Igrot Kodesh · Letter 8503 — Chinuch

By the grace of Hashem,

28 Menachem* Av* 5722,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I respond to your letter of 24 Menachem* Av*, in which you ask me about the Torah* of the children of Israel and its Mitzvos*, as well as about the path that must be privileged. Our Sages made known to us, in their Mishnah*, that: "the act is essential." Certainly, it is clear that: "Hashem desires the heart" (note 1: According to tractate Sanhedrin* 106b). Despite this, and to use the formulation of the sacred books, he who will have the best thought but, concretely, will not give Tzedakah* to a poor person will not have accomplished this Mitzvah* and he will even have transgressed the Prohibition: "You shall not withhold your hand." On the other hand, the inverse is not true, since he who gives Tzedakah* for a self-interested purpose will have no less ensured the sustenance of the poor person and the members of his family.

In its moral import, this idea applies to all that concerns the Torah* and the Mitzvos*, whose purpose is to revive him who is hungry and thirsty, that is to say the divine soul of a Jew, which is indeed hungry and thirsty, since it desires to put into practice the Mitzvos* of the Creator.

I have good hope that all these questions are purely theoretical (note 2: Without incidence on the concrete action of the one who poses them). Without doubt, your daily conduct conforms to the teachings of our Torah*, Torah* of life, and to the practice of its Mitzvos*, of which it is said (note 3: Yechezkel* 20, 11 and 13, 21): "One shall live by them." With my blessing to give good news of all this,

How can one envisage, as you write, truly "identifying" with Hashem and, simultaneously, revolting against His Injunctions?

ח'תקג

ב"ה, כ"ח מנ"א, תשכ"ב
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מכ"ד מנ"א, בשאלה בנוגע לתורת בני ישראל מצותי' וכו' ואיזוהי הדרך שהיא עדיפה וכו'.

הודיעונו חכמינו ז"ל במשנתם, המעשה הוא העיקר ואף שפשוט אשר רחמנא לבא בעי, בכל זה (בסגנן המובא בספרים) מי שיכוון כוונות הכי טובות ובפועל לא יתן צדקה לעני, לא קיים מצות צדקה, ועבר על הציווי לא תקפוץ ידך וגו' משא"כ בהפכו הנק' צדקה שלא לשמה, החי' נפש העני וב"ב.

ו(ע"ד המוסר) כן הוא בהנוגע לכל עניני תורה ומצות שתוכנם להחיות את הרעב וצמא, זוהי נפש האלקית שבישראל, הרעבה וצמאה לקיים מצות בוראה.

תקותי חזקה אשר שאלות האמורות הן תארותיות אבל בודאי הנהגתו בחיי היום יומים מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

אין זה בכלל אפשרי שתהי' ככתוב "הזדהות" אמתית עם הקב"ה ביחד עם מרידה בציוויו של הקב"ה?!

ח'תקג
רחמנא לבא בעי: סנהדרין קו, ב.