Igrot Kodesh · Letter 8785 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

days of Purim* 5724,

Brooklyn, New York,

To the attention of the distinguished and pleasant Chassid* who fears

Hashem, elected by the people and surpassing it, seeking the good

of his people, having generous conduct, descended

from an illustrious family, the Rav Shneur Zalman (note 1: S. Z. Shazar, President of Eretz Yisrael*. See, regarding him, letter no. 8682) Shlita*,

I greet you and bless you,

As is customary (note 2: See the Likkutei Sichos*, volume 23, at page 342 and volume 24, at page 428), basing myself on the Mitzvah* and the custom of the house of Yisrael*, I would like, by the present, to put into practice the Precept (note 3: Of the day of Purim*) of sending portions to one's friend and to do so, in the terms of the verse, through an intermediary. For this reason and for others still, which will be set forth below, I address this to you, with the present letter, through a specific emissary. According to the information at my disposal, what is said herein is timely. Moreover, one will thus avoid that the present pass through many hands. Certainly, "the Torah* has pity on the money of Jews" (note 4: According to tractate Rosh Hashanah* 27a), but, in this case, it will not forbid such an initiative.

A) I have just learned of a fact which, if it comes to pass, can provoke a new controversy and exacerbate the inclinations between those who have recently been called "the religious" and the opposing camp. I say, deliberately, that they are recently called thus, for such a denomination cannot truly describe what it designates. In this case, all the children of Yisrael* are "believers, sons of believers" (note 5: According to tractate Shabbos* 97a), without the slightest exception. Nevertheless, some, according to the formulation of the Rambam* (note 6: In his laws of divorce, at the end of the second chapter), "are victims of their evil inclination" and they imagine, because of this, that the expression: "believers, sons of believers" does not apply to them. But, in the end, the truth will be victorious, for the verse gives the assurance that: "none will be cast away."

It concerns the following fact. According to what I have learned, the Hebrew University of Jerusalem is preparing to publish a new version of the Written Law, taking into account the very latest discoveries and the various manuscripts, in particular the one called the Aleppo Codex, which means: "crown of the Torah*"! Moreover, and this is the subject of the present, these editors had the idea of choosing a text that does not follow the traditional and holy formulation, on the basis of which many generations of sons and daughters of Yisrael* have received their education, including those who, in our era, are victims of their evil inclination. They want to replace it with this codex. Now, a large part of it is missing, a third it seems to me, and they will therefore complete it with other manuscripts that they consider reliable. In the notes, at the bottom of the page or at the end of the volume, they will also indicate the traditional text and that of other manuscripts.

One can understand the storm that will be unleashed if a barrier is erected between the different groups of Jews, including for what concerns the Written Law. We must content ourselves with the various barriers that have already been erected by corrupt men, in various and diverse domains. For now, nevertheless, all still possess the same version of the Written Law, which distinguishes the children of Yisrael* from those who refer to the translation of the Septuagint or to that of the Samaritans. And, the Jews who combat the Written Law, who contest the Exodus from Egypt and the giving of the Torah* themselves have not waged war, until now, on the text of the Torah*. Now, henceforth, one is preparing to erect a barrier also in this domain, which Hashem forbid.

And, the danger is all the greater because one seems to guard against it by advancing the following argument: this is "required by pure science," as if the version transmitted to us by tradition were based only on the text of Yaakov Ben Chaim! Now, new manuscripts have been discovered and one wishes to advance that the Rambam* himself had a different formulation. And, there is, above all, the previously cited codex. Consequently, the Jews knowing how to show self-sacrifice, these men go on a "war of Mitzvah*," so to speak, for the purity of the Written Law, provided that the text be modified, based on what has just been set forth. According to what I have been told, the modifications are not very apparent. They concern, above all, letters in excess or missing, punctuation marks or cantillation signs. However, it is not the quantity of modifications that is at issue, but the very principle of erecting a barrier and sowing discord.

My purpose is not, by the present, to exclude all comparison between manuscripts, quite the contrary. However, one must not modify the text, which must retain the traditional formulation. Consequently, the various versions are indicated in notes or in an introduction and, moreover, the more one details them the better, provided that one does not pass off one's own theory as the final conclusion adopted by the greatest number or as an evident fact, but by endeavoring to cite the author of all statements. In this way, one does not contravene the honor due to science, one does so in a pleasant and peaceful manner. Thus, the league that is known will be compelled to wage its battle against the "believers, sons of believers" in another domain.

According to the practice of "men of science," in our era, such a discussion can only be approached after having cited proofs, having affirmed that such a professor is indeed of this opinion. This is not my domain, but it seems to me that the German Kittel (note 7: See, on this subject, letter no. 7558), in his first editions of the Bible, did not have the effrontery to change the text. All his notes were presented at the bottom of the page. It is only after the Second World War and the extermination that resulted from it that a new edition was published, the third, whose text is based on a manuscript from Leningrad, under the direction of his associate, P. Kahle (note 8: In English in the text). Since then, several non-Jews have imitated him, but this does not mean that the same must be done in the holy city of Jerusalem!

According to the information at my disposal, the head of this project is Professor Goshen-Gottstein. I do not know what relationship he maintains with religion, love of one's fellow, peace among the children of Yisrael* or whether his purpose is the fierce defense of science. In any event, it is preferable to take preemptive action, in the face of this unfortunate event, in a discreet manner and as quickly as possible. As I was saying, it is for this reason that the present is addressed to you through a specific emissary. I therefore rely on your understanding to determine whether you must personally take the matter in hand and in what manner. May Hashem cause that you know success, in this matter. I await your good news. I underscore once more that all that has just been said would be valid also if this codex were complete. How much more is this the case when a third of it is missing and it will, in any event, be necessary to complete it with other manuscripts.

B) To pass from one subject to another, I will also evoke the days of Purim*. The decree was annulled (note 9: According to Midrash* Esther Rabbah*, chapter 9, at paragraphs 3 and 4) because Mordechai* the Jew gathered thousands of children studying the Torah* and taught them the Torah* of Hashem. They then said to him: "We are with you for life or..." (note 10: For the opposite thereof). Consequently, I will approach once more the painful problem of the missionaries, as a follow-up to our telephone conversation. Indeed, I have learned that it was decided to impose upon them also the law of compulsory schooling and compulsory registration, which should limit their action. This project was entrusted to a specific commission that will have to evaluate the situation and render a report.

It is quite evident that I cannot clearly express my position on this subject. Nevertheless, it is the following. There is no other means of overcoming this plague, linked to idolatry and all that concerns it, than to make it disappear. Whatever the temporary palliatives, it remains necessary to have recourse to the only means of healing this plague, of ensuring that public opinion is not deceived, by making it believe that the application of the law on compulsory schooling will provide a solution to this problem, that it does not forget this question and that it is not anesthetized. Such a decision seems evident, but he who acts wrongly, who diverts others from the right path by leading them toward idolatry, must not find himself rewarded for it. As you yourself said during our conversation, a law, as long as it is in effect, applies to all. Now, it is precisely these men who divert others who were exempted from it. It is therefore not a new decision, but, more precisely, the application of an old law. One has therefore not even begun to solve the problem of the missionaries.

One wonders whether it is possible to solve the problem of the missionaries, in our era, which is that of democracy, for what will the nations say? Now, in several countries, such a law has existed for many years already. This is the case in Austria, in Norway and in other states as well, without anyone finding fault with it, without seeing therein the slightest coercion or something that would offend freedom of conscience.

According to the information at my disposal, the difficulties encountered come essentially from France, the country from which the strongest mission originates, in the Holy Land. Another point, which is essential, special relations exist with France and this country therefore demands frequent preferential treatment. According to what is said, the first to protest, like a robbed Cossack, was the French ambassador, who relies, it seems, on these privileged relations. I have also heard that this ambassador is himself a very devout man. He therefore uses these relations in a domain that is dear to his heart. Some think that there is, in this matter, a secret agreement granting certain privileges to France. It is for this reason that they were permitted to raise pigs, even if the official reason is their personal consumption. In reality, it is, as I said, a matter of not reducing the rights of the French.

From every point of view, this argument and this request are therefore well justified: why should the privileges of France in the Holy Land have the effect of leading the sons and daughters of Yisrael* to apostasy? Are such "privileges" conceivable? And, by what right do they complain? The spread of Christianity is not the national objective of France, but rather that of the Vatican! And, without doubt there are other diplomatic explanations that can influence the French. With my consideration, my respects and my blessing,

M. Schneerson,

ח'תשפה

ב"ה, ימי הפורים, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
לכבוד הוו"ח אי"א נו"מ בחור מעם ומורם

מעם ודורש טוב

לעמו בעל מדות תרומיות ענף עץ אבות מו"ה

שניאור זלמן

שליט"א

שלום וברכה!

כמנהגי, מיוסד על מצות ומנהג בית ישראל, רצוני בזה לקיים משלוח מנות איש לרעהו, וכל' הכתוב, על ידי שליח.

מטעם זה ועוד טעמים שיתבהרו לקמן, הנני שולח (וגם מכתב) זה לכ' על ידי ציר מיוחד, כיון שלפי ידיעותי הוא ענין שהזמן גרמא וגם כדי שלא ימשמשו בו יד רבים. ואף שהתורה חסה על ממונם של ישראל, אבל בודאי בכגון זה לא חיישינן.

א. זה עתה בא לידיעתי ענין שאם יצא לפועל - עלול להביא לידי מחלוקת חדשה והתלהבות היצרים וכולי בין אלו שלאחרונה התחילו לכנותם דתיים והלעומת זה.

(הנני משתמש בתיבה "לכנותם" במתכוון, כי כל כינוי אינו אמתיות השם המציין את אמתיות הדבר הנקרא בשמו; שהרי כל בני ישראל מאמינים בני מאמינים הם, אין יוצא מכלל זה. אלא שמכמה סיבות יש כאלו אשר, בלשון הרמב"ם, יצרם אנסם ונדמה להם שהענין דמאמינים בני מאמינים אינו הולמם. אבל האמת סוף סוף מנצחת, והרי זוהי גם הבטחת הכתוב לא ידח ממנו נדח).

הענין הוא, כפי שנודעתי, שהאוניברסיטה העברית בירושלים מתכוננת להוציא לאור מהדורה חדשה של תורה שבכתב בהביא בחשבון תגליות הכי אחרונות וכתבי יד שונים, ולכל לראש כת"י המכונה

[...] אלעפו קודקס (כתר תורה!). ולא עוד - ועל זה באתי - שעלה בדעת המכינים את הנ"ל לדפוס שהפנים לא יהי' הנוסח המקובל והמקודש שעליו נתחנכו כמה וכמה דורות של בני ובנות ישראל, ובהם גם אלו בדורנו שהם בבחינת יצרם אנסם, כי אם הנוסח של הקודקס האמור. וכיון שחלק חשוב ממנו חסר, כמדומה לי לערך שליש, ישלימו את החסר מכתבי יד אחרים שלדעת המוציאים לאור יש לסמוך עליהם.ובחלק ההערות, אם בשולי הגליון או בסוף כל כרך, יעירו ג"כ על הנוסח המקובל ונוסחאות של עוד כתבי יד וכולי וכולי.

מובן הסער שעלול להתחולל אם יקימו מחיצה בין חוגים שונים בבני ישראל גם בנוגע לתורה שבכתב. והרי די לנו הצרות שיש לנו על ידי מחיצות מעשה בני אדם משוחדים - בענינים שונים ומשונים, אלא שלעת עתה על כל פנים בנוגע לתורה שבכתב נוסח אחד לכולם, ובזה נבדלו בני ישראל מאלו שהולכים אחרי תרגום השבעים, תרגום השומרונים וכולי וכולי; ועד שאפילו אלו מבני ישראל שנלחמו בתורה שבכתב, מתחיל מהענין דיציאת מצרים ומתן תורה, על כל פנים בנוגע לנוסח עצמו לא נכנסו למלחמה.

ועתה, הי' לא תהי', מתכוננים להקים מחיצה גם בזה.

מה שמגדיל הסכנה הוא עוד ענין, שכנראה מזדיינים בטעם ונימוק שזוהי "דרישת המדע הטהור", כיון שנוסח המקובל שלנו כאילו מיוסד אך ורק על נוסח יעקב בן חיים וכו', משא"כ כשזכינו לעוד כתבי יד, וכאילו נתברר שאפילו הרמב"ם גירסות אחרות היו לו, ולכל לראש הקודקס האמור, ואם כן, והיות שבני ישראל בעלי מסירות נפש הם - יוצאים במלחמת מצוה כביכול על טהרת תורה שבכתב ובלבד שהפנים יודפס דוקא בשינויים, כאמור לעיל.

ואף שהשינויים, כפי שהודיעוני, אינם בולטים כל כך ובעיקר הוא בנוגע חסר ויתיר, נקודות וטעמים וכיו"ב, הרי, כנ"ל, אין כאן השאלה בכמות השנויים וכיו"ב, כי אם עצם הענין של הקמת מחיצה ופירוד לבבות.

אין כוונתי במכתבי זה לשלול כל הענין של השוואת כתבי יד וכולי, ואדרבה - אלא שלא לנגוע בהפנים, שישאר בנוסח המקובל דוקא, ורק בהערות ובמבוא וכיו"ב יבואו שנויי הנוסחאות, ואדרבה כל המאריך ומפרט בהם הרי זה משובח (ובלבד שלא יציע סברת עצמו בתוך מסקנא מוחלטה של רבים או כדבר הפשוט, כי אם לומר כל דבר בשם אומרו).

והרי גם באופן כזה כבוד המדע במקומו מונח, אלא שיהי' גם כן בדרכי נועם ובדרכי שלום, והליגה הידועה - תוכרח לחפש ענין אחר לנמק מלחמה במאמינים בני מאמינים.

כדרך "אנשי מדע" בתקופתנו, אי אפשר לגשת לאיזו שקו"ט בענין כהנ"ל מבלי שיביאו ראיות שגם פרופסור פלוני סובר כן. ואף שאין זה מקצועי שלי, אבל כמדומה ברור הוא שאפילו הגרמני קיטל בהוצאות הראשונות שלו של התנ"ך לא העיז לשנות את הפנים, וכל הערותיו באו בשולי הגליון וכיו"ב. ורק לאחרי מלחמת העולם השני' וההשמדות וכולי - הדפיסו הוצאה חדשה (שלישית) שלו והפנים הוא על פי כתב יד לנינגראד, תחת השפעת שותפו לעריכה קאלעה P. kahle ואף שמאז כמה גויים הלכו בעקבותיו, הרי אין זה מכריח שדוקא בירושלים עיר הקדש יעשו ג"כ ענין שכזה.

כפי הידיעות שבידי, העומד בראש כל הענין הוא פרופ. גושן-גוטשטיין איני יודע יחסו לדת ולאהבת ישראל ולשלום בין בני ישראל וקנאתו למדע, ובכל אופן בודאי טוב יותר לקדם פני הרע באופן חשאי ובהקדם. ולכן, כנ"ל, נשלח מכתב זה על ידי ציר מיוחד, ואל בינת כ' אשען - אם ינהל הדברים ואיך, ויהי רצון שיצליח בזה, ואצפה לבשורות טובות.

וביתר הדגשה, כל הנ"ל במקומו עומד אם אפילו הי' הקודקס האמור בשלמותו, על אחת כמה וכמה שחסר ממנו כשליש ויוצרכו להשלימו מכתבי יד אחרים וכולי.

ב. ומענין לענין, בענין ימי פורים, אשר ביטול הגזרה היתה על ידי זה שמרדכי היהודי קיבץ אלפי תנוקות של בית רבן ולימדם תורת ה' ועד שאמרו אתך אנו לחיים או כו' - הנני נוגע בזה עוד הפעם בבעי' הכאובה של המיסיון, ובהמשך לשיחתנו הטלפונית, כיון שקבלתי ידיעה שהיתה החלטה להשליט גם עליהם חוק חינוך חובה ורישום רשמי, שעל ידי זה תוגבל פעולתם וכו', ושמסרו הענין לועידה מיוחדה שתחקור המצב ותגיש דו"ח וכו'.

מובן ופשוט שעמדתי בהאמור אין ברשותי שלא לפרטה בפירוש, והיא: אשר אין עצה אחרת לנגע זה, עבודה זרה ואביזרייהו, כי אם - ביעור. ומה שלא תהיינה התחבולות הזמניות, מוכרח ללכת בדרך התרופה היחידה לנגע האמור, ולהזהר שלא להטעות את דעת הצבור שההחלטה האמורה (דכניסתם תחת חוק חינוך חובה) היא תרופה לעצם הבעי' ועל ידי כך להסיח דעת הצבור מזה ולהרדימו. שהרי החלטה הנ"ל הוא ענין פשוט מלכתחילה, שלא יהא חוטא מסית ומדיח - נשכר, ובנוסח כ' בשיחתנו, שחוק כל זמן ששורר הוא מוכרח על כל אחד לקיימו, ודוקא המסיתים והמדיחים פטרו מזה. ממילא אין זו החלטה חדשה, כי אם הפעלת חוק ישן, ועדיין לא התחילו בנוגע לנגע המיסיון.

לטענה הידועה האם אפשר לבער נגע המיסיון בתקופתנו, תקופת הדימוקרטי' וכו' ומה יאמרו אומות העולם, הרי בכמה מדינות יש חוק כזה מכמה שנים, כגון באוסטרי' ובנורבגי' ובכמה מדינות אחרות, באין פוצה פה ומצפצף שכאילו יש בזה נדנוד קל של כפי' או שלילת חופש מצפון, וכדומה.

כפי ידיעתי, עיקר הקושי מקורו בצרפת, שכנראה לה מסיון הכי גדול באה"ק, ועוד ועיקר, שכיון שקיימים יחסים מיוחדים עם צרפת, תובעים הם זכויות מיוחדות ובתקיפות יתר, עד שכפי השמועה הי' הראשון שהתחיל צווח כקוזק הנגזל - שגריר צרפת, המסתמך כנראה על אותם היחסים. וגם שמעתי ששגריר צרפת הוא אדוק קיצוני ביותר, והוא מנצל יחסים אלו בענין זה הקרוב ללבו. ויש סוברים שיש גם הסכם סודי בנוגע זכויות מיוחדות לצרפת, ולפיכך הרשו להם ג"כ גידול החזיר, ואף שהנימוק הרשמי הוא שזהו רק לצורך עצמם וכולי, אבל הנימוק הפנימי, על פי האמור, הוא שלא לקפח זכויותיהם של הצרפתים.

והלא מכל נקודת ראות צודקת הטענה והדרישה: מה לזכויות של צרפת באה"ק ולהעברת בני ובנות ישראל על דתם? והאם בכלל אפשר שתהיינה "זכויות" כאלו? וגם מה להם כי נזעקו, שהרי הפצת הנצרות אינו ענין מדיני של צרפת אלא של הוואטיקאן! ובודאי יש עוד הסברים דיפלומטיים להשפיע על הצרפתים, וכולי.

בהוקרה ובכבוד ובברכה

מ. שניאורסאהן
ח'תשפה
חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ג ע' 342 וחלקה בחכ"ד ע' 428 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

מו"ה שניאור זלמן: שזר. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'תרפב, ובהנסמן בהערות שם.

שהתורה חסה: ר"ה כז, א.

מאמינים: שבת צז, א.

בלשון הרמב"ם: הל' גירושין ספ"ב.

שאפילו.. קיטל: ראה גם לעיל ח"כ אגרת ז'תקנח.

ביטול הגזרה: אסת"ר פ"ט, ג (ד).