Igrot Kodesh · Letter 815 — Prayer

Rosh Chodesh Kislev 5711,
Brooklyn, New York,

It is unnecessary to add [1] anything to the words of my father-in-law the Rebbe in the letter he addressed to all Jews to emphasize to them the importance of studying Chassidut*. It is clear that this is directly linked to 19 Kislev, which is the Rosh Hashanah of Chassidut [2], "a propitious time to strengthen and reinforce oneself in the study of the revealed part of Torah and of Chassidut, to devote oneself to fervent prayer, to take the decision to modify one's behavior according to Chassidut, to feel a love without limit for one's fellow" [3].

The link between 19 Kislev and the diffusion of Chassidut among all the circles of the Jewish people is just as evident, according to the affirmation of the Rebbe Rashab* that "the spreading of the wellsprings of Chassidut outward [4] essentially began after Petersburg [5].

Before the revelation of Chassidut, the perception of Divinity was not within the reach of everyone. To obtain it, one had to possess a soul of great elevation. If this was not the case, one had first to repair all that could be repaired, and one thus succeeded in refining one's own person.

Thanks to Chassidut, every Jew can perceive Divinity and become permeated with it. All this process began after Petersburg [5], for the Alter Rebbe* then attained the highest elevation" [6].

* * *

When the Baal Shem Tov asked Mashiach* when he would come, the latter answered him by citing the verse (Mishlei 5:16): "When your wellsprings will spread outward." It is known that the water of a wellspring represents the highest elevation [7]. Wherever it may be, even at a very great distance, it remains considered as a wellspring, on condition that it is not separated from its origin. By contrast, if it is cut off from it, it is no longer a wellspring [8].

This, then, is what is expected of each one of us:

A) To spread

B) the wellsprings

C) also outward.

To succeed in this, one must attach oneself indefectibly to the source. This attachment to our leader, my father-in-law the Rebbe, must be ever stronger. He is at the origin of the spreading of the wellsprings of Chassidut throughout every point of the globe.

And may our eyes witness the fulfillment of the promise made by our righteous Mashiach, according to which "all the forces of evil will disappear and it will be a propitious moment, that of salvation." He will bring us the true and complete redemption.

Menachem Schneerson

Notes
(1) This letter was written by the Rebbe as a preface to the fascicle published for 19 Kislev. It appears in Sefer HaMaamarim 5711, page 134.
(2) The Rebbe notes: "See on this subject the introduction of the Kuntres U'Maayan, pages 15-18 and 24-26."
(3) The Rebbe notes: "According to the letter of my father-in-law the Rebbe, printed in fascicle 52, which was published for 19 Kislev 5708."
(4) The Rebbe notes: "Mashiach indicated that he would come then. The Baal Shem Tov says it in his well-known letter recounting the elevation of his soul on Rosh Hashanah 5507. It is printed at the end of Ben Porat Yosef, in the collection of letters of the Baal Shem Tov and his disciples, printed in Lvov in 5683..."
(5) That is to say, with the liberation of the Alter Rebbe from the Tsarist prisons.
(6) The Rebbe notes: "In the sicha of 19 Kislev 5668, Torat Shalom, p. 98 (in the current edition: p. 112). A summary is presented here."
(7) See letter 818.
(8) The Rebbe notes: "Thus rules the Tzemach Tzedek in his responsa Yoreh Deah ch. 164 §2. See also additions vol. 3 on tractate Mikvaot ch. 5 Mishnah 6..."

]כ״ד אד״ש תשי״א[

שני מכתביו ,אחד ללא תאריך והשני מכ״ב אדר ]א[ נתקבלו בעתם.

לצערי ,מפני רוב הטרדות לא היתה לי אפשרות לענות עליהם עד עתה.

מצו״ב הנני שולח לו את הקונטרס לפורים ואת הקונטרס לב׳ ניסן,

ועתה למענה על מכתביו:

שמחתי מאד לקרוא שמנצל את כח הציור שלו ומתכונן לערוך

תערוכה ,ואשר העתונות כתבה על כך ביקורות טובות .בטח יראה להתקדם

בכך ולנצל את כשרונו ,שהשי״ת חננו ,להביא חיזוק ביהדות ויראת שמים.

תתקנו

נדפסה בלקוטי שיחות כרך יד עמוד .253

א ג ר ו ת ־ ק ו ר ש -מתורגמות)תתקנו(

בנוגע לעיקר מכתבו בו מתאונן על מעמדו ומצבו ,ומרגיש עצמו שבור

מאד ולעתים נופל ביאוש ואינו מוצא לעצמו מקום וכיוצא בזה ,ולכן רוצה

להתראות ,כדי שנוכל לשוחח פנים אל פנים.

פגישת שני ידידים ־ זהו דבר ראוי ,וגורם עו ע רוחני לשני הצדדים,

אבל לדחות ]את שיפור מצב הרוח[ עד אז ,ובינתיים להשאר באותו מעמד

ומצב של יאוש ח״ו וכר וכר ,מי מאתנו יכול להרשות לעצמו דבר כזהז

אינו כותב את הסיבה המביאה אותו למצב רוח שכזה ,במילא אינני

יכול להכנס לפרטים להוכיח שהסיבות הן ענינים המדומים הנובעים מעצת

היצר ,היינו ,שגם אם יש לענין איזו שהיא אחיזה ,אבל מה שהוא מנוצל

ליאוש ונמיכות רוח זה אינו אמת ,אלא רק תכסיס של היצר ,אשר כ״ק

מו״ח אדמו״ר קרא לו ״הערמומי״ ,כי הוא ניגש לכל אחד בסגנון שיתפוס

אותו.

כאן חובה עלי להגביל את עצמי עם הערה כללית בכל הענין .בהסתמך

על פתגם הבעל שם טוב ,שכ״ק מו״ח אדמו״ר חזר עליו פעמים רבות ,שכל

יהודי יכול ללמוד הוראה בעבודת ה׳ מכל מה שהוא רואה או שומע ,רצוני

להאיר את המקרה שלו בפרט.

בטח יודע שעיקר אמנות הצייר בחכמת הציור ,היא יכולתו להתנתק

מהחיצוניות של הדבר ,ומבלי הבט על הצורה ההחיצונית ,יוכל להעיף מבט

״פנימה״ ולראות שם את פנימיות ועצמות הדבר ,ואחר כך למסור זאת

בציור ,באופן שהרואה את הציור של הצייר ,יתגלה לו ]בציור[ מה שלא

הבחין בו קודם ,כי ה׳תוך׳ הי׳ מוסתר על ידי ענינים טפלים .כך מגלה הצייר

את עצמות ומהות הדבר שהוא מצייר ,והרואה זאת ,רואה את הדבר באור

אמיתי אחר והוא תופס שלפני כן היתה לו טעות.

ככל הדברים האלה וככל החזיון הזה ,הוא אחד העיקרים בעבודת

האדם לקונו.

כפי שיודעים מהתורה בכלל ומחסידות בפרט ,כל הבריאה כולה

נובעת מ״דבר ה׳״ ,וה״דבר ה׳״ מהווה ומקיים אותה בכל עת ובכל רגע .רק

שמצד כח הצמצום והגבורה האלוקיי ,נמצא דבר ה׳ בהעלם והסתר,

ונראית רק החיצוניות.

ה׳ערנזומי׳ :ראה הערה באגרת תקפג,

]כעת [:ענין העבודה ,הנסמך על האמונה הפשוטה שאין עוד מלבדו,

הוא שהגישה לכל ענין בחיים תהי׳ מנקודת מבט זו ,ושיביאו לידי גילוי ,כל

אחד כפי יכולתו ,ככל היותר את האלוקות שבכל דבר ,ולהקטין ,עד כמה

שניתן ,את ההעלם והסתר של החיצוניות על האלוקות שבתוכו.

כך גם בנוגע לכל אחד בפרט ,שכן בנים אתם לה׳ אלקיכם ,אומר על

כך בתניא )פרק ב׳( כמו שהבן נמשך ממוח האב ,כך כביכול נשמת כל איש

ישראל נמשכה ממחשבתו וחכמתו ית׳ ,שהוא וחכמתו אחד ,במילא זהו

העיקר וכל המהות ועצמות של כל בני ישראל ,וגם הוא בכלל.

כיון שהקב״ה רצה שהנשמה לא תצטרך להגיע ל׳נהמא דכסופא׳ ,הוא

נתן לה יכולת עבודה ,ולא סתם עבודה ,אלא עבודה ביגיעת נפש ויגיעת

בשר ,שעל ידי עבודה זו הוא יקבל כל טוב עד למדריגות היותר עליונות ,וכל

זה בתור שפר עבודה.

ועוד דבר מבהיר הרבי)בתניא( ,שלא יחשבו שיש כאלה שאצלם הדבר

לא יתבצע ,אומר הוא שזה לא יתכן ,כי אפילו מתוך שלא לשמה בא לשמה

בודאי כו׳ כי לא ידח ממנו נדח)תניא סוף פ׳ ל״ט(.

במילא יש להזהר שהענינים הטפלים לא יעלימו על עיקר האדם

ותכלית הכוונה.

זה שיש לאדם קשיים ,נסיונות ועניני בירורים ,אלו הם האמצעים

כיצד להגיע לתכלית הדבר ,כלומר ,שהנשמה תוכל להיות מה שהיתה עוד

לפני האתה בראתה ,שאז הרי -נשמה שנתת בי טהורה היא ,ותעפיל

לדרגות עוד יותר גבוהות ,שכן יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים

בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ,בשל כך ,הרי אסור להרשות לקשיים של

עמידה בנסיונות ,או אפילו הכשלון אם נכשלו מזמן לזמן ,להתגבר על

השמחה שצריך להרגיש מ]כך שכל אחד הוא[ בני בכורי ישראל ,ומההבטחה

שישנה מהקב״ה עצמו ,ש׳ועמך כולם צדיקים׳.

על-כן כשבא יהודי ,במיוחד אם הוא כזה ששמע מאור החסידות ,או

כזה שלמד תורת החסידות ,ובודאי אם הוא כזה שהקב״ה זיכך אותו

ביסורים ,וכותב שהוא ח״ו ביאוש ואינו מוצא לעצמו מקום וכו׳ וכו׳ ,הרי

זה לא רק היפך האמונה ,אלא גם היפך השכל!

הקב״ה מבטיח בכל תוקף ועוז ,שלא ידח ממנו נדח ,ואינו דורש

מהאדם שיעשה מעבר לכוחות ) -כי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו( -

אלא רק שיעשה כפי כוחותיו .לאחר מכן אומר הוא לו ,שיספיק אם יהי׳

פתחו לי פתח כחודו של מחט -ואני אפתח לכם כפתחו של אולם.

כל זאת אומר הקב״ה ,והוא בא ואומר שהחשבון הוא ח״ו אחר ,במילא

בא היאוש ,רפיון ידיים ושכנוע עצמי שהמצב מפעם לפעם מתדרדר?י.

השאלה היא :דברי הרב ודברי התלמיד ,דברי מי שומעים? ושאלה זו

עליו להציב לעצמו :לו נדמה כך והקב״ה אומר ש]המצב[ אחרת ,וכי יש

ספק מי צודק?

עד כאן בנוגע להתדיינות.

בנוגע לפועל עליו לדעת ,שהוא אחד מקהל החסידים ,במילא הוא

מקושר לאילנא דחיי ,וההתקשרות היא כפי שאומרים בפסוק ,אתם

הדבקים בה׳ אלקיכם חיים כולכם היום ,מביא הרבי בקונטרס לב׳ ניסן את

מרז״ל אפילו ביום שכל העולם כולו מתים ,אתם חיים .ומה היום כולכם

קיימין ,אף לעולם הבא כולכם קיימין ,במילא יש לו הבטחה אישית מרז״ל,

שחיים כולכם היום וחיים כולכם לעולם הבא.

במילא יש לנצל את הזמן לתורה ומצוות ביראת שמים ,ולנצל את

הכשרון בו חננו הקב״ה ,שיביא תועלת ביראת שמים.

זה מהדברים שאין לדחות למחר ,כי מחר צריכים להתבצע הדברים

של מחר ,והיום אלו של היום ,וכדי לעשות את כל הדברים הללו ,יש לדעת

אשר כל ההפרעות הן עצת היצר ,ואת האמונה יש להוריד בשכל)מוח( ורגש

)לב( ובפועל ממש במחשבה דיבור ומעשה.

כאשר יתמסר לזה ,למרות שנדמה לו שיכול להתחיל רק כחודו של

מחט ,הקב״ה יתן הצלחה ויפתח כפתחו של אולם.

הנני מקוה שלא יתחשב בכך שהמענה שלי התאחר כל כך ,ויענה

בקרוב בבשורה משמחת ,שעושה ברוח הנכתב לעיל.

בברכה -המחכה לבשורותיו הטובות בקרוב ממש.

מביא הרבי :נרפס בספר המאמרים תשי״א עמוד .204