Igrot Kodesh · Letter 9252

By the grace of Hashem,

Days of Chanukah* 5727,
Brooklyn, New York,

To the close relative of my wife,
Madame Dvora Lea[1],

I bless and greet you,

I received your letter in its time, together with what was enclosed[2]. Please forgive me for having waited until now to acknowledge it, for various reasons — and above all, in accordance with the teaching of our Sages[3] that "merit is conferred upon a day that is by nature propitious". We are indeed in the days of Chanukah, during which candles are lit from sunset onward, in increasing number, day by day. This lighting is performed in one place, and in such a manner that it illuminates the outside — reaching there, nonetheless, through a light emanating from within, situated, in the words of our Sages[4], "at the doorway of his house, toward the outside"[5].

The effects of Chanukah, the first time, were felt throughout the year and even in subsequent years, since "they entered Your courtyard, cleansed… purified… and kindled lights"[6]. The same can therefore apply to the effects of Chanukah each year, which are a commemoration commensurate with what was done by our ancestors in those days.

There is another specific point regarding Chanukah[7]. The candles of this festival are lit on account of the miracle of the Menorah*, which had seven branches. Nevertheless, the practice of the Mitzvah* surpasses its cause, and one lights eight. Apparently, light and joy are two distinct notions. Moreover, the verse[8] itself differentiates them and says: "light is sown for the righteous, and joy for the upright of heart". And our Sages emphasize in tractate Taanit 15a: "not everything is for the light and not everything is for the joy. The righteous have the light and the upright, the joy". Nevertheless, it is absolutely certain that these two notions are linked. And one can deduce this link from the verse[9]: "From the mouth of the Most High, no evil issues forth" — or again, according to the well-known formulation[10]: "All that Hashem does is for the good". Yet, the human intellect is by nature limited; the veil of the world surrounding it, the dimness in which it moves, increase this limitation. The result is that one does not reach the depths of things. And when, through an effect of divine goodness, one illuminates one's surroundings, the channel and means of doing so are our Torah and its Mitzvot, of which it is said[11]: "The candle is a Mitzvah and the Torah is a light". Such a light illuminates, shows the true aspect of every thing and of what flows from it. From then on, through it, one finally attains joy.

With regard to the Mitzvot of Chanukah and their content, women are equally obligated as men. In this case, as Rashi* — foremost of all commentators — explains in his commentary on tractate Shabbat 23a: "the miracle came about through a woman". For someone like you, it will surely be unnecessary to specify the meaning or consequences of what has just been set forth. Conveying my greetings to your son[12], I wish you both a luminous Chanukah and a revelation of light for all the days that follow. With my blessing,

Notes

[1] Madame D. L. Horenstein. See on her account letter no. 9211.
[2] See Likutei Sichot, vol. 35, p. 321.
[3] According to tractate Taanit 29a.
[4] According to tractate Shabbat 21b.
[5] The Rabbi underlines the words: "of his house, toward the outside".
[6] According to the Al HaNissim* paragraph, inserted in the prayer during Chanukah.
[7] See on this matter Likutei Sichot, vol. 20, p. 476.
[8] Tehillim 97:11.
[9] Eicha 3:38.
[10] From tractate Berachot 60b.
[11] Mishlei 6:23.
[12] Rav Yosef Horenstein.

ט'רנב

ב"ה, ימי חנוכה, ה'תשכ"ז
ברוקלין, נ.י.
שב"ז מרת דבורה לאה

תחי'

ברכה ושלום!

בעתו קבלתי מכתבה עם המצורף אליו, ואתה הסליחה על שנתעכב האישור עד עתה, מפני כמה סיבות, ובעיקר על יסוד מאמר חז"ל מגלגלין זכות ליום זכאי.

והרי ימים אלו, ימי חנוכה, מצותם הדלקת נרות משתשקע החמה, ובאופן דמוסיף והולך מיום ליום, וההדלקה במקום (ובאופן) שמאיר גם את החוץ אבל - באור הבא מבפנים, ובלשון רבותינו ז"ל על פתח ביתו מבחוץ .

וכמו שימי חנוכה בפעם הראשונה תוצאותיהם במשך כל השנה והשנים שלאחרי זה, שבאו לדביר ביתך ופינו כו' וטיהרו כו' והדליקו נרות, הרי בדוגמת זה תוצאות ימי חנוכה בכל שנה ושנה, שהם לזכרון (ובאופן) כמו שנעשה לאבותינו בימים ההם.

ועוד נקודה אופיינית בענין חנוכה, שאף שסיבת הדלקת נרות חנוכה הוא הנס במנורה בת שבעה נרות, הנה קיום המצוה הוא בהוספה על הסיבה (שמונה נרות).

והנה לכאורה אורה ושמחה שני ענינים נפרדים הם, ולא עוד אלא שהכתוב מחלק "אור - זרוע לצדיק ולישרי לב - שמחה["], וכהדגשת חכמינו ז"ל לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה (תענית טו, א), אבל בודאי ובודאי ששייכות גדולה ביניהם. ומובנת השייכות - מיוסד על מה שנאמר מפי עליון לא תצא הרעות, ובסגנון הידוע כל דעביד רחמנא לטב עביד, אלא ששכל האדם אשר מטבעו מוגבל הוא, והעלם העולם שמסביבו והחושך אשר בו עוד מגבירים ההגבלה, וכתוצאה מזה אי-ההחדרה לעומקם של דברים, וכשבחסד א-ל מאיר הוא החושך שמסביב

לאדם - והצנור והדרך לזה הרי היא תורתנו ומצותי' עליהם נאמר נר מצוה ותורה אור - אורה זו מאירה ומראה את אמתיות כל ענין והתוצאות שלו, אשר אז סוף סוף (מאורה זו) באים לשמחה.

והרי בנוגע למצות ימי חנוכה ותוכנם נשים חייבות כמו אנשים, ועל פי פירוש רש"י, ראש המפרשים - על יד[י] אשה נעשה הנס (שבת כג, א).

הביאור והנמשל דכל האמור - בודאי אין צורך באר בנוגע אלי'.

בפ"ש בנה שי' - ולשניהם באיחולים לחנוכה מאיר ולהמשכת האורה בכל הימים הבאים לאחריהם.

בברכה,

ט'רנב
נדפסה בלקו"ש חל"ה ע' 321, והושלמה עפ"י העתקה.

מרת דבורה לאה : הארנשטיין. אגרות נוספות אלי' - לעיל ט'ריא, ובהנסמן בהערות שם.

מגלגלין זכות ליום זכאי : תענית כט, א. וש"נ.

משתשקע החמה .. דמוסיף והולך .. על פתח ביתו מבחוץ : שבת כא, ב.

ועוד נקודה אופיינית בענין חנוכה : ראה גם לקו"ש ח"כ ע' 476. וש"נ.

אור זרוע - לצדיק ולישרי לב - שמחה : תהלים צז, יא.

מפי עליון לא תצא הרעות : איכה ג, לח.

כל דעביד רחמנא לטב עביד : ברכות ס, סע"ב.

נר מצוה ותורה אור : משלי ו, כג.

בנה : יוסף.