilled, and the promise "V'shachanti b'socham*" ("I shall dwell among them") was realized—in the physical sanctuary described by Vayakhel and Pekudei, and not in the spiritual one whose vision was granted to Moshe on Har Sinai.

We can derive from all this a moral lesson. One must not lose courage by asking how to put the Will of Hashem into practice, and how to be certain not to err, when each of us knows what his real situation is. Moreover, we find ourselves in the intense darkness of this bitter galus*.

But Hashem gives the assurance—on condition that one be generous, that is, that one act with the warmth and enthusiasm of Yiddishkeit* and Chassidus*—that "V'shachanti b'socham." Hashem helps so that one may put His Will into practice.

You will find enclosed a receipt.

Concerning the question raised about the shul, I have written a letter in the same spirit to Mr. Levitanski.

Notes

[1] Rav Y. Katz of Chicago. See, regarding him, letter no. 822.

[2] At the inauguration of the Mishkan, although each offering was identical.

[3] Even though the offering was always the same.

[4] It is therefore still spiritual.

[5] And who, from this point of view, is different from the rest of the Jewish people. See, regarding this, letter no. 923.

[6] He therefore transcended the existence of the world.

[7] And not by Moshe, all the more so not by Hashem Himself.

[8] And were therefore physical.

[9] And therefore composed of physical elements.

ב״ה ,כ״ז אד״ר ,ה׳תשי״א

ברוקלין

הוו״ח אי״א נו״נ משאו ומתנו באמונה וכו׳

מו״ה יעקב שי׳ הכהן

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מכ״ג אדר ראשון . . .

בנוגע למצב בבית הכנסת ,שכותב שהמצב הגשמי קריטי ולכן לא

שילמו את משכורתו של הרב שליט״א חודשיים וכו׳ ,גם מר לוויטנסקי שי׳

דיבר אתי על כך טלפונית במוצאי שבת .בטח יודע מזה .גם לו אמרתי את

דעתי ,שעד כמה שאני יודע את יחסו של כ״ק מו״ח אדמו״ר לבית הכנסת

שלכם ולרב שלכם שליט״א ,נראה לי שבמקרה זה הי׳ כ״ק מו״ח אדמו״ר

אומר ,שבינתיים בעלי־בתים יוציאו את הכסף ,ובהזדמנות הראשונה יש

לעשות נסיעה ,או מגבית או דבר דומה ,להשיג את הכסף כדי לכסות את

הגרעון וגם קרן מיוחדת למטרה זו שלא יצטרכו להזדקק להלוואות.

מפליא אותי מאד שאינו כותב דבר אודות העסק של מר יוסף שי׳

רבינסון .תקותי שימלא זאת בהזדמנות הבאה.

תתקל

מו״ה יעקב שי׳ :כ״ץ .אגרות נוספות אליו -לעיל עז ,ובגסמן בהערות שם.

בעלי בתים= :בעלי יכולת.

^.68

אסיים בדברים מההתוועדות השבת האחרונה פ׳ ויקהל -בקיצור.

בתורה בכלל ,ובתורה שבכתב בפרט ,כל מילה ואפילו כל אות

מחושבת .לכן אנו מוצאים שהלכות רבות נלמדות ממילים בודדות או

אפילו אותיות בודדות .אעפ״כ אנו מוצאים שבפרשיות ויקהל פקודי יש

חזרה על כל אריכות התיאור של כלי המשכן ולבושי כהונה ,שכבר תוארו

פעם אחת בפרטי פרטיות בפרשיות תרומה ותצוה.

לכאורה הרי הי׳ אפשר לכתוב בקיצור ,שבני ישראל עשו את כלי

המקדש ובגדי כהונה כאשר ציוה ה׳ את משה ,וכך הי׳ אפשר לחסוך עשרות

פסוקים בתורה.

התירוץ על כך הוא על דרך התירוץ שניתן על קושי׳ דומה :מדוע

חוזרים על קרבנות הנשיאים בפרשת נשא שתים עשרה פעמים .התירוץ על

כך הוא שכל נשיא פעל דברים אחרים ,כפי שזה מרומז במדרש פ׳ נשא

)תורה אור סוף פ׳ בראשית ,עמוד ,15טור ;2לקוטי תורה פ׳ ברכה ,דף

צ״ח ,טור .(3

על דרך זה אפשר ליישב את הקושי׳ בנוגע לפרשיות ויקהל פקודי:

כאשר כלי המשכן ולבושי הכהונה נכתבו לראשונה )תרומה ,תצוה(

הי׳ זה :א( מהקב״ה בעצמו ,ב( למשה רבינו ,שלא קם כמוהו ,ג( כשמשה

רבינו הי׳ בהר סיני ,כשעמד במדריגה גבוהה שלא בערך מכפי שהי׳ בהיותו

למטה ,שהרי שם ״לחם לא אכל ומים לא שתה״ .מה שאין כן כלי המקדש

ולבושי כהונה כפי שהם כתובים בויקהל-פקודי הם כפי שהם נעשו :א( ע״י

בני ישראל ,ב( כאן למטה ,ג( מזהב וכסף ונחשת וכו׳ גשמיים .אעפ״כ ,מבלי

הבט על ההבדל הגדול בין הבכח והבפועל ,מתי התבצעה תכלית הרצון של

הקב״ה ומתי התקיימה הבטחתו ושכנתי בתוכם -דוקא במשכן הגשמי של

ויקהל פקודי ולא במשכן הרוחני של ה״הראת בהר״.

המוסר השכל עבורנו הוא ,שלא ניפול ברוחנו ,כשנחשוב ,איך נגיע

לעשיית דבר של רצון העליון ולכוין את הכוונה העליונה ,כאשר כל אחד

מאתנו יודע באיזה מעמד ומצב הוא עומד ,ובכללות אנו נמצאים בחושך

כפול ומכופל של הגלות המר .אך אף־על-פי-כן הקב״ה מבטיח ,שאם רק

הוא נדיב לב ,היינו שעושים דבר בחמימות ולבביות יהודית וחסידית ,אזי

פ׳ ויקהל :ראה תורת מנחם־התוועדויות ,כרךב עמוד ,272ושם־נסמן.

ישנו ה׳ושכנתי בתוכם׳ ,והקב״ה עוזר למלא ולכוין לכוונה העליונה.

. . .מצו״ב קבלה.

בנוגע לשאלת בית הכנסת ,כתבתי באותו תוכן גם למר לויטנסקי שי׳