Igrot Kodesh · Letter 7635 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

7 Iyar* 5721,

Brooklyn,

To the committee of the members of the synagogue Nachalas Binyamin, in Tel Aviv, in our Holy Land, may it be restored and rebuilt, by our righteous Moshiach*, very soon and in our days, may Hashem grant you long life,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 12 Nissan*, which I have just received. You indicate to me the arguments, in one direction and the other, concerning the unification of the two synagogues of Nachalas Binyamin Street and Rav Kook Street (note 1: At the time, the two Chabad* centers in Tel Aviv). You ask me what I think of it. As is often the case, it is proper, in this matter, to distinguish the good from the possible. But, one must judge one's fellow favorably and perhaps the good, as it will be set forth below, will also be the possible. It is for this reason that I mention it here:

A) The best solution is to engage, among the Chassidim* of Tel Aviv, persons filled with enthusiasm and energy. Some of these Chassidim* will commit themselves to developing the first synagogue and the others will do the same for the second. Of course, for this, they will not hold meetings among themselves, they will not have discussions belonging to the world of thought. They will carry out concrete actions, in order to multiply the number of those who come to pray there, to ensure that classes are given in both. All the more so will this be the case if, in the meantime, new synagogues have been created. How much more, in such a case, must it be possible to develop those that have existed for some time already. Indeed, my father-in-law, the Rebbe*, invokes the immense Divine mercy for the success of such actions. But, once again, one must carry out concrete actions, in conformity with the saying (note 2: See, on this subject, letter no. 6552) according to which "one action is preferable to a thousand complaints." It is therefore certain that both synagogues have the right to exist, to truly exist, that is, to be alive and therefore to grow, to develop, both quantitatively and qualitatively.

B) If, due to the current organization, no one devotes himself, for whatever reason, to the strengthening of these synagogues, if one can therefore fear that the current situation will not evolve and that the first solution will not be practicable — for all these reasons, you will meet with the representatives of the other synagogue and you will seek a solution that is likely to save it, at least to some extent.

C) If the two services are held one after the other, no inconvenience and nothing negative will result from this, as I have already written in detail to Mr. Smerling (note 3: Shneur Zalman Smerling, of Tel Aviv. See, regarding him, letters no. 4301 and 6034). Likewise, I do not see what would prevent some of the persons praying there from belonging to our brethren, the Sephardic Jews, provided that the rite of prayer is that of Chabad*, that of our masters and leaders. With my respects and my blessing to give good tidings,

ז'תרלה

ב"ה,ז' אייר, תשכ"א
ברוקלין.
ועד מתפללי בית הכנסת נחלת בנימין בתל

אביב, בארצנו הקדושה תבנה ותכונן על ידי

משיח צדקנו ב"ב

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

במענה למכתבם מי"ב ניסן שנתקבל ז"ע, בו כותבים הטעמים לשני הצדדים בשאלת איחוד שני הבתכ"נ שברחוב נחלת בנימין וברחוב הרב קוק, ושואלים דעתי בזה.

והנה כמו בכמה ענינים ישנו סוג הטוב וסוג האפשרי וכיון שכ"א צריך לדון את חבירו לכף זכות, הנה כולי האי ואולי דסוג הטוב הבא לקמן ג"כ יהי' בגדר האפשרי, ולכן אכתוב גם אודותו.

א) הטוב ביותר אשר יגייסו מבין אנ"ש שבת"א אחדים בעלי מרץ ובעלי פועל שיקחו על עצמם חלק מהם התפתחות ביהכ"נ אחד וחלק מהם התפתחות ביהכ"נ השני, אבל כמובן לא ע"י עריכת אסיפות בינם לבין עצמם ושקו"ט בעולם המחשבה כי אם בפעולות ממשיות להגדיל מספר המתפללים, דהשיעורים הנלמדים בכ"א מבתי הכנסיות וכו' ובמכש"כ וק"ו אם במשך זמן זה נתייסדו כמה בתי כנסיות חדשים עאכו"כ שאלה הקיימים מכבר אפשריות שלימה להתפתחותם, ובפרט שכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל מעורר ר"ר להצלחת פעולות מסוג האמור, וגם בזה ההדגשה פעולות וע"פ הפתגם טובה פעולה אחת מאלף אנחות, ודאי הדבר ששני הבתכ"נ יש להם זכות הקיום, קיום אמיתי, ז.א. קיום חי, שענינו צמיחה והתפתחות בכמות ובאיכות גם יחד.

ב) באם ע"פ ההנהגה דעד עתה לא יתעסק מי שהוא בביסוס בתי הכנסיות מאיזה טעם שיהי', ובמילא יש חשש שהתפתחות הענינים תהי' בכיוון שהי' עד עתה... ז.א.

שאפשריות הראשונה מפני סיבות האמורות לא תתגשם, אזי עכ"פ עליהם להתאסף עם ב"כ ביהכ"נ השני ולטכס עצה מה יש לעשות להצלה פורתא עכ"פ.

ג) שיתפללו שני מנינים אחד מוקדם ואחד לאחריו, אינני רואה בזה גרעון ושלילה, וכמו שכתבתי למר שמערלינג שי' מכבר בפרטיות.

כן אינני רואה שלילה באם חלק מהמתפללים יהיו מאחבנ"י הספרדים, ובלבד שיהי' נוסח התפלה נוסח החב"ד נוסח רבותינו נשיאינו.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

ז'תרלה
וע"פ הפתגם: ראה גם לעיל חי"ח אגרת ו'תקנב, ובהנסמן בהערות שם.