Igrot Kodesh · Letter 8513 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

11 Elul* 5722,

Brooklyn, New York,

To the distinguished and pleasant Chassid* who fears Hashem, who devotes himself

to communal needs, has generous conduct,

is descended from an illustrious family, the Rav Sh. Z. (note 1: Shneur Zalman Shazar. See, regarding him, letter no. 8254),

I greet you and bless you,

I acknowledge receipt of your two letters, with what was enclosed, notably the report (note 2: Of the voyage to Russia. See, on this subject, letter no. 8446). Likewise, I have duly received your greetings, through the intermediary of Rav Mordechai Kirschblum and I thank you very much for all of this. Jews have the habit and custom of systematically making observations and how much more is there reason to do so in this case. I therefore express my fervent conviction that immediate conclusions will be drawn from this report, at least for our brethren, the children of Israel who are on this side of the iron curtain and, above all, for those who are in "the land toward which always are turned the eyes of Hashem, from the beginning of the year to the end of the year" and toward which "direct their mind" our brethren, the children of Israel who are on the other side of the iron curtain, according to the expression you yourself employ, in the greetings you transmitted to me. In fact, they mention it at every occasion and they thirst for all news of what happens there.

Your report underlines the signs of life and the perpetuity that our eternal people, the children of Israel, present. These signs are precisely the Mitzvos* they put into practice, in a concrete manner, beginning with an Injunction that defies all logic, circumcision, cut and sealed in their flesh, not solely in their soul, including in the flesh of a newborn of eight days, as the Midrash* and the Rambam* explain, the Devarim Rabbah*, at the beginning of chapter 6 and the Guide for the Perplexed, volume 2, chapter 49. In fact, this Mitzvah* could have been practiced even before this, but the Torah* wished that beforehand, the health of the newborn be strengthened. The immediate conclusion of all this is therefore the following. It falls upon us to come to the aid of our brethren, the children of Israel, enduring turmoil and captivity. No barrier, no limit must obstruct this aid (note 3: See, on this subject, Sefer HaMaamarim Melukat*, volume 4, page 89). For this, each man and each woman of those who are on this side must strengthen themselves in the concrete practice of the Mitzvos*, displaying themselves publicly, with pride, with the consciousness that: "He has chosen us" (note 4: According to the text of the blessing of the Torah*) and "He has sanctified us by His Commandments" (note 5: According to the text of the blessing of the Mitzvos*). It is in this way that one can counter the clandestinity and the pressures, to the point of breaking the morale, of those who practice the Mitzvos* on the other side of the iron curtain.

Of course, I understand that such an idea will not be very "popular," especially if one takes into account the state of mind that prevails lately (note 6: See, on this subject, letters no. 8399 and 8431) in the street, in our Holy Land, may it be restored and rebuilt. However, the lack of popularity takes nothing away from the truth of all this, from the force of reality and from its necessity. I also know that one will be able to advance the following argument: what has just been said is incumbent upon each man and each woman, personally. It is therefore not the affair of such institution, such political party or such group of men. This objection is rigorously exact. Nevertheless, taking into account the importance of the capacities and the opportunities that are offered to all, to men as to institutions, the responsibility is increased proportionally, as is the challenge issued to each one to fulfill this mission.

I heard (note 7: See, on this subject, letter no. 1882), once, my father-in-law say that a Chassid* is intelligent. He therefore does not put off until tomorrow what he can accomplish today. In this case, the promise has been made to us that "none of us will be cast away," according to the terms of the prophet Yechezkel*, "this will not be... I will reign over you with a mighty arm." Furthermore, following upon what has been said, Jews appreciate new ideas, in particular when they are surprising. Now, one observes that, lately, several delegates from the Holy Land, may it be restored and rebuilt, in the diaspora, have been asked to observe, notably, Shabbos* (note 8: See, on this subject, letter no. 8383) and Kashrus*, because they are viewed as the representatives of our Holy Land. Then, when they leave the lands of the nations to return to the Holy Land, they are freed of these directives and these obligations!

I am convinced that you will not hold it against me for what is indicated above. For my part, I will say no more, although there would have been reason to develop all this at length. Indeed, for someone like you, this would be unnecessary. Nothing has been accomplished, for the moment, concerning the buildings (note 9: That are to be built in Kfar Chabad*) and this causes much pain. Yet a committee was indeed designated and it even has a president (note 10: Sh. Z. Shazar himself!). Certainly, you give me the reasons for this in your letter and it is useless to complain about the past (note 11: According to tractate Berachos* 54a). May Hashem therefore cause that at least in the future, this project advance, at the most rapid pace, in conformity with the necessity and the need of the moment.

We are in Elul*, the month of mercy and may Hashem therefore cause you to give me good news of your relatives who remained there (note 12: In Russia) and whom you mention in your letter of 18 Menachem* Av*, of a visible and tangible manner. With my respects and my blessing that you be inscribed and sealed for a good year,

M. Schneerson,

No doubt you received, in due time, my preceding letter.

ח'תקיג

ב"ה, י"א אלול, ה'תשכ"ב
ברוקלין, נ. י.
הוו"ח אי"א נו"מ עוסק בצ"צ בעל מדות

תרומיות ענף עץ

אבות וכו' הרש"ז שי'

שלום וברכה!

הנני לאשר קבלת ב' מכתביו עם המצורף אליהם, הסקירה, וכן הפ"ש על ידי הרב מרדכי שי' קירשבלום. ות"ח ת"ח בעד כל זה.

כדרך בני ישראל ומנהגם להעיר על כל ענין וענין, על אחת כמה וכמה בענין כהנ"ל, אביעה תקותי החזקה שבהמשך לסקירה האמורה תבואנה המסקנות המידיות, על כל פנים בנוגע לאחינו בני ישראל הנמצאים מעבר זה דמסך הברזל, ולכל לראש אחב"י הנמצאים בארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואשר אלי' נושאים את נפשם, כדברי כ' במסירת הפ"ש, אחב"י מאחורי המסך, מזכירים אותה בכל עת מצוא ומתגעגעים לידיעות מהנעשה שם וכו'.

ועל פי המודגש בהסקירה בסימני חיות עמנו עם בני ישראל הנצחי וקיומו, שהם עניני מצוות מעשיות דוקא, מתחיל בענין שהוא למעלה מטעם ודעת, הוא ענין ברית מילה, הנכרת ונחתם בבשר (ולא בנשמה לבדה), ובבשרו של תינוק רך בן שמונת ימים (ועל פי ביאור המדרש והרמב"ם בזה דב"ר רפ"ו מו"נ ב, מט, הרי גם קודם לכן הי' מקום למצוה זו, אלא שאמרה תורה תתחזק מתחילה בריאות רך הנימול) -

הנה תוכן המסקנא המידית להיות לעזר לאחב"י הנתונים בצרה ובשבי', עזר שאין כל מחיצה וגבול לעכב בעדו, היא ההתחזקות בקיום מצוות מעשיות של כל אחד ואחת הנמצאים מעבר מזה, קיום בפרסום ובגאון הנובע מההכרה אשר בחר בנו וקדשנו במצוותיו, היפך החשאיות והלחץ עד דכדוכה של נפש הקשורים בקיום המצוות מעבר למסך.

פשוט שמבין הנני שלא יהי' רעיון זה "פופולארי" ביותר, ובפרט בתקופה האחרונה של מצב הרוחות שברחוב באה"ק ת"ו. אבל הרי אין העדר פופולאריות גורע כלל מאמתת ענין ותוקף מציאותו וההכרח שבו.

יודעני גם כן שיש מקום לטענה שהרי הנ"ל הוא מתפקידו של כל אחד ואחת, כנ"ל, ולאו דוקא של מוסד פלוני או מפלגה פלונית או אנשים מסוג פלוני, וטענה צודקת היא במילואה. אבל פשיטא גם כן שבהתאם לגודל היכולת והאפשריות שביד כל אחד (איש או מוסד) גדולה גם כן אחריותו והמשימה אשר עליו במילוי תפקידו הוא.

שמעתי פעם מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אז א חסיד איז א קלוגער און לעגט ניט אפ אויף מארגען וואס ער קען אפטאן היינט. ובנידון דידן הרי הובטחנו שלא ידח ממנו נידח, וכדברי יחזקאל הנביא, היו לא תהי' גו' אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם. [ודרך אגב, "בהמשך" להנ"ל, הרי אחב"י אוהבים חידוש, ומה טוב חידוש מפתיע. ורואים לאחרונה אשר כמה מהשלוחים מאה"ק ת"ו לגולה נצטוו להתנהג בשמירת השבת, הכשרות וכו' כיון שמביטים עליהם כבאי כח ארצנו הקדושה, ושחוזרים מארצות העמים לארץ הקדושה משחררים אותם מהציווי והפקודה הנ"ל!]

בודאי שלא יקפיד כ' על הכתוב לעיל, וגם לא אאריך יותר במקום שהי' ראוי להאריך כמה וכמה, כיון שלדכוותי' אין צורך באריכות.

מצער ביותר מה שעד עתה לא נעשה בפועל ממש בנוגע לענין הבנינים וכו', אף שמכבר נבחר ועד וכ' יושב ראש בו. ברם כ' כותב טעמים על זה במכתבו, ואין צועקין על העבר, ויהי רצון שעל כל פנים משעה זו ואילך יתקדם הענין בקצב הכי מהיר מתאים להכרח ודרישת השעה.

בהמצאנו בימי חודש אלול, חודש הרחמים, יהי רצון שכ' יתבשר טוב מקרוביו שי' אשר שם, אודותם כותב במכתבו מח"י מנ"א, בטוב הנראה והנגלה.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

מ. שניאורסאהן
מכתבי הקודם בטח קבל בעתו ובזמנו.

ח'תקיג
הרש"ז: שזר. אגרות נוספות אליו - לעיל ח'רנד, ובהנסמן בהערות שם.

הסקירה: מנסיעתו לרוסיא. ראה גם לעיל אגרת ח'תמו, ובהנסמן בהערות שם.

עזר.. בעדו: ראה סה"מ מלוקט ח"ד ע' פט, ובהנסמן בהערות שם.

בתקופה האחרונה: ראה גם לעיל אגרת ח'שצט. ח'תלא.

שמעתי: ראה גם לעיל ח"ז אגרת א'תתפב, ובהנסמן בהערות שם.

מהשלוחים.. נצטוו: ראה גם לעיל אגרת ח'שפג.

הבנינים: בכפר חב"ד.

ואין צועקין: ראה ברכות נד, א.

ח'תקיד

כללי פרטי. נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 310 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

המאמר הידוע: ראה גם לעיל אגרת ח'רסז.

הרחמים והרצון: ראה מטה אפרים בתחלתו.

כדברי כ"ק: לקו"ת רד"ה אני לדודי (פ' ראה לב, ב).

ומבאר כ"ק: סד"ה לך אמר לבי (ס' המאמרים ה'שי"ת ע' רפה).

ימות החול: ראה לקו"ת שם. כן להעיר אשר השחוק - פנים שוחקות - בא מביטול היש כו' (דרושי ר"פ תולדות).

עניני שדה: ראה מדרשי חז"ל עה"פ: איש שדה.. יושב אהלים (תולדות כה, כז). ראה רש"י ד"ה בשדות (נדה סו, א).

המאמר הידוע: ערב ר"ה דשנת השי"ת (ס' המאמרים ה'תשי"א ע' יז).