Igrot Kodesh · Letter 8775 — Health

By the grace of Hashem,

1st of Adar* 5724,

Brooklyn, New York,

To the leaders of the mutual aid fund, at the Chabad*

synagogue of Bnei Brak*, in our Holy Land, may it

be restored and rebuilt by our righteous Moshiach*,

may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

I received, with pleasure, the report and the activity summary of your fund, during the period that has just elapsed, as well as the letter from the conclusion of Shabbos*: "If you lend money to My people" (note 1: Parshas Mishpatim*), emanating from your president, distinguished Chassid* who fears Hashem and devotes himself to communal needs, of multiple accomplishments, the Rav Menachem Yisrael (note 2: Rav M. I. Melov). This is, moreover, timely, on this 1st of Adar* since, as our Sages teach (note 3: See, on this subject, letter no. 8767) in their Mishnah* (note 4: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "At the beginning of tractate Shekalim*"): "On the 1st of Adar*, one makes the announcements relative to the Shekalim* and to the mixed species." Certainly, one might wonder about the relationship that exists between the two elements, justifying that the two announcements be made conjointly.

Perhaps it is possible to advance the following explanation, based (note 5: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "The Ramban*, commenting on the verse Kedoshim* 19:19, the Zohar*, volume 3, at page 86b. One will consult tractate Chullin* 60a, dealing with the judgment relative to plants." The Rebbe* underlines here the word: "judgment") on the explanations of those who comment on the Mitzvos*, regarding the prohibition of mixing species. According to their interpretation, one modifies, by such an action, the laws and the ways of nature, as they were established by the Creator of the world, Who directs it, since, according to them, plants produce herbs and trees produce fruits of the same species. Consequently, one also announces the necessity of giving the Shekalim*, so that the communal sacrifices be financed by the new offering. Indeed, the sacrifices of one year, with what concerns them, must not be mixed with those of another year. Moreover, the Mishnah* cites first the announcement of the Shekalim* and, only afterward, that of the mixed species. Now, the order of the Torah* is an integral part thereof (note 6: See, on this subject, letter no. 9027).

In fact, it would have been wise to announce, first of all, the prohibition of mixed species, which seems to be a necessity, in order to uproot these species as quickly as possible or, better yet, to cease planting them. Moreover, this prohibition applies throughout the entire year and each one is bound by it, which, by contrast, is not the case for the Shekalim*, all the more so since it remains possible to give them subsequently. Moreover, what is given to the Temple is levied also based on what will be given (note 7: The Rebbe* underlines the words: "given" and "after") subsequently (note 8: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to tractate Shekalim*, at the beginning of the second chapter and at the end of the third"). It follows that, for the proper behavior to be established in the world, everything begins and depends on the behavior of the children of Yisrael*, who adopt such an attitude in all that concerns them. And, materiality derives from spirituality (note 9: According to chapter 3 of the Tanya*).

Thus, after the tribunal has delegated emissaries to all the cities of Yisrael*, to announce the necessity of bringing the Shekalim*, in order not to mix the years, for the sacrifices and for the moral preoccupations in the world, it can then be the same for what grows, the plants, on the earth, which is mineral, so that each one maintains itself within its species.

The same is true for mutual aid, which is a great quality (note 10: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the Shulchan Aruch*, Yoreh Deah*, chapter 249, at paragraph 6"), a Tzedakah* considered as the totality of the sacrifices (note 11: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "See the Tanya*, at chapters 34 and 37"), which the children of Yisrael* give with benevolence (note 12: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the Shulchan Aruch*, Yoreh Deah*, chapter 249, at paragraph 3"). And, from this practice of the Mitzvos* results, here below (note 13: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "Moreover, this also acts above and one will consult, on this matter, Iggeres HaKodesh*, at chapter 8"), the satisfaction of all the needs of man, children, health and prosperity, bread which is a plant and the realization of the promise (note 14: In tractate Shabbos* 119a) according to which: "You shall tithe in order to become wealthy," in the most literal sense, with silver and gold, which are minerals. In this way, "measure for measure" (note 15: In the manner in which one conducts oneself toward Hashem, according to the Pesikta Zutrasa* on the verse Shemos* 3:6), the King of the world will grant all of this with benevolence and in abundance. With my blessing of success in your action, in all that has just been said, in joy and in enthusiasm (note 16: The Rebbe* notes, at the bottom of the page: "According to the Shulchan Aruch*, at the same reference"),

I enclose a check which constitutes my participation in all of this, without making it a vow.

ח'תשעה

ב"ה אחד באדר, ה'תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
הנהלת קופת גמילות חסד ע"י בית הכנסת

חב"ד אשר בבני ברק בארצנו הקדושה תבנה

ותכונן במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קראתי הדו"ח ור"פ מפעולות הקופה בתקופה שעברה, מכתב יו"ר הקופה הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב פעלים וכו' מו"ה מנחם ישראל שי' - ממוצש"ק פ' אם כסף תלוה.

וה"ז גם מענין יומא דא - אחד באדר, וכהוראת חכמינו ז"ל במשנתם: באחד באדר משמיעים על השקלים ועל הכלאים,

והנה לכאורה אינה מובנת השייכות דשני הענינים, ועד - שמשמיעים ומכריזים על שניהם ביום אחד.

ויש לבאר בדרך אפשר- ע"פ דברי מפרשי טעמי המצות, באיסור ענין כלאים, כי משנים עי"ז חוקי הטבע ודרכיו, שהטביע בורא עולם ומנהיגו שיה' דשא עשב ועץ עושה פרי למינהו דוקא,

ובהתאם לזה - משמיעים על השקלים, שיהיו קרבנות צבור מתרומה חדשה דוקא, שאין לערב קרבנות שנה ועניני' באלו דשנה אחרת.

ואדרבה - מקדימה המשנה, (שגם ההקדמה - תורה היא), ההכרזה על השקלים להכרזה על הכלאים,

אף שלכאורה דין קדימה להכרזה על הכלאים, כי ההקדמה בזה מוכרח (בכדי שיעקור הכלאים בהקדם ועוד יותר - בכדי שלא יזרע בנתיים כלאים) וגם איסור זה - כל השנה תדיר הוא, וכאו"א מוזהר ע"ז - מה שאין כל זה בשקלים, ובפרט שאפשר לשקלם גם באיחור זמן, ולא עוד אלא שכשהוא תורם את הלשכה - מתכוון לתרום גם על העתיד לגבות .

ומובן ע"פ האמור - כי בכדי שתהי' הנהגה הרצוי' בעולם, ההתחלה היא ותלוי זה בהנהגת בני ישראל בעניניהם באופן זה, ומרוחניות - משתלשל בגשמיות.

ולכן לאחרי שבי"ד שולחים בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן, כי אין לערב שנה בשנה בנוגע לקרבנות וענינים רוחניים אשר בעולם, משתלשל מזה גם בנוגע לזרע (הצומח) בארץ (הדומם) שיהי' למינהו דוקא.

ועד"ז במצות גמ"ח, שהיא מעלה הגדולה בצדקה השקולה כנגד כל הקרבנות - על ידי שבני ישראל עושים בזה בסבר פנים יפות, הנה מעשיית המצוה - משתלשל למטה בהמצטרך לאדם בכל צרכיו בבני חיי ועד למזוני (לחם - צומח) ועד לקיום ההבטחה, עשר בשביל שתתעשר כפשוטה - בכסף וזהב (דומם),

ובמדה כנגד מדה - בספ"י של מלכו של עולם - כל הנ"ל, רוויחי.

בברכת הצלחה בעבודתם, בכל האמור ומתוך שמחה וטוב לבב.

מצו"ב המחאה - השתתפותי, בל"נ, בהנ"ל.

ח'תשעה
מו"ה מנחם ישראל: מלוב.

וכהוראת: ראה גם לעיל אגרת ח'תשסז.

שגם ההקדמה: ראה גם לקמן אגרת ט'כז. וש"נ.

ומרוחניות: ראה תניא פ"ג.

ההבטחה: שבת קיט, א.

ובמדה: פס"ז שמות ג, ו.