Igrot Kodesh · Letter 9211

By the grace of Hashem*,

16th of Elul* 5726,

To my wife's close relative[1], Mrs. Devorah Leah[2] and to Mr. Yosef,

It is with much pain that I express my condolences to you for your bereavement, following the loss of our distinguished relative, the Chassid* who feared Hashem*, Rav* Shlomo HaCohen[3]. In the traditional formula, "May Hashem* console you among all the mourners of Zion and Jerusalem." In the future, may you know no more pain and sorrow. May you receive only goodness and positivity, always and every day. With my blessing to be inscribed and sealed for a good and sweet year, a good that is visible and tangible.

The wording of the condolences[4] seems difficult to understand, since it links consolation with the mourning of Zion and Jerusalem. In fact, this is precisely the idea of this consolation, which is twofold, although time does not permit me to elaborate:
A) Individual mourning is, in a certain sense, a part of the general mourning over the destruction of the Temple and of Jerusalem. Just as the mourning over Zion and Jerusalem will be transformed into joy, so too will individual mourning. And when Hashem* will console those who mourn Zion and Jerusalem, He will, in the same act, console the individual mourner as well. This is indeed the promise and the blessing embedded in the formula of consolation.
B) Moreover, the praise contained in the formula — "among all the mourners of Zion and Jerusalem" — is itself a source of comfort. For it means that this mourning and grief are, in fact, a sign of closeness and connection to the holiness of Zion and Jerusalem. And in this respect, the praise indeed relates to the rebuke. Such are the blessing and the promise formulated regarding individual consolation — "among all the mourners of Zion and Jerusalem," may it be restored and rebuilt, very soon and in our days, Amen[6].

Notes

[1] Letters addressed to the recipient of this letter, daughter of Mrs. Sheina Berachah Dollitska, sister of Rabbanit* Shterna Sarah, grandmother of the Rebbe's wife.
[2] Mrs. D. L. Horenstein. See, in this regard, letters nos. 3176, 5205, 9252 and 9276.
[3] Rav C. Horenstein, father-in-law of "Mrs. Devorah Leah" and father of "Mr. Yosef."
[4] See, in this regard, letters nos. 8835 and 9216, as well as Torat Menachem*, Menachem Tzion*, vol. 2, p. 626.
[5] The Rebbe underlines...

ט'ריא

ב"ה, ט"ז אלול תשכ"ו.
שב"ז מרת דבורה לאה תחי' ומר [יוסף] יחי'

מתוך צער רב הנני מביע השתתפותי באבלם לפטירת מחו' הרה"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שלמה הכהן ע"ה בנוסח המסורתי המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים,

ומכאן ולהבא לא ידעו יגון ואנחה ואך טוב וחסד ימצאום תמיד כל הימים.

בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

לכאורה לא מובן סגנון ברכת תנחומין שמקשר ענין הנחמה עם האבלות על ציון וירושלים. ברם בזה גופא היא נקודת הנחמה, והיא בשתים, אף שאין הזמן גרמא להאריך, והן: א) אבלות היחיד זו היא באמת אבלות הכלל, וזה מודגש על ידי זה שמשתפים עם האבל את אבלי ציון וירושלים, היינו כל כלל ישראל, ב) נחמת היחיד היא נחמה אמיתית ומובטחת בדיוק כמו נחמת ציון וירושלים, שהיא יסוד באמונתינו אמונת חיים, ועל דרך נחמת ציון וירושלים עלי' נאמר אודך הוי' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, שה"אודך" הוא גם על ה"אנפת", וכן היא ההבטחה בנחמת היחיד, ויותר ממה שכתוב - נמצא כאן.

ט'ריא
שב"ז : כך גם לקמן באגרות שנכתבו אלי', ואולי: שארת בשר זוגתי [אמה מרת שיינא ברכה דוליצקא - אחות הרבנית שטערנא שרה, זקנת הרבנית הצדקנית נ"ע זי"ע - זוגתו של רבינו].

מרת דבורה לאה : הארנשטיין. אגרות נוספות אלי' - לעיל חי"ד ה'רה. ח"י ג'קעו. לקמן ט'רנב. ט'רעו.

סגנון ברכת תנחומין : ראה גם לעיל חכ"ג אגרת ח'תתלה, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ט'רטז. הנסמן ב"תורת מנחם - מנחם ציון" ח"ב ע' 626 (המקום ינחם כו').

עלי' נאמר : ישעי' יב, א.