Igrot Kodesh · Letter 9042

By the grace of Hashem,

19 Mar Cheshvan* 5726,

Brooklyn,

I greet and bless you,

I reply to your letter of the eve of the holy Shabbat*, which reached me with delay.[1] Given its content, this reply is sent to you bypassing the queue and at express rate. You write to me about where your son should continue his studies.[2] Now, for someone like yourself, it is surely unnecessary to stress that there is no room for doubt insofar as the Torah legislates on this matter. In the present case there is a very clear Injunction,[3] namely: 'a man should always study what interests his heart.' Our Sages emphasize the importance of this directive to such a degree that the practical, applicable Halacha* is ruled accordingly in the Shulchan Aruch*, Yoreh De'ah*, laws of honoring parents, at the end of chapter 240. It applies even when the father expresses his disagreement and even if that disagreement endangers his life.[4] Despite all of this, he must study what interests his heart — and you should consult those texts.

It is equally self-evident that, since this is an instruction of our Torah — Torah of life — a definite good[5] flows from it, not only for the student but also for his parents. It is likewise clear that, since it is a matter of the interest of the heart, one cannot decree that the student — the son — must have a different interest. That is quite clear and can be verified in practice.

It is likewise quite evident, for the benefit of all concerned, that he must carry out all of the above in a pleasant manner, in closeness of hearts. In general, peace and drawing closer are important,[6] especially in a home such as yours, which is founded on Torah and its Mitzvot*. For 'its ways are ways of pleasantness and all its paths are peace.'[7] In this regard, more is expected of the parents than of the son, for they are older, have more experience on the paths of life and in relations within the home.

Obviously I do not wish to alarm you, Heaven forbid. I must, however, emphasize once more that at all times — and especially in our era — it has been necessary to preserve, to the greatest possible extent, the emotional state of the younger generation, of young men and young women. For one must observe what is happening, unfortunately, among young people: what their general state of health is, and their emotional state in particular. For that reason, in this matter the sooner the better. I emphasize once more that this concerns the benefit of every individual and of all the parties involved. You and your wife must encourage your son to go to the place that interests his heart — and you should do so as quickly as possible.

Of course, I read with all due attention what you wrote regarding setting a goal, establishing oneself in life, the chances of changing one's conduct. Nevertheless, as I said, all of that does not truly depend on rational reasoning, but rather, as our Sages say, on the interest of the heart.[5] To this is added, in the present case, the emotional tension and the relations that are deteriorating more and more.

You conclude your letter by saying that, in your view, a third party has interfered. You will excuse me for pointing out that, even if I do not know what the initial cause[5] of all this was, I did, however, speak on numerous occasions with your son. The current situation[5] is therefore exactly as described above, which means that the halachic ruling — the directive of our Torah, Torah of life — must be fully applied. For at present your son will not be able to change the desire of his heart, even if he sincerely wished to. In writing this I am thinking of at least a year or two. With my blessing that you give me good news of all this, and with my regards,

ט'מב

ב"ה, י"ט מ"ח, תשכ"ו
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מעש"ק שהגיעני באיחור זמן, ולתוכן הענין נענה שלא בתור ובמהיר דחוף.

בו כותב אודות מקום המשך לימודו של בנו שי'.

והנה בודאי לדכוותי' למותר להדגיש אשר כיון שישנו פס"ד תורתנו בזה, הרי אין מקום לספיקות, ומפורשת ההוראה, לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, וגדולה הפלגת חז"ל בהוראה האמורה, עד שנפסק הדין להלכה למעשה, בשו"ע יו"ד הלכות כבוד אב ואם סוף סי' ר"ם, שאפילו אם האב מוחה בו, ואפילו אם המחאה מפני סכנת נפשות, בכ"ז ילמוד דוקא במקום שלבו חפץ. עיי"ש.

פשוט גם כן, שכיון שזוהי הוראת תורתנו תורת חיים, בודאי שזוהי הטובה, לא רק של התלמיד אלא גם של ההורים שלו, ופשוט ג"כ כיון שהמדובר בחפץ הלב, מובן ורואים במוחש, שאין שייך בזה לגזור על התלמיד הבן, שיחפוץ במקום אחר, כי גזירה שייכת למעשה בפועל, אבל לא בנוגע לחפץ הלב והרגשו.

והנה כל הנ"ל הוא, אפילו באם היתה השאלה לפני כמה זמן, אבל בנדון דידן שכבר נמצא הבן כמה חדשים...ורואים המצב בבית וכו' וכו' נראה במוחש, שטובת ובריאות ההורים וכן טובת ובריאות הבן הוא, שבהקדם יסע ללמוד בעיר אחרת, וע"פ פס"ד האמור שבשו"ע, הרי צריך לנסוע למקום שלבו חפץ, ובפרט שכבר נסע למקומות אחרים, הן...והן...ולאחר כל זה לבו חפץ במקום מסוים.

והנה פשיטא ג"כ שלטובת כל המעונינים בדבר, הוא שיעשה כל האמור בדרכי נועם, ומתוך קירוב הלבבות, שבכלל הרי גדול השלום וקירוב הלבבות, ובפרט [ב]בית כשלהם, המיוסד על התורה ומצותי' אשר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום.

ובכגון דא יש לדרוש מההורים יותר מאשר מהבן, שהרי הורים מבוגרים יותר, יש להם נסיון רב יותר בדרכי החיים והיחסים שבבית וכו' וכו'.

ועוד וגם זה עיקר, שהבן נמצא בתקופת הבגרות, ז.א. שע"פ טבע העצבים (ניערווען) שלו מתוחים יותר, ולא כל אדם זוכה שהמוח יהי' שליט על הלב, להשקיט העצבים לגמרי וכו' וככל שמבוגר האדם יותר, המוח שליט על הלב יותר.

פשוט שאין רצוני להפחיד ח"ו וכו' אבל מוכרחני להדגיש עוד הפעם, שבכל הזמנים ועאכו"כ בתקופתנו זו, צריך לשמור ולהזהר ביותר בכל שנוגע בניערווען הדור הצעיר, הבנים והבנות, בהתבונן ל"ע ול"ע בהנעשה בתוככי הנוער, בנוגע לבריאות בכלל, ובהקשור עם הנערווין בפרט, ולכן ההקדם בכל האמור, ישובח. ובהדגשה עוה"פ שזוהי הטובה של כל הפרטים ושל כל הצדדים, שהוא וכן זוגתו תחי' יעודדו את בנם שי' לנסיעתו למקום שלבו חפץ, ויעשו בזה כנ"ל בהקדם וכו', ובודאי לדכוותייהו האריכות בהאמור אך למותר.

מובן שקראתי בשימת לב הדרושה, כתבו בנוגע לתכלית ולהסתדרות בחיים, ובהסיכוים לשנות ההנהגה וכו', אבל כאמור לעיל, הרי זה ענין שאינו תלוי כ"כ בשקו"ט שכלים, כ"א כהוראת חז"ל, בחפץ לב , נוסף על זה בנדון דידן, מתיחות הניערווין, היחסים שהולכים ומחריפים וכו', שזה דורש לטובת זוגתו תחי' ולטובת בנם שי', שבהקדם ישתנו היחסים לאופן של קירוב ועד לנסיעתו ללמוד למקום שלבו חפץ.

מסיים במכתבו, שלדעתו הנה התערב בזה אדם שלישי, הנה לאחרי בקשת

סליחתו, איני יודע מה היתה סיבה הראשונה , אבל לאחרי השיחה כ"פ עם בנו שי' ולאחרי השיחה עם כת"ר וזוגתו תחי' כשביקרו כאן, המצב עתה הוא באופן המתואר לעיל, ז.א. שחל ע"ז פס"ד והוראת תורתנו תורת חיים במילואה, כי לעת עתה, אפילו בנו שי' לא יוכל לשנות חפץ לבו, באם ירצה אפילו באמת.

[בכתבי לעת עתה, כוונתי שנה ושנתים עכ"פ].

ותקותי חזקה אשר כת"ר וזוגתו תחי' ישאו לבם להכתוב לעיל בנוגע להוראת חז"ל בהאמור, ובמילא יבואו למסקנות האמורות.

בברכה לבשו"ט בכל האמור ובכבוד.

ט'מב
נדפסה בלקו"ש חל"ד ע' 245, והושלמה עפ"י העתקה.

אודות מקום המשך לימודו : ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תרנא. לקמן ט'עה.

לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ : ע"ז יט, א.

גדול השלום : יבמות סה, ב. ויק"ר פכ"ט, ט. וש"נ.

דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום : משלי ג, יז.

שהמוח יהי' שליט על הלב : ראה תניא פי"ב. פי"ז. ועוד.