Igrot Kodesh · Letter 8819 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

18 Iyar* 5724,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem,

of multiple knowledge, the Rav S. Y. (note 1: The Rav Shlomo Yosef Zevin. See, regarding him, letter no. 8731),

I greet you and bless you,

I respond to your letter from the conclusion of Shabbos* and I refer to your questions in the order in which you posed them:

A) Regarding the "conservative" rabbis, in my humble opinion, it is difficult to understand how one can have a doubt about what is nonetheless quite evident. I mean that the reasonings or, to call them by their name, the compromises that you mention have no reason to be. In fact, these are not compromises, but rather an abrogation of principles. Indeed, they clearly demand to be recognized as being equivalent to the others, failing which there would be segregation. In consequence, a compromise in one domain will necessarily (note 2: The Rebbe* underlines the words: "necessarily," "one of them," "obviously," "proof," "only," "according to the Torah*," "not yet" and "evident") lead to others, in other domains, for example that of divorce and, above all, concerning synagogues, rabbis, marriages. Of course, they demand that it be so in the entire world and, most particularly, in our Holy Land*, may it be restored and rebuilt. But, they add that the presence of a specialist is necessary in each domain, someone who knows well the bills of divorce, in case of need and likewise for marriage or for synagogues.

The compromise according to which someone will choose one of them (note 2) in whom one can have confidence, to the exclusion of every other, will, obviously (note 2), be interpreted as proof (note 2) that there is no reason to set aside the "conservative" movement, that it suffices to address oneself to one of their specialists and that the same requirement applies to the Orthodox as well. Moreover, oil will be poured on the fire by saying that it is for the Orthodox to choose the specialists of the conservatives. There is therefore not a compromise here but, on the contrary, a manner of acting that will reinforce the divide. Moreover, one will not be saved for all that, for even if one chooses someone today, declaring him trustworthy, they nonetheless need rabbis and they will therefore themselves confer rabbinical ordinations. All of this is quite clear and it is therefore unnecessary to say more. I will only add two points, which are essential:

1) Whatever interpretation will be adopted by your committee and in your surroundings, the determining element in this matter will remain what public opinion and the press will deduce from it, particularly where their stronghold is found, that is to say, in New York. Indeed, here, they have a hold on all forms of publicity. You must understand what I mean.

2) You surely have knowledge of the war that is being waged, in London, against the Chief Rabbi Braudo, as well as the well-known express letter taking an "oath" against religious coercion. Recently, there have been the decisions of the convention of the conservatives and one can truly wonder whether the simultaneity of all these events is fortuitous. It is practically certain that there is a concerted stratagem here. If, which may Hashem prevent, one of the compromises that you enumerate or another is adopted, it will be used not only to introduce destruction in this domain, but also to reinforce the offensive by all means and in all domains. One has been able to observe concretely that this has indeed been so in the past. Indeed, it is always easier to control a process at its beginning. In this way, the controversy will be reduced, which is not the case when one capitulates. In this way, one opens the appetite of the other and, in time, one disappears totally, but the war to obtain this disappearance is much more bitter. It leads to much greater discord.

To show to what extent this "risk" is plausible, one can also advance another point. Based on the situation and according to your own words, the question arises only regarding a few (note 2) conservative rabbis. It is therefore not at all a matter of calling into question someone's livelihood or of dismantling communities. There is here only (note 2) a question of prestige. Even in the future, it is not certain that the number of those who want to issue divorces will be greater, for various reasons. It is therefore not a matter of capitulating before anyone, but only of renouncing prestige, in relation to their own conceptions.

You write to me that a large part of the collection comes from them. Similarly, it has been reported here that they represent hundreds of thousands of persons constituted as an organization. Nevertheless, if one admits such arguments, one must do the same for the Reform. Moreover, according to the statistics, the Reform are both richer and more numerous than they. You also cite the telegram and the information that was given here on this matter and which, for the time being, has not been denied. All of this indeed causes harm. Thus, a telegram would have been sent before the appointment ceremony to ask that one remain discreet and to give the assurance that after this appointment, a compromise will be found with them. It is also said that this telegram was supposed to remain confidential. In general, the position has been weakened here by the content of this telegram. Moreover, certain circles underline that this demand for confidentiality is proof that it is indeed a political maneuver, that in a way, one is trading in religion, that all of this is quite sufficient.

As I emphasized, I do not at all refer here to the existence of such a telegram, to its formulation and to the precision of this rumor. I am interested only in public opinion and in the manner in which it will react. For the time being, there is only this information, without denial, neither on its generality nor on its details. Then, in recent days, another rumor has been added to the preceding one. This man should come here on the occasion of the marriage of his grandson. It will therefore be easier to converse with him, for there will be no pressure, for example from the Neturei Karta*. Of course, here again, I do not vouch for the accuracy of this rumor. I consider only the harm that could result from it.

B) I read with interest what you say, in your letter, regarding the pleasure and the joy of Shabbos* and the festivals. It seems to me that this was discussed at a Chassidic* gathering, with a somewhat different explanation, according to the note that appears in the talk of Parshas Devarim* 5723 (note 3: 1963. See the Likkutei Sichos*, volume 4, page 1090, in note 31).

Regarding the sending of religious articles to the countries of Africa, I will endeavor to do what is in my power, if you send me the addresses here. I thank you very much for the good news that you communicate to me, concerning the activities of your wife, the Rebbetzin*, in the vineyard of Chabad*. As I have always said, and you will kindly excuse me for repeating it, the verse specifies: "They made me the keeper of the vineyards, but my own vineyard, I have not kept." This means that, according to the Torah* (note 2), these are indeed vineyards. However, they must be distinguished from "my vineyard," to the point that one complains insistently in such a situation. As far as you are concerned, your vineyard (note 4: See, on this subject, letter no. 8899) is, in my opinion, the Encyclopedia (note 5: Talmudic) and, simultaneously, the dissemination of the wellsprings (note 6: Of the Chassidus*), in the manner that befits. Now, from the beginning of your letter, I fear to advance that you have been appointed keeper of the vineyards of the rabbinate, which are indeed vineyards, according to the Torah*, but not yours, a Mitzvah* that no other can fulfill in your place.

The request for a blessing appearing in your letter will be read near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit will protect us. May Hashem cause that you give me good news thereof. These days, I had a visit from the great Rav S. Elberg and, during our conversation, I reminded him of his promise (note 7: See, on this subject, letter no. 8847) to publish an issue of the Pardes (note 8: A rabbinical journal directed by the Rav Elberg) that would be devoted to the Admur HaZaken*, on the occasion of the one hundred and fiftieth anniversary of his passing, Hilula*, which was last year. He responded to me that, during his visit to the Holy Land*, may it be restored and rebuilt, he asked you to contribute to it by writing an article. But, for the time being, this has not yet been followed up. Nevertheless, he gives the assurance that, shortly after receiving it, he will indeed publish this journal, with other articles. However, it will be necessary that yours not yet (note 2) have been published. It is no doubt unnecessary for me to add, for my part, anything to all of this. Nevertheless, basing myself on the statement of our Sages (note 9: In tractate Makkos* 23a) according to which "one counsels eagerness to those who naturally possess this quality," I invite you, too, to show zeal in this matter.

This day is that of Lag BaOmer*, date of the Hilula* of Rabbi Shimon Ben Yochai* (note 10: See the following letter). I will therefore recall the statement of our Sages, at the beginning of the Midrash* Bereishis Rabbah*, according to which the Torah* constitutes the plans and the sketches on the basis of which the world was created. It is therefore the same for the small world that constitutes man (note 11: According to the Midrash* Tanchuma*, Parshas Pekudei*, at chapter 3). A fortiori is this the case for those who have the Torah* as their sole activity, the reference in this matter, according to tractate Shabbos* 11a, being Rabbi Shimon Ben Yochai* and his companions. Now, the contribution of Rabbi Shimon Ben Yochai* to the Torah* will allow one to understand what it is in the world. Thus, as the Chassidic* discourse entitled: "A man is obligated to say," of 5638 (note 12: 1878, of the Rebbe Maharash*) explains, at chapter 25, Rabbi Shimon* removed the separation that prevailed between the profound dimension of the Torah* and its revealed aspect, so that this profound part reveals itself manifestly. In consequence, he also adopted a similar conduct in the world, whose profound dimension is the Torah*. It is by studying it that he caused it to rain in the world, in the most literal sense, as the holy Zohar* relates and as the Chassidic* discourse entitled: "He will confiscate," of 5631 (note 13: 1871, of the Rebbe Maharash*) and the commentary on the river of Eisan explain.

From this results a teaching for the generation of the heel of Moshiach* which, from various points of view, is comparable to that of Rabbi Shimon Ben Yochai*, according to the explanation developed by our Sages in the Zohar*, volume 3, at page 58a and based on the Zohar*, volume 1, at page 117a. Its objective and its essential mission must therefore be the bringing to light of the profound teaching of the Torah* or, according to the well-known formulation, the dissemination of the wellsprings (note 6) to the outside. In consequence, one can draw from all of this a lesson for the conduct that a man must adopt in the world. As the Rambam* says (note 14: In his laws of opinions, at the beginning of chapter 5), "it must be evident (note 2) that his actions are in conformity with the Torah*" and he then mentions ten actions — eating, drinking, commercial activities. In this way, the revealed part and the profound dimension can unite within a single Torah*. According to the expression of our masters and leaders, the verse "because (Eikev*) he listened" means that the heel (Eikev*) itself must be Chassidic*. With my respects and my blessing to give me good news of all of this,

ח'תתיט

ב"ה, ח"י אייר, תשכ"ד
ברוקלין.
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ צנמ"ס וכו' הרש"י

שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו ממוצש"ק, ועל ראשון ראשון וכו',

א) שאלת הרבנים הקונסרבטיבים:

לפע"ד לפלא הספק בענין הפשוט, כוונתי שסברות (או כמו שקורין להן - הפשרות) שמזכיר, אין להן מקום כלל, כי אין זו פשרה אלא וויתור על כל הענין, שהרי ברור מדובר מצדם, שדורשים להכיר בהם כמו שמכירים בהשאר, ובא"ל הרי זה הפלי' וכו'.

ובמילא פשרה בשטח אחד מוכרחת להביא פשרה דומה בשאר השטחים, ([...] לשטח הגטין) ולכל לראש - בנוגע להבתי כנסיות, רבנים, נשואין, וכל זה דורשים כמובן ופשוט - בכל קצוי תבל כולל לכל לראש אה"ק ת"ו, אלא שמוסיפין שמובן שבכל ענין צ"ל מומחה באותו ענין ולכן צ"ל בקי בטיב גטין באם עוסק בגט ובטיב קדושין באם רוצה לסדר קדושין ועד"ז בנוגע לבתי כנסיות וכו'.

הפשרה שמי שהוא יקבע שעל פלוני משלהם יש לסמוך ותו לא, הרי בודאי שיתפרש הדבר כהוכחה ששיטת הקונסר' עצמה אינה פוסלת, אלא שצ"ל יודע בטיב כו', שגם מן האורט' נדרש זה, נוסף עוד שבזה גם שפיכת שמן על המדורה. באם יאמרו להקונסרבטיבים שמי שהוא הראוי - יחליטו דוקא האורטודוקסים, הרי אין זה פשרה - אלא אדרבה להרבות הפירוד. כן בכלל אין בזה הצלה, שבאם היום סומך מי שהוא את פלוני שהוא ראוי, הרי שבאופן פרינצפיוני מוכרים הם לרבנים ובמילא יכולים לתת סמיכה וכו'. ופשוט הדבר והאריכות בזה אך למותר, ורק להוסיף שתי נקודות, שגם הן עיקריות:

א) איך שלא יפרשו הדברים בהועידה של כת"ר ובסביבתו, הקובע יהי' - איך שיתפרשו הדברים בדעת הקהל, במכ"ע וכו', ובעיקר במקום המבצר שלהם, היינו בנויארק, ואשר פה - ידם השלטת על כל אופני הפרסום. וד"ל.

ב) בודאי ידועה המלחמה שבלונדון נגד הרב הראשי ברוידא שי' ועד"ז - מכתב המברק הידועה של "השבעה" (בנוגע לכפי' דתית), ולאחרונה החלטות של הקאנווענשאן דהקונסרבטיבים, וספק גדול אם הזדמנות כל אלה ביחד הם במקרה בעלמא. וקרוב לודאי לומר - שזהו תכסיס מחושב, ובאם ח"ו תתקבל אחת הפשרות עליהן כותב כת"ר או כיו"ב בהם, ינצלו את זה לא רק בהנוגע להירוס בשטח זה - אלא להגברת ההתקפה בכל האמצעים ובכל השטחים. וכפי שראו במוחש בעבר, הרי כל ענין בקל יותר להתגבר עליו בראשיתו, ואזי גם המחלוקת במיעוטה, משא"כ כשמוותרים וכו' מתגבר התאבון כלפי זה שוויתר - עד שסו"ס אין כל מקום לוויתור כ"א לביטול בפניהם. ומלחמה אז נגד הביטול סופי, הרי קשורה במחלוקת גדולה הרבה יותר, פירוד הלבבות הרבה יותר וכו',

לביסוס "חשש" האמור לעיל, יש מקום להוסיף עוד פרט: כפי המצב ואפילו לדבריהם הם, השאלה היא בנוגע למתי מספר מבין הרבנים הקונסרבטיבים, ז.א. שאין זה ענין של פרנסה או התמוטטות של קהלות, כ"א אך ורק שאלה של פרעסטיזשע, כי גם בעתיד ספק גדול אם יתרבו בהם מספר אלו שיתרצו לעסוק בגיטין ומפני כמה טעמים ובמילא אין זה וויתור כלפי פלוני, כ"א וויתור בענין הפרעסטיזשע, היינו כלפי השיטה.

הטענה שכותבה שחלק חשוב מהמגביות נכנס על ידם, והטענה עד"ז שהובאה כאן, שמייצגים הם מאות אלפים מאורגנים וכו' - הרי פשוט שמטעם זה עצמו מוכרחים להתיר כל הנ"ל גם בנוגע להרפורמים, וכפי הסטטיסטיקה הרפורמים עשירים יותר בממון וגם במספר בני אדם מאורגנים.

כיון שכבר מזכיר ע"ד ענין המברק... הנה השמועה שנפוצה כאן (ולע"ע לא הכחישו אותה, ובמילא ההיזק שבה בנוגע ו)שנשלח מברק לפני טכס ההכתרה, ותוכנו - שאל יעשו רעש, ולאחרי ההכתרה יתפשרו עמהם, ושמברק זה צ"ל חשאי, ונוסף על החלישות בכללות העמדה כאן שגרמה השמועה אודות תוכן המברק - הרי בכמה חוגים מדגישים, הביטוח (באווארעניש) שיהי' ענין המברק בחשאי בהוספה שהרי זה גופא הוכחה שהענין הוא פוליטיקה ומעין מסחר בדת וכו' וכו'. ודי וכו'.

כנ"ל איני אומר בזה כלל בנוגע לעצם מציאות המברק אודות נוסח המברק ודיוק השמועה, אלא שבנוגע לדעת הקהל ותגובתו, לע"ע ישנה רק שמועה זו מבלי כל הכחשה, לא בכללותה ולא בפרטי'.

לאחרונה הוסיפו שמועה על שמועה האמורה, שבקשר עם חתונת נכד - הרי יהי' כאן ובמילא בנקל יהי' להתדבר יותר, כיון שלא יהי' לחץ (מהנטורי קרתא?) כו'. מובן שגם לשמועה זו - איני אחראי לאמיתתה, כ"א בנוגע לההיזק שנגרם על ידה.

בהתענינות קראתי הכתוב במכתבו בנוגע לענג ושמחה בשבת ויו"ט, וכמדומה באחת ההתועדויות ג"כ נדבר עד"ז באו"א קצת (ע"פ ההערה בהליקוט לפ' דברים ה'תשכ"ג - כמדומה נשלח בשעתו לכת"ר).

בנוגע למשלוח תשמישי קדושה וכיו"ב למדינות אפריקה וכו' הרי באם תושלחנה הכתובות לכאן, אשתדל לעשות כפי היכולת.

ת"ח ת"ח על הבשו"ט בנוגע לפעולות זוגתו הרבנית תחי' בכרם חב"ד. וכפי שאמרתי מאז ומקדם, ולאחרי בקשת סליחת כת"ר, הרי לשון הכתוב הוא, שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, ז.א. שגם הם כרמים הם ע"פ תורה, ובכל זה יש חילוק בין כרמים לכרמי שלי, ועד כדי כך שמרעישים ע"ז בהתאוננות וכו'. ואת"ל הרי בנוגע לכת"ר, לדעתי כרם שלו הוא ענין האנציקלופדי' וביחד ע"ז - הפצת המעינות באופן המתאים, וחוששני לומר ע"פ התחלת מכתב כת"ר - ששמים אותו לנוטר כרמים עניני רבנות וכו' כרמים ע"פ תורה אבל לא כרמו שלו, מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים.

הפ"נ שבמכתבו יקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויהי רצון שיבש"ט בזה.

ימים אלו בקר אצלי הרה"ג הר"ש עלברג שי' ובשיחתנו הזכרתיו על הבטחתו להו"ל חוברת "פרדס" מוקדשת לרבנו הזקן (בקשר עם שנת הק"ן להסתלקות הילולא שלו בשנה העברה), וענני אשר בביקורו באה"ק ת"ו דבר עם כת"ר שישתתף במאמרו בחוברת האמורה, ועד עתה לא בא הדבר לפועל, אבל מבטיח הוא שכשיקבל מכת"ר כנ"ל - הרי במשך זמן לא ארוך יו"ל חוברת עם עוד מאמרים, אלא שצ"ל מאמר מכת"ר - שעדיין לא נתפרסם. ובודאי הוספה מצדי על הכתוב לעיל אין בה צורך, כ"א על יסוד מאמר חז"ל אין מזרזין אלא למזורזין ולהוסיף גם מצדי בקשה וזירוז בהאמור.

ובעמדנו ביום ל"ג בעומר, יום הילולא דרשב"י, ובהקדים מאמר חז"ל (ריש ב"ר) שהתורה דיפתראות ופנקסאות שע"פ נברא העולם, ומובן שכן הוא גם בנוגע לעולם קטן זה האדם, ועאכו"כ בנוגע לאלו שתורתם אומנתם, שהדוגמא בתורה (שבת יא, א) לתורתם אומנתם - הרי הוא רשב"י וחבריו.

וענין רשב"י בתורה, שמזה הבנה גם לענינו בעולם, להסיר המחיצה (ד"ה חייב אדם תרל"ח סכ"ה) שבין פנימיות התורה ונגלה דתורה ובאופן להמשיך הפנימית בגלוי, שלכן גם הנהגתו בעולם היתה באופן זה, שפנימיות העולם - היינו התורה - עסקו בה המשיך בגלוי גשם כפשוטו וכמסופר בזהר הק' (והחרים תרל"א ד"ה ובי' ענין נחל איתן).

שמזה הוראה לדרא דעקבתא דמשיחא, שהוא בכמה ענינים בדוגמת דרא דרשב"י כמבואר בחז"ל זח"ג נח, א (ע"פ זח"א קיז, א) - שענינו ונקודתו העיקרית צ"ל המשכת פנימיות התורה בגלוי, וכסגנון הידוע הפצת המעינות חוצה, ומזה גם הוראה לאדם בנוגע להנהגתו בעולם וכסגנון הרמב"ם, שיהי' ניכר במעשיו (ומפרט - כולל - עשרה דברים: במאכלו ובמשקהו וכו' ובמשאו ובמתנו) שזהו ע"פ תורה, הנגלה והפנימית מאוחדים לתורה אחת.

וכלשון רבותינו נשיאינו, עקב אשר שמע, שגם העקב הוא חסידותי.

בכבוד ובברכה לבשו"ט בכל האמור

מ. שניאורסאהן
ח'תתיט
הרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'תשלא, ובהנסמן בהערות שם.

בהליקוט: לקו"ש ח"ד ע' 1090 הערה 31.

כרם שלו: ראה גם לקמן אגרת ח'תתצט, ובהנסמן בהערות שם.

על הבטחתו: ראה גם לקמן אגרת ח'תתמז.

מאמר חז"ל: מכות כג, א.

ובעמדנו: ראה גם אגרת שלאח"ז.

עולם קטן: תנחומא פקודי ג.

וכסגנון הרמב"ם: הל' דעות רפ"ה.

וכלשון רבותינו: ראה גם לקו"ש ח"כ ע' 297 ובהנסמן בהערה 36.