Igrot Kodesh · Letter 7594 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

10 Adar* 5721,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter of 22/2 and, if you communicate to me the name of the mother of each of those you cite, as is customary in prayer, all will be mentioned near the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us. I must, furthermore, express a general remark regarding the formulation of your letter. The source of blessings and success is the Creator of the world, Who directs it, and it is said: "Do not place your trust in the generous, in the son of man who cannot save." A man can only invoke divine mercy, strengthen himself in prayer and, simultaneously, show the way to the one who needs a blessing. As our Sages* say, "The prayer of the sick person and of the one who needs a blessing is positive." The way of our Torah*, which has the same etymology as Hora'ah*, teaching — Torah* of life and teaching for life — is the conduct that should be adopted in order to obtain the blessing of the One Who gives the Torah*, the Creator of the world Who directs it. Obviously, all must apply, on a daily basis, the teachings of our Torah*, Torah* of life, and the practice of the Mitzvos*, of which it is said: "You shall live by them." The more one adds in this direction, the more one multiplies the blessing of a person, in everything he and his family need.

In the past, one could still question such a conception, ask for proofs. At the present time, however, this is unfortunately unnecessary, since all Jews found on the earth — may Hashem grant each of them long, good, and pleasant years — are "firebrands saved from the fire," following the most terrible persecutions which, in a natural manner, were totally inconceivable. How much more so is this the case for those who are in the Holy Land, may it be restored and rebuilt. For it is known what happened there during the attack of General Rommel, who was in Alexandria, Egypt, with his troops. Naturally, my purpose is not to moralize. I am considering the future and, as I have said, I am envisaging daily conduct. Indeed, one can observe, when one makes the firm decision to adopt such conduct, that the concrete difficulties are far less than what one had anticipated. It suffices not to be affected by the problems and obstacles that are common every time one begins a new process. Thus, it is said that "all beginnings are difficult."

What has just been said concerns each man and woman, but applies even more so to the education of boys and girls. According to a well-known image, the young are comparable to seeds, to saplings. Every improvement, even slight, that is brought to them and, conversely, every diminution, every incision, including the finest, will have consequences in very large proportions when the tree has reached maturity and bears fruit. This is self-evident. With my blessing to give good tidings of all this,

N.B.: My secretariat does not draft in German. This is the reason the present letter is written in the Holy Tongue. However, you may continue to write to me in German, for I read this language.

ז'תקצד

ב"ה, יו"ד אדר, תשכ"א
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום 2/22, כשיכתוב גם שם האם של כל אחד שכותב אודותם (שכן הנוהג להזכיר בתפלה), יזכירום על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

ולסגנון כתבו, עלי להעיר, הערה עיקרית, שמקור הברכות וההצלחה הוא בורא עולם ומנהיגו , ואל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה, והאדם רק יכול לעורר רחמים ולהתאמץ בתפלה וביחד עם זה להורות הדרך לזה הזקוק לברכה, ובסגנון חז"ל יפה תפלת החולה והנצרך לברכה, דרך תורתנו (מלשון הוראה) תורת חיים הוראה בחיים איך להתנהג בכדי לקבל ברכתו של נותן התורה הוא בורא עולם ומנהיגו, ומובן וגם פשוט שעליהם להתנהג בחיי היום יומים מתאים להוראת תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהם נאמר וחי בהם, וככל שמוסיפים בזה - מתוסף בברכת השם יתברך בהמצטרך לאדם ולביתו.

ואם בתקופות שעברו עדיין הי' מקום לפלפול ולדרישת ראיות על הנ"ל, אין כל צורך בזה (לצערנו) בשנים אלו אשר כל אחד מבני ישראל המתהלך על פני אדמות - יאריך ה' שנותיהם של כאו"א בטוב ובנעימים - הוא אוד מוצל מאש, מגזירת השמדות הכי איומות, אשר בדרך הטבע לא הי' לזה מקום ח"ו. ובפרט אלו הנמצאים באה"ק ת"ו, וכידוע המצב בעת פלישת הגנרל ראמעל שעמד באלכסנדרי' של מצרים עם כל חילו, וק"ל.

מובן שאין כוונתי להטפת מוסר - כי אם בהנוגע לעתיד וכנ"ל להנהגה בחיי היום יומים, ורואים במוחש אשר כשמחליטים בתוקף המתאים להתנהג כן, הרי הקישוים - במציאות מועטים ופחותים מאשר שיערו מראש. ובלבד שלא יתרשמו מהעלמות והקישוים הרגילים בהתחלת כל ענין והנהגה, כמאמר כל התחלות קשות.

ואם כל האמור הוא בהנוגע לכל אחד ואחת, עאכו"כ בהנוגע לחינוך בנים ובנות, כידועה הדוגמא שהנוער והצעירים הם בדוגמת גרעין ושתיל אילן, אשר כל הטבה קלה בהם (ולהיפך - כל גרעון ושריטה קלה), יכולה להשפיע בממדים הכי חשובים כשיגדל לאילן עושה פרי, וק"ל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

נ. ב.

במזכירות שלי אין כותבים אשכנזית, ולכן בא המכתב בלשון הקדש, אבל הוא יכול לכתוב גם באשכנזית כיון שקורא הנני שפה זו.