Igrot Kodesh · Letter 9012 — General

By the grace of Hashem,

5 Menachem Av[1] 5725,

Brooklyn, New York,

To all the participants at the inauguration of the synagogue,

in Kfar Chabad*, may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

I address herewith my blessing[2] to all the participants at the inauguration of the synagogue, and especially to those who had the merit of being the donors who made its construction and restoration possible. May Hashem cause the song of inauguration of this house never to cease, that it motivate the hearts of participants, near and far. These expressions will mark concrete action, will enable the development of these institutions, the strengthening of Torah* and Judaism in general.

Although the present letter is written during days that have not yet been transformed into gladness and joy,[3] it is known[4] that the punishments of the Torah are nonetheless an integral part of the 'Torah of kindness.' In their deeper dimension, they therefore constitute the greatest benefit. And so it is with the content of these days. Certainly it is said: 'It is because of our sins that we were exiled from our land.' Nevertheless, the purpose of the destruction and the exile is not the intrinsic value of suffering, Heaven forbid. It is, on the contrary, to bring about, through this path, the desired transformation by repairing what occurred, by putting Torah and Mitzvot* into practice in daily life. For every descent must result in an ascent and in double consolation.

The very fact of inaugurating a synagogue and fixing its date during the week of Shabbat Nachamu* is deeply symbolic. Indeed, our Sages* give a synagogue the title of 'minor Sanctuary,'[5] especially when it is worthy of the name. In fact, this synagogue will furthermore be a house of study, in which Torah will be studied every day, just as the Temple was not only the place of divine service but also the place where the Sanhedrin* sat.

When the Temple was built, its essential aspect remained the enthusiasm and self-sacrifice that seized the sons and daughters of Israel when they expressed their generosity at the time of its construction. So it is with this synagogue, which was built with elevated sentiments. It will be permeated by the warmth of holiness, by the influence of the light of Torah and Mitzvot. For 'the voice is the voice of Yaakov*,' the voice of joy and prayer, the voice of Torah, which will fill its precincts — a great voice that will not diminish.

May Hashem cause all those who participated in this construction to be blessed with the fulfillment of all their needs, with immense blessings granted to them by the Most High.

I express the wish that this achievement introduce other great achievements in order to develop the Kfar and its holy institutions, to elevate the standing of Torah and Mitzvot in general. In this way, we will all merit the true and complete redemption, the rebuilding of the Temple by our righteous Mashiach*, which will occur very soon and in our days. With my respects and blessing,

M. Schneerson

ט'יב

ב"ה, ה' מנחם אב, ה'תשכ"ה
ברוקלין, נ.י.
לכל המשתתפים בחנוכת בית הכנסת בכפר

חב"ד

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

הנני בזה לקדם בברכה את כל המשתתפים בחנוכת בית הכנסת, ובפרט אלו שזכו להיות המתנדבים והעוסקים בבנינו ובתיקונו. ויהי רצון אש מזמור שיר חנוכת הבית הזה לא ידום, ויעורר בלב כל המשתתפים, מקרוב ומרחוק, רחשי כבוד ויקר לכל מוסדות הכפר, רחשי לב ונפש שרישומם יהי' ניכר במעשה בפועל להרחבת המוסדות ולהחזקת התורה והיהדות בכל, באופן של מוסיף והולך.

אף על פי שמכתב זה נכתב בימים שטרם נהפכו לימי ששון ושמחה, הרי ידוע שגם עניני העונשין שבתורה הם חלק מתורת-חסד, ובפנימיותם הם עומק החסד, וכן הוא בנוגע לתוכן ימים אלו. ואף כי מפני חטאינו גלינו מארצנו, הרי תכלית החורבן והגלות היא לא ח"ו מפני שחביבין יסורין מצד עצמן, אלא כדי שיביאו את התיקון המכוון על ידי תיקון המעשה וההנהגה בקיום התורה והמצוות בחיי היום-יום, כי הירידה היא צורך עלי' והנחמה בכפלים. ואם הדברים אמורים אפילו בנוגע להנהגה בארצות פזורינו, על אחת כמה וכמה בארצנו הק' פלטין של מלך.

עצם חנוכת בית הכנסת ומועד קביעתה בשבוע של שבת נחמו יש בהם הרבה מן הסמל והקישור עם ענינא דיומא, כיון שחכמינו ז"ל הכתירו בית כנסת בשם "מקדש מעט", ובפרט בית כנסת זה ראוי לשמו, שהרי ישמש גם בית מדרש ללמוד תורה מדי יום ביומו, כעין בית המקדש שהי' לא רק המקום המקודש לעבודה ולקרבנות אלא גם מקום לשכת הגזית מושב הסנהדרין.

וכמו בבנין בית המקדש, אף שהעצים והאבנים וכו' הם שהיוו את הבנין המפואר והמקודש, הרי העיקר הי' ההתלהבות והמסירות נפש שאפפה את בני ובנות ישראל בהתנדבם לבנינו, ואח"כ הקדושה והאהבה והיראה שבעבודת בית המקדש; כן בית כנסת זה, שנבנה מתוך רגשי לב נעלים, יהי' חדור התלהבות קדושה ושפעת אור תורה ומצוה, והקול קול יעקב, קול הרינה והתפלה וקול התורה - ימלאו כל חללו קול גדול ולא יסף הבוקע ויוצא החוצה.

ויהי רצון אשר כל המשתתפים בבנינו ובתיקונו של בית הכנסת המפואר הזה יתברכו בכל המצטרך להם, בברכות מאליפות משוכן מרומים, המשרה שכינתו בכל אתר, וביחוד בארצנו הק', ובפרט בבתי מקדש מעט.

ואני תפלה אשר מפעל רב ערך ורב הישג זה יהי' התחלה לפעולות כבירות נוספות להרחבת הכפר ומוסדות קודש שלו, ולהרמת קרן התורה והמצוה בכלל, ועל ידי כך נזכה כולנו יחד לגאולה השלימה והאמתית ולבנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו בקרוב בימינו ממש.

בכבוד ובברכה,

מ. שניאורסאהן
ט'יב
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 360 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

ידוע: ראה ס' השיחות תנש"א ח"א ע' 230 ובהנסמן בהערה 65.

שחכמינו: מגילה כט, א.