Igrot Kodesh · Letter 755 — Chinuch

By the grace of Hashem,
24 Elul 5710,

To the Rabbi, Chassid who fears Hashem, ...,

I greet and bless you,

You have surely received, in its time, the fascicle of 18 Elul, with my letter [1] enclosed. You have also read what was in the margin of that letter.

For lack of time, I did not develop my point as I should have. Moreover, I told myself that it was unnecessary and that a few words would be enough for you. Yet I observe your silence. You have not replied to me on this matter, and you know that the Talmud gives two interpretations of silence. It says that "if he is silent, he agrees." But it also says that "he was silent in order to contradict his words." The doubt therefore remains, and I would consequently like to develop my point somewhat. Here is my analysis of the situation.

My father-in-law, the Rebbe, chose you, made you his shliach* to lead the Jewish community of your city. Now, "a man's emissary is identified with the one who sends him," particularly because the latter gives him all the necessary forces.

This is so for everyone, but how much more so when the shliach* knows how to internalize all this and when the one sending him reveals his innermost essence. The Baal Shem Tov teaches that "when one possesses a part of the essence, one possesses it in its entirety," as the chassidic discourse of Rosh Hashanah explains in chapter 2. Thus, when the one sending him grants his forces to his shliach*, it is as if he himself were on the spot.

For what purpose did my father-in-law, the Rebbe, delegate you? It is quite clear that he expects you to lead your community on the path of Torah and Mitzvot*, to come to its aid so that each of its members may rise on the way of Hashem.

Clearly, this requires the shliach* himself to know an elevation far higher than that of the members of the community he must lead. How can he obtain it? By following the royal way, that of the King of the world, indicated and explained by our Sages in general, by the masters of Chabad in particular, and by our leader, my father-in-law, the Rebbe, especially. This way determines by what means one can preserve oneself from the attacks of the evil inclination, called "the little clever one," thus putting into practice the Precept "turn from evil," and in what manner one is to know elevation, thereby fulfilling the Injunction "and do good."

After all this — if it is true, Heaven forbid, as I have heard, that you wish to attend the university — you can imagine what will follow:

A) You will use a large part of your time, which is already limited, for that which does not allow you to carry out your mission as previously described.

B) You will devote a part of your time to that which contradicts your mission as just defined.

C) Your example will be imitated, and even surpassed, by the members of your community, who will say: "If the shliach* of the Lubavitcher Rebbe, who studied for several years in the Yeshivah*, must, in order to attain his own fulfillment, attend the university, why should we ourselves live in error? On the contrary, let us give such an education to our children from the outset!"

D) The most important point — why do you bear ill will toward the Rebbe, to the point of dragging him to the university? In effect, you possess the forces of the one who delegates you, and when your body goes to the university, your divine soul, enclosed in this body, must accompany it there. Hence the forces of the Rebbe, invested in this soul, do likewise. We have indeed seen that "when one possesses a part of the essence, one possesses it in its entirety." You therefore oblige the Rebbe to accompany you, if one may so express it.

I do not wish to detail my point beyond what has just been said. Moreover, I see no use for it, for these words are quite enough.

I do not know whether this trial is, for you, so great. In any case, I have good hope and am sure that you will overcome it. Then you will become aware, as is the case for every trial, that this one has no real existence. There is, indeed, a difference between a trial and the transformation of matter.

You will add an additional study of Torah in general and of the teaching of my father-in-law, the Rebbe, in particular. This will allow you not to be troubled by thoughts that should be foreign to you, and to assume your mission, that of your soul, in this world, with tranquility of spirit.

I do not know what your wife, the Rebbetzin, thinks of all this. In any case, you may transmit to her the contents of my letter, and it seems this would be a good thing.

You will doubtless make known to me the good decision you have taken on this matter. I thank you in advance.

I would like to know whether there have been positive consequences of our discussions, when you were here, whether you have set a study with your wife on one of the books of our Sages that suits her.

I conclude by wishing you to be inscribed and sealed for a good year, together with your wife. May the desires of my father-in-law, the Rebbe, be fully accomplished through you, and may you give them concrete application, in calm of spirit and body, in material and spiritual largesse.

Awaiting your good news,

Menachem Schneerson,

I send you, with the present, the Rosh Hashanah fascicle, with the letter that accompanies it; one is a letter addressed to all [2], in the three languages [3]. It would be good to disseminate this letter, addressed to all, in the manner that best suits the different audiences.

חכמי המשנה :אבות פרק א משנה יז.

-מ תו רג מו ת)ט׳תכה(

להתנתק מזכרונות וחוויות שהוא עצמו עבר?

אבל ראו שאצל יהודים דרשו תמיד דברים שבמבט ראשון נראו

מאוד קשים לביצוע ,ובכל מקרה לא היו משימות קלות.

יתכן ,שכבר נגעתי בכל הנ״ל במכתב קודם אליו ,כי זהו דבר כואב

שהזדמן לי לחשוב ולהתבונן ביחס אליו ]=לנמען[ ולאחרים במצב דומה.

בכל אופן ,אני משער שזה לא מיותר להזכיר שוב ,לפחות בקיצור,

בתור הקדמה לביטוי שביעות הרצון שלי מכך שבמאמריו ,במהלך

החדשים האחרונים ואולי עוד יותר ,שהגיעו לתשומת לבי ,ניכרת יותר

נקודת הבטחון ונקודת ההתעוררות למעשה ,לפעול ,ליצור ולבנות

ברוחניות ובגשמיות גם יחד.

שכן זה מחזק עוד יותר את ההכרח של ענין ההסתדרות בחיי

משפחה .כי סוף־סוף סופר הרי נמצא תחת השפעת חייו האישיים כפרט,

ולא רק של חוויותיו כסופר.

כנכתב לעיל ,עוד קודם לכן חפשתי הזדמנות לכתוב לו על כך ,יחד

עם התנצלות על כך שהנני מתערב בחייו הפרטיים ,אבל אני לוקח על

עצמי את האשמה ,באם הכתוב לעיל יביא את התוצאות הרצויות ,ויפה

שעה אחת קודם.

שיערתי שנתראה באחת ההתוועדויות ,או אז יכלתי לומר אישית

את הכתוב לעיל ,לכל הפחות בקיצור .לצערי לא הבחנתי בו ,אם מפני

שלא היה ,או מפני שהוא נחבא אל הכלים.

לכן הייתי מאוד מרוצה מקבלת מכתבו שהעניק לי את ההזדמנות

להביע בפניו את מחשבותיי ,ובמיוחד את הנקודה העיקרית ,שאם

הסקתי נכון ממכתביו הקודמים ,שהחליט להתחתן ,ואמנם התחתן -

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ,ואם ח״ו עוד לא -ברכתי הפנימית ,שזה

יהיה בעתיד הקרוב מאד ,בבנין עדי־עד על יסודי התורה והמצוה.

ועל יסוד כל הכתוב לעיל -כיון שהוא מרעיש ותובע שיש ללחום

בהיטלר ובהולכים בעקבותיו וביורשיו -הרי התשובה האמיתית היא

כלשון הכתוב :כן ירבה וכן יפרוץ ,דהיינו לכל לראש חיים יהודיים

נורמליים עם ילדים ונכדים.

במכתב קודם :אגרות קודש -מתורגמות שם ,עמוד .395

נחבא אל הכלים :ראה שמואל־א יו״ד ,כב.

כלש וו הכתוב :שמות א ,יב.

ואם בכל זאת עולה השאלה המובנת ,כנזכר לעיל ,היאך אפשר

לדרוש זאת ,וכיצד זה יכול להיות נורמלי ,וכו׳ וכו׳ז -הרי מכתבי נכתב

למחרת חנוכה ,שחנוכה מוכיח ,שגם בזמן בית המקדש ,וכאשר חלק גדול

מאוד מהעם היהודי חי בארץ הקודש ,גם ]אז[ נזקקו לניסים; ומאידך

גיסא -כאשר זקוקים לנס ,הנס מתרחש .ואם תרצה לומר ,הרי כל אחד

מאתנו שמהלך ומדבר וכותב וכו׳ -הוא נס חי ,כשלוקחים בחשבון

שאנחנו ״כבשה אחת בין שבעים זאבים״ אפילו ב.1967-

הנני מנצל את ההזדמנות כדי למסור לו מזל טוב על ההצטיינויות

והפרסים השונים שקיבל מאז מכתבו האחרון ,כפי שראיתי בעתונות.

תקוותי ,שאף שהדבר מציין אותו כיוצא מן הכלל -שזהו הרי ענינה של

מצויינות )אישית( -זה לא יבדיל אותו מיהודים אחרים ,ואדרבה,

וכלשון הכתוב וירא בסבלותם ,יותר מאשר קודם ,מכיון שההצטיינות

נותנת לו אפשרויות גדולות יותר לסייע להם.

יחד עם זאת הנני מקוה ,שמבלי הבט על כל הפרסים ,אין זה מחליש

את הזכרונות שחסד לאומים חטאת ,שההתעלמות מכך הביאה צרות

רבות ל״ע ול״ע.

ויהי רצון ,אשר אף שאנו כבר אחרי חנוכה ,ניקח מרוח חנוכה,

בהוספת אור מיום ליום ,כל ימות השנה ,לגרש את החושך מהעולם

)משתשקע החמה( ,ובאופן של פתח ביתו מבחוץ ,בגאוה ובעקשנות

יהודיים ,עד שסוף סוף יהיה אור גם בחוץ.

בכבוד ובברכה לבשורות טובות בכל הכתוב לעיל.

נ.ב.

בהשתוממות רבה קראתי במכתבו ,שהפגישה עם מרת ג.מ .תחי׳ לא

יצאה לפועל ,אף שבתחילה נטל חלק בארגונה.

כבשה . .זאבים :תנחומא תולרות ה .אסתר רבה פרשה י ,יא .וראה פסיקתא רבה פרשה

ט.

וירא בסבלותס :שמות ב ,יא.

תםד לאומים תטאת :משלי יר ,לר .וראה בבא בתרא י ,ב .תניא סוף פרק א.

להוםיף אור כר :ראה שבת כא ,ב .שולחן־ערוך אורח-חיים הלכות חנוכה סימן תרעא

סעיף ב.

משתשקע החמה :שבת שם .רמב״ם הלכות חנוכה פרק ר הלכה ה .שולחן ערוך שם

תחילת סימן תערב.

פתח ביתו מבחוץ :שבת שם .רמב״ם שם הלכה ז .טור ושולחן־ערוך שם סימן תרעא

סעיף ה.

שהפגישה עם מרת ג.מ : .פגישת הרבי עם מרת גולדה מאיר.

-מ תו רג מו ת)ט׳תלג(

השתוממותי גדולה עוד יותר ,שהרי עתונאי צריך לדעת גם דברים

שמוסתרים מאדם פשוט ,והיינו שאלו שהיו צריכים להיות המתווכים לא

היו מרוצים מהפגישה מלכתחילה ,ובסופו של דבר התוצאה היתה כפי

שהם רצו ,שהפגישה לא התקיימה ,לא באשמתי ולא באשמתה של מרת

ג.מ ,.וגם לא בשל המתווכים מצידי.

מעניין שאינו יודע מכך ,שכן בערך באותו זמן ,אותם ״מתווכים״

עצמם ,תיווכו ביקור של שני אישים נוספים אצלי ,וגם ]בכך[ האריכו כל-

כך ב״תיווך״ עד שעלה בידם לבטל זאת.

אינני רוצה להאריך בדבר המכאיב ,אף שכמובן מאליו מצער אותי

שהפגישה לא יצאה לפועל ,כי מלבד כל שאר הדברים ,הפגישה עם מרת

ג.מ .עניינה אותי גם מההיבט האנושי-פסיכולוגי הטהור ,להכיר אדם

שמבלי הבט על כך שהיא פעילה בחיים הפוליטיים עשרות שנים ,עם כל

התכונות הכרוכות בכך ,נותר לה המרץ להיות סבתא לנכדים קטנים ,עם