Igrot Kodesh · Letter 8773 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

end of Shevat* 5724,

Brooklyn, New York,

To the attention of Mr. Ben Tzion,

who is called Professor Dinor (note 1: See, regarding him, letters no. 3396 and 6428),

I greet you and bless you,

I have just received the offprint of your collection entitled: "the personality and his era." I thank you for having thought to send it to me (note 2: See the Likkutei Sichos*, volume 33, at page 250). I seize this opportunity to apologize for, due to various reasons and, above all, because of my many occupations, I have not yet expressed to you my warm thanks for the offprints and books that you previously sent me. I hope that in this matter, you will grant me mitigating circumstances, in conformity with the teaching of our Sages (note 3: In tractate Avos*, chapter 1, at Mishnah* 6).

Finding myself still under the influence of the day of the Hilula* of my father-in-law, the Rebbe* (note 4: The 10th of Shevat*) and referring to the words of the Ari Zal* (note 5: See, on this subject, the Likkutei Sichos*, volume 14, at page 313), who underscore that holiness never leaves its place, moreover, basing myself on the saying widespread among Chassidim* which states that: "Once one is a Chassid*, one always remains a Chassid*," I take the liberty of reminding you of the merit and the success that you have had, that of spending several months within the Yeshivah* Tomchei Temimim*. I am therefore persuaded not only that the holiness has not left its place, but, moreover, that it has indeed left it in a positive manner and that it takes, from time to time, the expression of judicious accomplishments, that an "opponent of Chassidus*" would not have been able to carry out, for the clarity and warmth that have their source in Chassidus* and what concerns it are indispensable to such achievements.

To pass from one idea to another while remaining in the same context, I have duly received your book: "A world that has disappeared" and I thank you for it. You will deduce from what has just been said that such a statement can be formulated only regarding a material and coarse world, or even regarding the Temple, insofar (note 6: The Rebbe* underlines the expression: "insofar") as it is made of wood and stone. For, the parchments burn, but the letters remain, moreover, they return here below and are written anew. They are even engraved in the hearts of thousands, of tens of thousands of sons and daughters of Yisrael*. Even more, it is letters of fire that are engraved, according to the two versions that are stated (note 7: See the Yerushalmi*, tractate Shekalim*, chapter 6, at paragraph 1, the commentary of Rashi* on the verse Berachah* 33:2 and the Midrash Tanchuma*, Parshas Bereishis*, at chapter 1) on this matter, a white fire and a black fire. In fact, the two directions are necessary, the right hand that draws near and the left hand that pushes away (note 8: See tractate Sotah* 47a) or, more generally, "turn away from evil" and "do good." In the moral dimension of the service of Hashem, this corresponds to love and fear. The means of acquiring these sentiments is one of the central themes of the holy Tanya*.

Naturally, I took note, with particular interest, of the few pages of this book in which you speak of the time that you spent, as I was saying, in the four cubits of the holiness of Tomchei Temimim*, even if, "a priori," certain expressions could have been modified and could even have been advantageously replaced by their opposite. But, despite all this, there was strengthened in me the impression that you still find yourself under the influence of that period and of what concerns it, to the point that you considered it necessary to protect yourself from this influence, to justify your initiatives and your actions. In other words, it seems to me that, in your personal world, that world has not disappeared. May Hashem cause, not only that you not oppose this influence, but, moreover, that you use all the opportunities that present themselves to "diffuse the wellsprings (note 9: Of Chassidus*)," according to the well-known formulation. And, if it has been said, regarding me, that I sometimes have visions, may Hashem cause that what has just been set forth and appears, at first glance, as the fruit of my imagination, be revealed, in an effective manner, in the world of action. Indeed, in our era of multiple mutations and undesirable evolutions, the imagination encounters concrete action, which is essential (note 10: According to tractate Avos*, chapter 1, at Mishnah* 17).

This is for me the occasion to acknowledge receipt of the first volume of your book: "Yisrael* in exile" and to thank you for it. In conformity with the habit of Jews, I will take the liberty of formulating a remark, basing myself on the specificity of the works of the Great of Yisrael*, of the early generations and even of the Middle Ages. This remark is the following. One treats the Torah* and all that concerns it as elements belonging to daily existence, at the era to which one refers. It is in this way that one studied, for example, the sacrifices and all that pertains to purity several centuries after the destruction of the Temple. And, one proceeds in this manner not only in the commentaries on the Mishnah*, but also in the collections of responsa, which consider the various situations to which the children of Yisrael* were confronted in the desert. It follows that, if one limits oneself to books written at a certain era and presenting a certain subject or a specific event, one can in no way deduce that these elements were in application in the daily existence of the authors. One must systematically ask whether this is indeed the case and find other means of demonstrating it.

What has just been said relates, in particular, to the reading of the Torah*, which you treat in your book. I noticed this upon receiving your book. After a search, I found therein that at the era of Rashi*, one concluded the reading of the Torah* every three years, a statement that you support by recalling that Rashi* himself speaks of it in such and such a book. Now, based on what has just been said, this proves absolutely nothing. I am not studying this subject at the moment, but it seems evident to me that, well before the era of Rashi*, in particular in the regions where Rashi* resided and in proximity to them, one was already completing the reading of the Torah* in one year.

On this subject and to remain on the same topic, you surely know that there also exists a cycle of reading the Torah* in three and a half years. You will find references, on this subject, in the book of Mordechai Margolis, enumerating the differences observed between the oriental communities and those of Eretz Yisrael*, at difference no. 48. Furthermore, I would like to know if you possess historical elements on the Jewish tribes of North Africa, of the Sahara, in the Middle Ages. From what I recall, there was there a queen, who was a Kohen* or something like that. In the end, she herself fell in battle and her kingdom disappeared. As is the Jewish custom, I will conclude the present as it began, by enclosing an offprint that was recently published, on the occasion of the Hilula* of my father-in-law, the Rebbe* (note 11: The 10th of Shevat*). With my respects and my blessing,

ח'תשעג

ב"ה, שלהי שבט, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
לכבוד מר בן ציון שי' המכונה פרופ. דינור

שלום וברכה!

זה עתה נתקבל התדפיס מתוך הקובץ האישיות ודורה, ות"ח עבור שימת לבבו לשלחו לי.

ובהזדמנות זו עלי להתנצל שמפני כמה סיבות, ובעיקר מפני רבוי הטרדות, לא הבעתי לו ע"ע תודתי הלבבית בעד התדפיסים וספרים הקודמים ששלח לי. ותקותי שדנני לכף זכות, כהוראת חכמינו ז"ל.

ובהיותי עדין תחת רושם יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר, ועל יסוד דברי האריז"ל קדושה אינה זזה ממקומה, ובפרט על פי הפתגם השגור בפי חסידים "איינמאל א חסיד - אלעמאל א חסיד" ארשה לי להעירו על זכותו שזכה והצליח להסתופף באהלה של ישיבת תומכי תמימים כמה חדשים; ועל פי האמור בטוחני שלא רק שלא זזה ממקומה, אלא זזה ממקומה למעליותא, ומוצאת בטוי מזמן לזמן בפעולות טובות אשר "מתנגד" לא הי' מסוגל להן, כי זקוקות הן לאור וחום אשר מקורם בחסידות ועניני'.

ומענין לענין באותו ענין, והוא אישור בת"ח (ובהמשך לאישור) ספרו "עולם ששקע", אשר מובן מהכתוב לעיל שאפשר לומר כן רק בנוגע לעולם גשמי וחומרי ואפילו בנוגע לביהמ"ק - באם הוא זה עשוי מעצים ואבנים, ואם גוילין נשרפין אבל האותיות קיימות ולא עוד אלא שחוזרות למטה ונכתבות מחדש, ועד - באופן של חקיקה בלבות אלפים ורבבות בני ובנות ישראל, ועד לחקיקה באותיות של אש, וכשתי הגרסות שבזה. אש לבנה (וגם) אש שחורה, שהרי צריכים להיות שני הקוים, ימין מקרבת ושמאל דוחה, ובכללות יותר סור מרע ועשה טוב, ובעבודת הנפש הוא ענין האהבה והיראה, אשר הדרך לבוא אליהן היא מהנושאים העקריים של ספר תניא קדישא.

מובן שבהתענינות מיוחדה קראתי העמודים האחרים בספרו הנ"ל בהם מדבר על זמן שהותו, כנ"ל, בד' אמות של קדושת תו"ת ולמרות שכמה ביטויים "לכאורה" חילופם עיקר וראוי הי' להחליפם בהפכיים מהם, אבל ביחד עם זה הנה גם מבטויים אלה נתחזק אצלי הרגש אשר עדין נמצא תחת השפעת תקופה ההיא ועניני', ועד כדי כך - שמוצא הכרח להגן על עצמו מפני ההשפעה דאז, ולהצדיק צעדים ופעולות וכולי וכולי. במילים אחרות, נראה לי שגם בעולמו הפרטי לא שקע עולם זה, ויהי רצון שלא לבד שלא יתנגד להשפעה זו, אלא אדרבה, ינצלה ככל האפשריות שלו, ועד לסיסמה הידועה - דהפצת המעינות. ואם יצא פס"ד עלי ש(מזמן לזמן) אהי' בעל דמיון וכו' יהי רצון שהכתוב לעיל אף שלכאורה ובקריאה ראשונה יאמר שפרי דמיון הוא, יומשך לעולם המעשה, והרי בתקופתנו רבת הפלאות ותופעות בלתי מצויות - נפגש הדמיון ונתגשם במעשה - שהוא העיקר.

וכאן מקום אתי לאשר בתודה רבה גם קבלת כרך א' מחבורו "ישראל בגולה".

וכדרך בני ישראל ארשה לעצמי לבא גם בזה בהערה, מיוסדת על השוני אשר בספרי גדולי ישראל - הראשונים וגם מימי הבינים, והוא אשר בנוגע לעניני תורה או ענינים הקשורים בתורה - דנים עליהם כאילו היו חלק מחיי היום-יום והזמן של זה הדן עליהם, וכדוגמת השקו"ט בעניני קדשים וטהרות כמה מאות שנים לאחרי חורבן בית המקדש, וכדומה. וכן לא רק בנוגע למפרשי המשנה וכולי, אלא אפילו בספרי שאלות ותשובות שגם בהם נמצאים כמה וכמה ענינים הדנים על דברים שאירעו לבני ישראל במדבר וכו'. מהאמור מובן שכשמצטטים מספרים שנתחברו בתקופה מסויימת שדנים הם באיזה ענין או מאורע, אין מזה ראי' כלל שבזמנו של בעל הספר הי' ענין זה אקטואלי בחיי היום יום, וצריך בירור מיוחד בראיות צדדיות שאכן כן הוא.

הדברים אמורים בפרט כלפי שאלת קריאת התורה שכ' נוגע בה בספרו.ענין זה נזדמן לידי - שעה שנתקבל ספרו וחפשתי גם בו ומצאתי שכאילו בזמן רש"י הי' סדר קריאת התורה אחת לשלש שנים, והראי' על זה - שרש"י דן בזה בספר פלוני וכולי. ועל פי האמור לעיל אין מזה הוכחה כלל. ואף שכעת איני בענין זה, אבל כמדומה לי - ברור שזמן רב לפני תקופת רש"י, ובפרט במדינות בהן דר רש"י והסמוכות להן, היתה הקריאה לסיום התורה אחת לשנה.

דרך אגב, אבל באותו ענין, בודאי ידוע גם לכ' אשר יש בזה גירסא דשלש שנים וחצי שנה, וציוני המקומות לזה בספרו של מרדכי מרגליות על החילוקים שבין אנשי מזרח ובני א"י חילוק מח.

אתענין לדעת אם יש לכ' חומר היסטורי על דבר המלכה של שבטים יהודים בצפון אפריקה (סהרה) בימי הבינים. כרשום בזכרוני הי' שמה כהן או דומה לזה, וסוף סוף נפלה ג"כ במלחמה ופסקה מלכותה.

כנהוג בישראל לסיים מעין הפתיחה, הנני מרשה לעצמי לצרף בזה עלון תדפיס שהופיע בקשר עם הילולת כ"ק מו"ח אדמו"ר.

בכבוד ובברכה.

ח'תשעג

חלקה נדפס בלקו"ש חל"ג ע' 250 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.

מר.. דינור: אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ז ו'תכח. חי"א ג'שצו.

כהוראת חכמינו: אבות פ"א מ"ו.

דברי האריז"ל.. תמימים: ראה לקו"ש חי"ד ע' 313. וש"נ.

וכשתי הגרסות: ראה ירושלמי שקלים פ"ו ה"א. פרש"י ברכה לג, ב מתנחומא בראשית א.

ימין מקרבת: ראה סוטה מז, א. וש"נ.

במעשה: אבות פ"א מי"ז.