Igrot Kodesh · Letter 809 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,
28 Mar-Cheshvan 5711,
Brooklyn,

Greetings and blessings,

I enclose a copy of my letter to Mr. David Bubis. It would be good if you found the occasion to discuss with him the visit he made here, in order to encourage him to put into practice what was said here and, in general, to emphasize to him the importance of influencing those around him. I hope to have good news of the success you will know in this domain.

I follow up on the two letters [1] I wrote to you before the festival. Due to the occupations of the month of Tishrei, which has a general scope, I was unable to pursue my discussion concerning the university. I will therefore do so now, although I have not received a response to my two letters.

You might hold the following discourse: "Despite what the Rambam* says at the end of the second chapter of the laws of divorce, it seems to me that I want to attend the university and pursue studies there. But someone tells me that, given my situation, such an approach is inappropriate. I am, indeed, a former student of Yeshiva Lubavitch, a disciple of the Rebbe, and one whom the Rebbe accompanies at every step. Consequently, if I go to the university, I compel him to follow me into that place.

"Indeed, our Sages say in tractate Makkot 10a that when the student goes into exile, one compels the master to follow him. Nevertheless, who tells me that I am bound by this opinion? I will momentarily cease being a student of Yeshiva Lubavitch, chas v'shalom*. I will stop, for some time, being a Chassid* of the Rebbe, may Hashem preserve me from this. From then on, no one will be able to reproach me for anything."

In fact, you can no longer act in this way. The revealed part of Torah stipulates that the convert can no longer recover his former state, chas v'shalom. Even if he commits sins later on, he remains a Jew, from the moment he was converted once. And it is the same also in the domain of holiness. He who has become a Chassid, attached himself to the Rebbe, makes the Rebbe attach himself to him, "as the face is reflected in the water." From then on, he can no longer break this bond, chas v'shalom, since it depends also on the Rebbe who, in his great kindness, chains himself to him.

This can be compared to what Iggeret HaTeshuvah says at the beginning of chapter 7: "The king is bound by chains, those of the spirit. It is for this reason that the Holy One blessed be He is called a humbled King." You will consult this text. It is the same for the Tzaddikim*, and in particular for the leaders of the generation, especially those who are bound to the inner part of Torah. The Zohar, volume 2, page 38a, says, indeed: "Who designates the verse by the expression 'the Face of the Eternal'? Rabbi Shimon bar Yochai."

The Nitzotzei Orot, citing the Yaavetz, says that the word et, superfluous in this verse, in fact introduces the scholars of Torah. But Chassidut*, in the maamar* "lift up your eyes to the heavens" of 5688 [2] and "I will not go" of 5699 [3], says the contrary. It is, properly speaking, the Name of Hashem that designates Rabbi Shimon.

The commentators on the Zohar cite, in support of this affirmation, tractate Bava Batra 75b, the Yerushalmi Bikkurim, chapter 3, paragraph 3, the Midrash Shmuel, chapter 7, the Zohar, volume 2, pages 124b, 163b, volume 3, page 79b, Rabbeinu Bechayei, on Parshat Tissa, in his commentary on the verse "whoever seeks the Eternal." You will also consult the Or HaTorah of the Tzemach Tzedek*, Parshat Shemot, pages 39 and following.

I do not wish to lengthen my discourse, for I am convinced that when one shoots an arrow in the air, it falls back on its tip. Your source will therefore reveal itself, that is to say your attachment to my father-in-law the Rebbe, which will express itself by committing yourself "to the straight way that he has traced for us and that we will take, following in his footsteps." You will announce to me good news in this domain.

Of course, you will do so as soon as possible. You know that days have been created and that a man receives a certain number of them, in order to transform the part of the world entrusted to him. It is unfortunate to lose a day, an hour, an instant that would not be devoted to the accomplishment of the mission for which your soul descended here below.

In the hope of receiving good news and greeting your family,
Menachem Schneerson

Notes
(1) Letters 719 and 755.
(2) 1928, of the Frierdiker Rebbe.
(3) 1939, of the Frierdiker Rebbe.

תתט

ב"ה, כ"ח מרחשוון, ה'תשי"א ברוקלין

שלום וברכה!

מוסג"פ העתק מכתבי למר דוד שי' בוביס. מהנכון שימצא הזדמנות לדבר אתו ע"ד ביקורו כאן ולחזקו לקיים בפועל כל המדובר פה, ובכלל לעוררו להשפיע על סביבתו.

והנני מקוה לשמוע בשורות טובות מהצלחתו בזה.

בהמשך לשני מכתבי שכתבתי לו עוד קודם היו"ט, ושמפני הטרדות דחודש תשרי הוא חודש הכללי לא יכולתי להמשיך הענין. ואף שלא נעניתי עדיין על שני מכתבי הנ"ל, הנני בזה להמשיך שיחתי (בענין הקאלעדזש), ובהמשך להנ"ל:

לכאורה יש בידו לומר, כיון שנדמה לי (היפך מה שכתב הרמב"ם הל' גירושין סוף פ' ב') שרצוני לבקר וללמוד בקאלעדזש, אלא שיש מי שאומר שאין זה מתאים בשביל מעמדי ומצבי בכלל, כי אין מתאים לציור של תמים ולציור של תלמיד כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר אז כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מלוה אותו בכל דרכיו וא"כ בהליכתי לקאלעדזש מוכרח הוא כביכול ללכת אתי לשם, עפ"י פסק רז"ל תלמיד שגלה מגלין רבו עמו (מכות י', א'), הנה מי אומר שמוכרח אני בכל זה ולשעה אפסיק ח"ו הציור של תמים וכן אפסיק ח"ו לפי שעה הציור של חסידו של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ וממילא יפלו הטענות,

אבל אין זה בידו כבר, ועל פי הידוע גם בתורת הנגלה, אשר גר שנתגייר הרי שוב אינו יכול לחזור ח"ו, ואף אם יחטא אח"כ בכ"ז ישראל הוא כיון שנתגייר פעם אחת. ועל דרך זה כן הוא בקדושה גופא, כי מי שנעשה חסיד פעם אחת ומי שנתקשר לאדמו"ר אשר במילא הי' כמים הפנים אל הפנים ונתקשר אדמו"ר עמו, הנה אין עוד ביכלתו להפסיק ח"ו ההתקשרות, כיון שזה תלוי גם בהאדמו"ר, והוא ברוב טובו וחסדו אסור עמו באזיקים, ועל דרך מה שכתוב באגרת התשובה רפ"ז מלך אסור ברהטים ברהיטי מוחא כו', ולכן נקרא הקב"ה מלך עלוב עיי"ש, אשר על דרך זה הוא בצדיקים ובפרט בנשיאי הדור ובפרטי פרטיות נשיאי תורת הנסתר, וכידוע בזוהר (ח"ב דל"ח ע"א) אשר מאן פני האדון הוי' דא רשב"י

מה שפירש שם בפירוש נצוצי אורות בשם היעב"ץ שלומדים זה מתיבת "את" לרבות ת"ח, בדא"ח (שאו מרום תרפ"ח לא אבוא תרצ"ט. ועוד) מבואר להיפך שזה קאי על הוי' וכבר הובא במפרשי הזוהר דוגמא למאמר הנ"ל מב"ב (ע"ה ע"ב) וירושלמי ביכורים (פרק ג' ה"ג), מדרש שמואל פ"ז, זוהר ח"ב קכ"ד, ב, קס"ג, ב, זוהר ח"ג עט, ב, רבינו בחיי פ' תשא עה"פ והי' כל מבקש הוי'. ועייג"כ אור התורה להצ"צ פ' שמות ע' ל"ט ואילך.

אין רצוני להאריך בזה, כי בטוח אני אשר סוף כל סוף זרוק חוטרא לאוירא אעיקרא קאי, ויתגלה בו העיקר והשורש, שזהו ההתקשרות לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ על ידי אשר נלך "בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו", ויבשרני בשורות טובות בזה. ומובן אשר ההקדם בזה ישובח, כידוע אשר ימים יוצרו, אשר נקצב לאדם מספר הימים לברר חלקו בעולם, וא"כ חבל על כל יום שעה ורגע שאין ממלאים אותם מתאים למילוי שליחות נשמתו בעלמא דין.

בתקוה להתבשר בשורות טובות, ובפ"ש ביתו תחי',

מנחם שניאורסאהן
תתט
נדפסה בלקו"ש חי"ז ע' 487 והושלמה ע"פ העתק המזכירות. שני מכתבי: דלעיל ח"ג אגרות תשיט. תשנה.