Igrot Kodesh · Letter 8975 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

Eve of Shabbos* Parshas* Kedoshim,

"You shall be holy" 5725,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

I have duly received your letter (note 1: This letter was addressed to several people. See Likkutei Sichos*, vol. 7, p. 322.). One finds, in the Parshah* of this week, from its very beginning, a first Injunction, which includes within it all that constitutes the Torah* and the Mitzvos*. It is said, indeed: "You shall be holy" (note 2: The Rebbe* underlines the words: "you shall be holy," "for I am holy, I, Hashem your Elokim*," and "in a concrete way."). And, a preliminary notion will enable one to understand this. This Injunction is addressed "to the entire community of the children of Israel" and it is justified in the following manner: "for I am holy, I, Hashem your Elokim*" (note 2). As is known, a question is posed on this subject: what is the content of the Injunction: "you shall be holy"? What new idea is introduced in this way? Is this not the purpose of the Torah* in its entirety (note 3: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "And the verses say: 'You shall be for Me a holy nation' and 'These are the Words,' as the Zohar*, vol. 3, beginning of Parshas* Kedoshim, p. 81a underscores.") and of its Mitzvos* (note 4: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "The Sefer HaMitzvos* of the Rambam*, at the fourth root, says: 'You shall be holy: Be holy by putting into practice what I have commanded you.'"), the purpose of each (note 5: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Our Sages* say, in the Mechilta*, regarding the verse Shemos* 22:30: 'When the Holy One, blessed be He, introduces a Mitzvah* for the children of Israel, He grants them increased holiness.'") of its Precepts? The explanation is, in fact, the following (note 6: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the Ramban*, commenting on the verse Kedoshim 19:2 and one may ask why this Precept is not mentioned among the Injunctions, within which one does not even cite: 'You shall sanctify yourselves.' However, the Ramban* does not contradict the Rambam*, in his notes on the fourth root of the Sefer HaMitzvos*, regarding the verse: 'You shall be holy.' This means that, concerning the Halachah*, he effectively adopts the position of the Rambam*, according to which the point is to put into practice the Torah* in its entirety. This departs from the explanation given here, that is, the necessity of rejecting what is superfluous. It is the same for the verse: 'You shall sanctify yourselves,' for which he sets forth the position of the Baal Halachos Gedolos*, which is, however, not his own. The Sefer Chareidim*, at the end of the section on the Injunctions of the Torah*, of the Gaon*, Rabbi Shlomo Ibn Gabirol, says that one counts among the six hundred and thirteen Mitzvos* of the Torah* the verse: 'you shall be holy,' making it obligatory to reject what is superfluous. And, one should consult, on this subject, the modifications in the Tanya*, at the end of chapters 27 and 30."). This Injunction receives a general scope and it demands that one distance oneself from all that is superfluous, even if the Torah* does not warn us about it, does not forbid it to us. We must, nevertheless, be pure, perfect and separate from it.

Certainly, a man could say to himself, especially if he makes a just moral reckoning in his soul, if he makes an exact evaluation of his own situation: "Content yourself with what the Torah* forbids you!" (note 7: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Yerushalmi*, Tractate* Nedarim*, beginning of chapter 9. See the Eight Chapters of the Rambam*, chapter 4. Likkutei Torah*, Parshas* Mattos, p. 84b."). And, may Hashem grant that one put into practice all the Injunctions clearly stated by the Torah*, those found in the Written Torah*, those of the Sages* and even the more scrupulous behaviors, the more rigorous practices introduced by the later Sages*. Only one who has attained such a stage of perfection can then devote himself to so elevated a form of the service of Hashem and reject all that is superfluous. It is precisely for this reason that the verse specifies from the outset, underscores that this Word is addressed "to the entire community of the children of Israel," without any exception and that it is so because "I am holy, I, Hashem your Elokim*" (note 2). In this way, each man and each woman concerned by this Injunction will be able to understand it, for it was said to all: "I am Hashem your Elokim*," which is the justification of this Precept and its reason for being (note 8: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "The Toras Kohanim*, at this reference, says: 'You shall be holy, for I am holy, I, Hashem your Elokim*: What must one who belongs to the retinue of the King do? He must imitate the King.'").

However, the same question still arises. How can one know elevation in the service of Hashem to the point of sanctifying oneself in what is permitted, when one still stumbles (note 9: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Likkutei Torah*, Parshas* Devarim*, p. 62d. And, our Sages* add, in Tractate* Gittin* 70a: 'This underscores that the strength of the body also participates in the fall.' " The Rebbe* underlines here the word: "add.") over what is forbidden, at least for the sins that one "tramples with the heel" (note 10: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See Tehillim* 49:6, the Midrash* Tanchuma* and the Torah* commentators, at the beginning of Parshas* Eikev, as well as the Or HaTorah*, at this reference.")? The answer to this question is found in this same verse, according to another explanation (note 11: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Rashi*, commenting on the verse Vayishlach 33:20, says that: 'the Words of the Torah* are like a hammer that pulverizes the rock.' Very often, the different explanations regarding a same point do not contradict one another.") that is given of it and that enables one to understand how one has the power and the means to put this Injunction into practice. Indeed, this Word was addressed "to the entire community of the children of Israel," all united (note 12: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See the Tanya*, chapter 32."), constituting thus one single great organism. Moreover, this Parshah* (note 13: According to Rashi's* commentary on verse 19:1, based on the Toras Kohanim*.) was stated when they were gathered, when they were together (note 14: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See the Likkutei Torah*, at the beginning of Parshas* Nitzavim.") in a concrete way (note 2). Now, great are the power and the merit of what is public, especially when it concerns the entire community of the children of Israel, as is the case here. An increased strength, in this matter, is granted in this way, since the reason has been stated: "for I am holy, I, Hashem your Elokim*" (note 2). In other words, "if you sanctify yourselves, I will consider you as if you had sanctified Me" (note 15: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Toras Kohanim*, commenting on this verse.").

One can understand the inspiration and enthusiasm that result from this for a person, when he says to himself that by putting this Injunction into practice, he will be considered as if he had sanctified Hashem his Elokim*. It is clear that he will then awaken his deep forces, his most inner forces in order to prevail over every obstacle standing before the fulfillment, in a full and complete manner, of the Precept: "You shall be holy" (note 16: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "One should consult the Tanya*, at the end of chapter 27, which adds that by putting into practice the Injunction: 'Sanctify yourself in what is permitted to you,' not only does one repel the evil, but, moreover, 'one broadly reveals the holiness of the Holy One, blessed be He, and this arouses for the person, here below, an elevated holiness, which comes to him broadly and powerfully to his aid, in his service of Hashem.'" The Rebbe* underlines here the word: "adds."). By putting into practice the Injunction: "You shall be holy," one receives the reward and, according to another commentary given on this verse (note 17: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Ramban*, at this reference."): thanks to all this, the fact that "I am holy, I, Hashem" will be able to be "your Elokim*," to Whom we will attach ourselves in holiness.

* * *

May Hashem grant that what is set forth above be accomplished in each man and each woman. In accordance with another interpretation given of this verse, based on the established principle that an imperative form is also a future tense and an assurance that it will be followed by effect (note 18: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See the Or HaTorah*, of the Tzemach Tzedek*, on this verse, p. 109."), this promise will be fully accomplished and "you shall be holy," with a holiness so lofty that it will be able to be "identical to Me" (note 19: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Midrash* Vayikra Rabbah*, at the end of chapter 24. See the Or HaTorah*, of the Tzemach Tzedek*, at the beginning of Parshas* Kedoshim."), similar to the holiness of "I, Hashem your Elokim*," even if the verse says that it cannot be so.

Moreover, "your Elokim*" is also "your strength and your vitality" (note 20: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Tur* and Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapter 5."), flowing from "My holiness" (note 21: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "By putting into practice the Injunction: 'Sanctify yourself in what is permitted to you,' one obtains that this level illumine, in an evident manner, the Jewish souls, in the World to Come, as the end of the Chassidic* discourse entitled: 'You shall be for Me,' of 5660 and the Or HaTorah*, Parshas* Yisro, p. 811 explain. And, this will enable us to understand the interpretation given by the Midrash* Tanchuma*, Parshas* Kedoshim, end of chapter 5: 'The Holy One, blessed be He, is called 'holy' and He calls the children of Israel 'holy.' The Holy One, blessed be He, says: In this world, they are called 'holy' and, in the World to Come, they will be proclaimed 'holy.' One should consult Tractate* Bava Basra* 75b and Rashi's* commentary, at the same reference, as well as the Likkutei Torah*, Parshas* Nitzavim, p. 51c."), for "I am holy." With my blessing,

M. Schneerson,

* * *

You specify (note 22: This paragraph is found in Likkutei Sichos*, vol. 17, p. 504.) that this illustration was made during Chol HaMoed*. For the future, it would be good to verify whether it is permitted to take a photograph during Chol HaMoed*, especially in our present era, when one arranges in advance for it to be so (note 23: Which means that one makes the choice of Chol HaMoed* to be photographed. Now, such a practice amounts to establishing, from the outset, that work will be done on that day. See, on this subject, the Sefer Hisvaaduyos* 5744, vol. 1, from p. 485.).

ח'תתקעה

ב"ה, ועש"ק פרשת קדושים תהיו, ה'תשכ"ה
ברוקלין, נ.י.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו...

ומענין פרשת שבוע זה: הציווי הראשון בה, תיכף בהתחלת וראש הסדרה, ציווי שהוא גם כולל כל עניני התורה ומצותי': קדושים תהיו.

בהקדמה - שהציווי מופנה - אל כל עדת בני ישראל, ובהסברת טעם הציווי - כי קדוש אני הוי' אלקיכם.

והנה ידועה השאלה מהו תוכן הציווי קדושים תהיו והחידוש בו, כי הרי זהו ענין התורה בכללותה ומצותי' וענין כל אחד ואחד מציוויי התורה. והביאור בזה, אשר הציווי הוא בדבר כללי, שנהי' פרושים מן המותרות, אע"פ שלא הוזהרנו מהם בתורה ולא נאסרו עלינו, יזהיר שנהי' נקיים טהורים ופרושים מהם.

ולכאורה יאמר האדם ובפרט בעשותו חשבון צדק בנפשו ויעריך מצבו אליבי' דנפשי' - דייך מה שאסרה תורה, והלואי שיקיים כל ציווי התורה המפורשים, אלו שהן מדאורייתא, מדרבנן ועד לדקדוק קל של דברי סופרים וחומרות האחרונים. ורק מי שכבר הגיע לדרגא זו - עליו להתעסק בעבודה הנעלית הזו - פרושים הן המותרות.

ולכן מקדים הכתוב ומגדיש, שהדבור הוא - אל כל עדת בני ישראל, אין יוצא מן הכלל. וטעם הציווי הוא - כי קדוש אני ה' אלקיכם, שעפי"ז מובן ופשוט כי לכל אחד מופנה הציווי, כיון שכל אחד ואחת נאמר אנכי ה' אלקיך, טעמו של הציווי וסיבתו.

ועדיין הקושיא במקומה עומדת - איך יעלה לעבודת קדש עצמך במותר לך והרי כשל כחו בעונו באסור לו (עכ"פ עון עקיביו - שאדם דש בעקביו). והתירוץ בכתוב זה עצמו, ע"פ עוד פירוש בו - לפיו תובן האפשריות ויכולת המלאה למלאות הציווי - כי הדיבור הי' אל כל עדת בני ישראל כולם ביחד אשר אז קומה אחת ושלימה הם, ובפרט שפרשה זו נאמרה בהקהל, ז.א. שגם במעשה בפועל נקהלו כולם יחד, וגדול כח הרבים וגדול זכות הרבים ובפרט של כל עדת בנ"י. ותוספת נתינת כח ע"י הודעת הטעם - כי קדוש אני ה"א, לומר אם מקדישים אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי,

שמובנת ההתעוררות וההתלהבות בהתבונן האדם אשר במילוי ציווי זה מעלין עליו כאילו קדש את ה' אלקיו, התעוררות כחות הפנימים שלו כחות עצומים להתגבר על כל מונע ומעכב ולקיים הציווי קדושים תהיו, במילואו ובשלימות.

וע"י קיום קדושים תהיו - באים על השכר (כפי' עוד בכתוב זה) - כי (עי"ז) קדוש אני ה' (יהי') אלקיכם, נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים.

***

ויהי רצון אשר יקיים כל אחד ואחת את כל האמור למעלה

וכעוד פי' בכתוב זה - מיוסד על הידוע אשר לשון ציווי הוא גם לשון עתיד והבטחה -

תקויים ההבטחה במילואה - שתהיו קדושים, קדושה נעלית כל כך עד ש"יכול לומר" שהיא "כמוני" - כקדושתי אני ה"א - (אלא שבא הכתוב וממעט זה)

ועוד זאת: אלקיכם - כוחכם וחיות שלכם יומשכו מן קדושתי, קדוש אני.

בברכה

מ. שניאורסאהן
***

מזכיר שהתמונה נעשית בחוה"מ. וכדאי לברר (בנוגע לעת"ל) - היש לעשות פוטו בחוה"מ, ובפרט עתה שע"פ רוב מכוונים כו'.

ח'תתקעה
כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 322 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

שפרשה זו: פרש"י (מתו"כ) עה"פ - יט, א.

מזכיר: קטע זה נדפס בלקו"ש חי"ז ע' 504.

שע"פ רוב מכוונים: כלומר שמכוונים לעשות הפוטו במועד - והר"ז "מכוון מלאכתו במועד". וראה גם התוועדויות תשד"מ ח"א ע' 485 ואילך.

ענין התורה בכללותה: ומקרא כתיב ואתם תהיו... וגוי קדוש וכתיב אלה הדברים (זח"ג ר"פ זו - פא, א).

ומצותי': קדושים תהיו... הי' קדוש בעשותך כל מה שצויתיך (סהמ"צ להרמב"ם שרש ד) .

וענין כל אחד: כמרז"ל: כשהק' מחדש מצוה על ישראל הוא מוסיף להם קדושה (מכילתא לשמות כב, ל).

והביאור בזה: רמב"ן קדושים יט, ב. וצ"ע שלא מנאו במנין מ"ע (וגם לא והתקדשתם).

אבל מדשתק הרמב"ן להרמב"ם (בהשגותיו לשרש ד' שבסהמ"צ) בנוגע לקדושים תהיו משמע דלהלכה ס"ל כהרמב"ם שהוא ציווי לקיים כל התורה, ולא כבפי' כאן - פרושים מן המותרות (וכן בנוגע ל[ו]התקדשתם - אף שמתרץ שם דעת בה"ג - לי' לא ס"ל). ובס' חרדים (סוף חלק מ"ע מה"ת) שממנין תרי"ג - לגאון ור"ש ן' גבירול - קדושים תהיו...

שיפרוש מן המותרות. ולהעיר מהשינוים בנדו"ז בתניא ספכ"ז וספ"ל.

דייך... תורה: ירוש' נדרים רפ"ט. וראה ח"פ להרמב"ם פ"ד. לקו"ת מטות (פד, ב).

וסיבתו: בתו"כ כאן: קדושים תהיו כי קדוש אני ה"א - פמליא למלך ומה עלי' להיות - מחקה למלך.

כשל כחו: לקו"ת דברים (סב, ד). ומרז"ל גטין (ע, א) מוסיף שגם בכח הגוף כושל.

עון עקיביו: ראה תהלים מט, ו ובתנחומא ומפרשי התורה ר"פ עקב. אוה"ת שם.

עוד פירוש: כי דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע (רש"י וישלח לג, כ) ולפעמים רבות לא פליגי.

כולם ביחד: ראה תניא פל"ב.

שגם במעשה בפועל: ראה לקו"ת ר"פ נצבים.

לומר... אותי: תורת כהנים עה"פ.

קדשתם אותי... שתהיו קדושים, קדושה נעלית... כוחכם וחיות שלכם יומשכו מן קדושתי: עיין תניא ספכ"ז שמוסיף בפעולת קדש עצמך במותר לך על אתכפיא דאיסור "אסתלק קדושתו (דקוב"ה) הרבה ומקדושה זו נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו ית'".

כפי' עוד: רמב"ן כאן.

לשון ציווי... והבטחה: ראה אוה"ת להצ"צ עה"פ (ע' קט).

ש"יכול לומר": ויקרא רבה ספכ"ד. וראה אוה"ת להצ"צ ר"פ קדושים.

אלקיכם כוחכם: טושו"ע או"ח ס"ה.

מן קדושתי: שע"י העבודה דקדש עצמך במותר לך גם בחי' זו יאיר בגילוי בנש"י לעת"ל (סד"ה ואתם תהיו, תר"ס. אוה"ת יתרו ע' תתיא). ובזה יובן פי' התנחומא (קדושים סו"ס ה): הק' הנקרא קדוש כו' וקרא לישראל קדושים כו' אמר הק' בעוה"ז קדושים נקראתם לעתיד והי' הנשאר... קדוש יאמר לו. וראה ב"ב עה, ב (ובפרש"י שם). לקו"ת נצבים נא, ג.