Igrot Kodesh · Letter 7403 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

15 Av* 5720,

Brooklyn, New York,

To Mr. Yitzchak Damiel (note 1: See, regarding him, letter no. 7053),

I greet you and bless you,

I have not received a letter from you for a very long time. I do not know who is "indebted" (note 2: Of a letter, owing a reply to the other) to the other, but the essential thing is that this period of time has been used in the best way, to the fullest extent possible. I hope that this has indeed been the case. You surely know what "my" motto is this year — my hope and my request that everyone redouble their ardor, in every possible way, to disseminate the wellsprings (note 3: Of Chassidus*) to the outside (note 4: On the occasion of the bicentennial of the Hilloula* of the Baal Shem Tov*). I was asked the following question: on what basis did I assert that this year is propitious? Now, if one could question this at the beginning of the year, several months have passed since then and concrete practice has proven that the announcement of the bicentennial has had an echo and an influence on diverse and varied circles. One might have logically thought that this question would not have been raised in religious or, more precisely, Chassidic* circles, which live in the spirit of the teaching of the Baal Shem Tov* and were already doing so one hundred ninety-nine or one hundred ninety-eight years after his passing. Now, it turns out that the responsibility in this matter falls not upon the persons to whom this call and announcement are addressed, but indeed upon these Chassidic* circles. You must understand what this means.

Of course, what has just been said also has the purpose of increasing the zeal of each one of us. It is clear that you yourself can intervene in two ways: by conducting a campaign and delivering teaching in your milieu, on the one hand, and by exercising influence everywhere you can reach and establishing there people capable of delivering this teaching, on the other. To my sorrow, due to the lack of interest in what follows and in this call, on the part of religious circles, one has practically not felt until now the profound absurdity and foolishness of the well-known claim (note 5: See, on this subject, letter no. 7052) of certain "enlightened" Jews, according to which the Baal Shem Tov*, his disciples, and the students of his disciples made compromises with the concrete practice of the Mitzvos*, which is unthinkable. In fact, this error has claimed many victims.

I take this opportunity to acknowledge receipt, with my thanks, of your book Al HaSaf (note 6: "On the Threshold"). Of course, I read it with interest. I will make one remark of a general nature concerning your book. It seems that in this matter, my conception was not sufficiently expounded in my letters responding to the group of your disciples. Indeed, the deep dimension of my response to the questions you posed to me at that time, as well as to the questions stated in your book, is the following: it is absolutely false to say that these people are not believers. An analogy will illustrate this idea — that of a man who claims not to believe in food and drink, while he eats and drinks three times a day. The proof is as follows: man, by nature, fully accepts conclusions whose reliability is far more limited than that of various philosophical theories and, certainly, than that of the faith of Israel. Now, he bases his life on these conclusions, sometimes even putting his life in danger — for example, by taking an airplane to travel. Moreover, he considers anyone who does not adopt the same attitude as abnormal, as someone who does not belong to the civilized world. It follows that conclusions whose proofs are much more decisive than these must, without a doubt, be accepted and must impose themselves upon all. However, it is not surprising that a given person can delude himself and present himself as a non-believer. It suffices to observe the results of such an illusion, which very often has the effect of removing all boundaries, regarding both "turn away from evil" and "do good." This clearly means that the reason for such an illusion is a desire to simplify one's life, to "rid oneself" of the practice of Injunctions and Prohibitions, to have an unbridled existence.

Of course, what has just been said applies when one begins to stray from the straight path. Subsequently, when one has adopted this behavior for some time, habit becomes nature, as is the way of the human personality, both in manner of acting and in illusion. By repeatedly telling oneself that one is not a believer, one manages to convince oneself that such is the reality. And one can find proof that this is so when a tragic event occurs, piercing the external layers of one's personality and reaching the deep point. Then, one realizes that one does indeed have faith. In fact, one must see in this the application of what is explained in chapter 19 of the Tanya*, in the Chassidic* discourse of the day of the Hilloula* (note 7: The 10th of Shevat*) of my father-in-law, the Rebbe*, entitled: "I Have Come into My Garden," and in other texts as well. I am somewhat surprised that in your book, you do not even consider such a conception. I have not found it in the letters you have addressed to me until now either. I therefore conclude this letter as I began it, expressing the wish that you publish about the Baal Shem Tov*, about his personality, about his teaching, and that you continue to do so. I thank you in advance for sending me a copy here. Obviously, what has just been said can also be transmitted to your disciples. With my blessing to give good tidings of all this, as well as of all other domains, and of each member of your family, to whom Hashem will grant long life,

M. Schneerson,

ז'תג

ב"ה, ט"ו באב ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
מר יצחק שי' דמיאל

שלום וברכה!

מזמן רב שלא קבלתי ממנו מכתב, אף שאיני יודע מי "חייב" למי. והעיקר שהזמן בינתים ניצל ככל האפשרי, ותקותי שכן הוא. ובטח יודע ע"ד סיסמא "שלי" בשנה זו, שתקותי ודרישתי לעשות כאו"א בתוספת מרץ ובכל האופנים האפשריים בהפצת המעינות חוצה.

והשאלה ששאלוני מאין לי ששנה זו היא שנת סגולה וכו', הרי אם בתחלת השנה הי' ספק בזה, אבל עכשו שעברו כו"כ חדשים, הרי מעשה רב ורואים איך שכרוז של שנת המאתים מצא הד ורושם בחוגים שונים ומשונים. ואף על פי שאפשר שיש מקום לאחיזה בשכל להקושי' שהתעוררות בזה באה לאו דוקא מחוגים דתיים, או יותר נכון לאו דוקא מחוגים חסידיים, החיים חייהם הם ברוח תורת הבעש"ט גם בשנת הקצ"ט וקצ"ח כו' להסתלקותו, הנה האשמה בזה לא מצד אלו שאליהם פונים בקריאה וכרוז, אלא מצד חוגים חסידיים האמורים, וד"ל.

ומובן שכל האמור לעיל הוא בכוונה ג"כ לעורר לתוספת מרץ מכל אחד ואחד מאתנו, ומצדו הוא ג"כ - כמובן וגם פשוט, עשי' בשני האופנים: תעמולה ולימוד בחוגו הוא, והשפעה בכל מקום שידו מגעת ולהעמיד גם שם מלמדים תורה זו.

לצערי, מפני חוסר התענינות בנקודה דלקמן מצד חוגים הדתיים ולקריאה האמורה, הנה ע"ע כמעט ולא הדגישו את השלילה בהחלט והאבסורדיות - שבאימרה הידועה של איזה מה"משכילים" שכאילו הקילו ח"ו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו - ז"ל - בקיום מצוות מעשיות בפועל, ובפרט שרבים חללים הפילה טעות זו.

בהזדמנות זו - עלי לאשר בתודה קבלת ספרו "על הסף", שכמובן שקראתיו בהתענינות.

והערה כללית בנוגע לספרו, וכן כנראה לא הובלטה כל צרכה השקפתי בזה במכתבי מענה מאז לחוג מושפעיו, והיא, אשר פנימית נקודת המענה שלי על שאלותיהם מאז, ועד"ז על השאלות אשר בספרו האמור, היא שאין זה אמת כלל וכלל שאינם מאמינים. ומשל למה הדבר דומה - להאומר שאינו מאמין באכילה ושתי' ושלש פעמים בכל יום אוכל ושותה. וההוכחה על זה היא, שבטבע האדם לקבל בהחלט מסקנות שסמכותן פחותה ביותר בערך הסמכות של כמה שיטות פילוסופיות ואין צריך לומר בערך סמכות אמונת ישראל, ולחיות על פי מסקנות אלו ועד לענינים שהם בגדר סכנת נפשות (ולדוגמא - טיסה באוירון), ואדרבה מביט על כל איש שאינו מתנהג באופן כזה כעל בלתי נורמאלי וכאדם שאינו מן הישוב. שמזה פשוט, שמסקנות כאלו שהראיות עליהן חותכות - ובהרבה - יותר מהאמורות, בודאי שמתקבלות ומגדירות את כל האדם.

ואין בכל זה כל פליאה שפלוני משלה את עצמו לומר שאינו מאמין, בהתבונן בהתוצאות שמסיק מהשלי', שברובה דרובה הן הסרת ההגבלות, הן בנוגע לסור מרע והן בנוגע לועשה טוב. שמזה מובנת סיבת ההשלי' האמורה - שהיא בכדי להקל על עצמו את חייו ו"להיפטר" מקיום מצות עשה ולא תעשה, ולחיות את חייו מבלי כל רסן.

מובן שדברים האמורים הם בתחלת הסטי' מן הדרך, אבל לאחר זמן של הנהגה באופן האמור, הרי מתאים לתכונת האדם, הרגל נעשה טבע, הן בנוגע להנהגה והן בנוגע לההשלי', שמרוב הפעמים שפלוני משנן לעצמו שאינו מאמין - מצליח און ר'האט זיך איינגעשמועסט. וההוכחה שאין זה אלא איינגעשמועסט היא - כשקורה מקרה מזעזע, הבוקע את השכבות החצוניות שלו ונוגע עד לנקודה הפנימית, שאז מגלה הוא את עצמו אשר מאמין הוא. - ואם תמצא לומר, הרי הנ"ל - העתקה מהמבואר בתניא פרק י"ט.

ועד"ז במאמר ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר באתי לגני ובכ"מ.

ולפלא קצת, שבספרו אין אפילו קא סלקא דעתך על דרך האמור, וכן לא מצאתי במכתביו אלי שעד עתה.

בחתימה מעין הפתיחה, תקותי שמפרסם ויפרסם בנוגע להבעש"ט, אישיותו ותורתו וכו'. ות"ח מראש אם ישלח העתקה לכאן.

פשוט שכהנ"ל הוא גם ע"מ למסור למושפעיו שי'.

בברכה לבשורות טובות בהנ"ל וכן בשאר עניניו ולכאו"א מבני ביתו - שיחיו

מ. שניאורסאהן
ז'תג
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 546 ובחכ"ג ע' 329 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מר... דמיאל: אגרות נוספות אליו - לעיל ז'נג, ובהנסמן בהערות שם.

שבאימרה הידועה: ראה גם לעיל אגרת ז'נב, ובהנסמן בהערות שם.