Igrot Kodesh · Letter 72 — The Educator's Mandate: Never Despair of Any Jewish Child

By the grace of Hashem,

Thursday, 8 Iyar* 5703,

Brooklyn, New York,

I greet you and bless you,

One can cite what the Parsha* of this week, Emor*, says: "Say... and you shall say." This repetition serves to "warn the adults regarding the children."

There are three domains for which the Torah* states such a warning.

Concerning blood, first of all, for which men previously felt a particular attraction, an immense desire to consume it. No one therefore has the right to say to himself that his efforts to give children a good education will be in vain, since they are victims of the passions of their heart.

The same is true for reptiles. Our Sages* say that those who consume them have no other purpose than to defy their Creator, for they can only inspire disgust. What then can one expect from those who actually eat them?

This is also true for the impurity of the Kohanim*. The notions of purity and impurity have no rational basis and they concern, moreover, only the Kohanim, whom Hashem chose to serve Him. An educator is therefore entitled to wonder how to explain such concepts, especially since one could retort: "I wish to identify with the non-Jews and no longer belong to this nation of priests and to this holy people."

The Torah therefore asks us not to become discouraged, and every Jew, whoever he may be, has the duty to guide others toward the truth, to the full extent possible, by awakening their Jewish feeling.

How much more does this apply to the little ones, in the most literal sense, who are malleable and depend entirely on their educator.

With my blessing of immediate Teshuvah*, immediate Geulah*,

עב

ב"ה יום ה' ח' לחדש אייר תשג"ה
ברוקלין, נ. י.

שלום וברכה!

...וע"ד הצחות י"ל בפרשת שבוע זה, אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים:

בג' מקומות (יבמות קיד, א) באת התורה להזהיר גדולים (בדעה) על הקטנים (בדעה) והם:

דם - כי אף שהיו שטופים בדם לאכלו (וכדברי ר' יודא, ספרי הובא בפירש"י דברים יב, כג) בכל זה אל יאמר מה תועיל השתדלותי בחנוך טוב, כיון שמושקע הוא בתאוות לבו.

שקצים - אף שהאוכלם עושה זה רק להכעיס את בוראו (הוריות יא, א) כי גם נפשו קצה בהם, ואם כן הרי לכאורה מה תקוה ישנה בדבור אליו.

טומאת כהנים - אשר ענין הטהרה וטומאה אינו דבר שאפשר להסבירה בשכל (רמב"ם סוף הל' מקואות) וגם אינו שייך אלא לכהנים אשר בהם בחר ד' לעמוד לשרת לפניו וא"כ יכול המחנך לומר איך אוכל להסביר ענינים כאלו - ובפרט שיכול לענות לו: אהי' ככל הגוים ואין ברצוני להיות ממלכת כהנים ועם קדוש.

ולכן הזהירה התורה שאל נאמר נואש, וכל אחד מישראל, יהי' מי שיהי', מוזהרים עליו להשתדל בכל האפשרי להעמידו על האמת ולעורר נקודת היהדות אשר בו.

ובפרט קטנים ממש, אשר הם כחומר ביד המחנך אותם.

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

עב
נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 679. וראה לקמן אגרות קנב-ג. לקו"ש ח"ז ע' 147.