Igrot Kodesh · Letter 7421 — Tzedakah

By the grace of Hashem,

7 Elul* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

Everything is an effect of Divine Providence*. Moreover, according to the teaching of the Baal Shem Tov*, whose bicentennial Hilloula* we celebrate this year, I have the duty to emphasize to you, and through you to all those whose names you convey to me, the words of our masters and leaders — from our master the Baal Shem Tov*, his successor the Maggid* (note 1: Of Mezeritch), the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and Decisor of the inner dimension of the Torah*, author of the Shulchan Aruch* and Decisor of the revealed part of the Torah* — showing the imperative necessity of studying the inner dimension of the Torah*, which, in our era, has been revealed through Chassidus*. Our masters gave of themselves to disseminate this study. Now, if this is so for everyone, how much more is it the case for those who have the ability to influence other people. In the expression of the Mishnah*, "he has the merit and confers the merit upon others." And from a positive formulation... (note 2: One can deduce a negative formulation — in this case, the gravity of not disseminating this teaching). All the more is this so in the era of the heel of Moshiach* (note 3: In immediate proximity to his coming), when "he stands behind our wall." Each person must then be ready for his coming, daily, and for this purpose, do everything in his power, in accordance with the words of King Moshiach*, reported by the holy epistle of the Baal Shem Tov*, affirming that: "when your wellsprings spread to the outside," he would come. May Hashem therefore guard us from prolonging the exile, even for a short instant, by refraining from carrying out this dissemination or even by conducting it in an imperfect manner. Indeed, the Holy One, blessed be He, is Himself in exile. The congregation of Israel is as well, and "they have exiled the Divine Presence to Edom with them." It is difficult to say more, so painful and even frightening is this.

We find ourselves in the month of Elul*, that of the moral accounting and of mercy, when the King is in the field, as the Likkutei Torah* explains, in Parshas* Re'eh*, in the Chassidic* discourse entitled: "I Am to My Beloved." It is therefore certain that Hashem grants strength to each person in order to accomplish all of this. May Hashem grant that the call of Hashem inspire the effort of men, in a constantly increasing manner, ever more luminous. May Hashem grant that I receive good tidings of this, and there is no good but concrete action, for "the act is essential" and "nothing resists the will." With my blessing to give good tidings, as well as to be inscribed and sealed for a good year,

ז'תכא

ב"ה, ז' אלול, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

... וכיון שהכל בהשגחה פרטית ובפרט ע"פ המבואר בתורת הבעל שם טוב ז"ל, אשר השנה היא שנת המאתים להסתלקות הילולא שלו, עלי החובה (והזכות) לעורר אותו ועל ידו את כל אלו שכותב בשמם, על דברי רבותינו נשיאינו [מתחיל ממורנו הבעש"ט ומ"מ הרב המגיד ורבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה)] על גודל ההכרח דלימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, שמסרו נפשם על הפצת לימוד האמור, ואם על כאו"א הדברים אמורים עאכו"כ בהנוגע לאלו שיכולים להשפיע על אחרים, כדבר המשנה זכה וזיכה את הרבים, ומכלל הן וכו', וביחוד בתקופה דעקבתא דמשיחא שהנה זה עומד אחר כתלנו וכאו"א צ"ל מוכן בכל יום שיבוא, הרי מוכרח לעשות כאו"א כל התלוי בו, וכדברי מלכא משיחא כמסופר באגה"ק של הבעל שם טוב, שכשיפוצו מעינותיו חוצה, קאתי, וח"ו וח"ו להאריך את הגלות, אפילו לשעה הכי קלה ע"י העדר העשי' בהפצת האמורה, ואפילו עשי' שלא במילואה - שהרי זהו גלות הקב"ה וגלות כנס"י אשר גלו לאדום שכינה עמהם, וקשה להאריך בדבר המצער עד להבהלה.

ובהמצאנו בחדש אלול, חדש החשבון והרחמים, שאז המלך נמצא בשדה, וכמבואר בזה בלקו"ת ד"ה אני לדודי (פ' ראה) בודאי שמעוררים מלמע' את כ"א בהאמור, ויהי רצון שיהי' באתעדל"ע אתעדל"ת ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ויהי רצון שאתבשר בשורה טובה בהאמור ואין טוב אלא מעשה בפועל, כי המעשה הוא העיקר, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

בברכה לבשו"ט ולכוח"ט.

ז'תכא
נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 589.