Igrot Kodesh · Letter 7110 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

9 Kislev* 5720,

Brooklyn, New York,

To Mr. Shalom Lewin (note 1: See, regarding him, letter no. 7226),

I greet you and bless you,

I received, with pleasure, your letter from the beginning of Cheshvan*, which was delayed in transit. Moreover, I myself withheld the response, thinking that you would soon visit Kfar Chabad*. It seems, however, that this visit was delayed. Now, the month of Kislev* has begun, and I will therefore not delay this letter further, especially as I wish to express my satisfaction in observing that our conversation bore fruit — that you indeed launched an appeal to the teachers so that they volunteer to guide the youth. Now, you met a favorable response, and many of them indeed volunteered for this activity. I have good hope that this fruitful beginning will attract other volunteers in much greater numbers and that this form of education will introduce another, more comprehensive one, as we discussed. Indeed, every Jew possesses within himself a point of Yiddishkeit*, and there is therefore necessarily an idea that can capture his heart, suggest to him the appropriate motivation. I am alluding to traditional Yiddishkeit*, as it has been for millennia, whose true expression, in the words of the Mishnah*, is: "the deed that is essential" — in concrete, daily existence. In one person, this point of Yiddishkeit* will be evidently expressed through tzedakah*, while for another, it will be in a different domain. But in any case, the heart of all is awake for Hashem. I therefore hope that this form of education will develop until it includes a complete Yiddishkeit*. Now, you are the one who began to accomplish this mitzvah*. No doubt you will therefore continue it to its conclusion, to the extent that one can use this term regarding education. Indeed, one who is a man must receive, and indeed does receive, an education every day of his life. Furthermore, the Baal Shem Tov*, commenting on the Mishnah*: "Who is wise? He who learns from every person," specified that everything Hashem created in His world has the purpose of teaching man the conduct he should adopt. This is reported in the addenda at the end of the memoir book of my father-in-law, the Rebbe, in volume 1.

I have good hope that you will do me the kindness of informing me of your visit to Kfar Chabad*, and moreover — which is essential — of the continuation of your activities in the domains we discussed and that you mention at the beginning of your letter, namely the education of the youth who have progressed beyond elementary schooling. May Hashem grant that in this matter as well, the situation develop, as the end of this month indicates — the days of Chanukah*, which are characterized by addition (note 2: Of the number of lights kindled), an increasing light, an additional candle each day, for "the candle of Hashem is the soul of man" and "the candle is a mitzvah* and the Torah* is a light." I address you my respects, my blessing, and I take the liberty of also greeting all those who volunteered to realize this objective, as you write in your letter. I was also sent an excerpt of your article entitled: "He rebukes and he loves," in which you report the content of our conversation. I thank you for having drawn the attention of the participants to the children's gathering and, more generally, to the milieu that is perhaps the only one that can serve as the channel conveying the message we discussed.

At the same time, I must express my pain regarding an element that is not appropriate, although it is essential. And I am surprised that it comes from you. You surely understand, I hope, that I am alluding to the following excerpt from your article (note 3: Excerpt from the interview given by the Rebbe to the recipient of this letter): "His service and his self-sacrifice... will confer upon him a merit by which he will not be punished for the transgressions he committed inadvertently." As I recall, I said this: one who has acquired many merits does not thereby have the right to commit the slightest transgression, including the most minor. My surprise is all the greater because you must admit, even according to your own conception, that the formulation as you report it is not exact, "either according to the verse or according to logic," in the expression of our Sages*. Yet this is indeed your domain — that of education. Indeed, the rationale for compulsory schooling, which was one of the first achievements of the ministry of education established in the Holy Land, is based on the idea that parents, even if they brought a child into the world, feed and clothe him, and satisfy all his needs, do not thereby have the right to provide him with whatever education they please. On the contrary, it belongs to those charged with overseeing the welfare of both the community and the individual to establish the program, at least the minimum, over which the parents have in no way any say.

How much more so is this the case regarding the subject of our discussion. The transgressions committed inadvertently, to use your expression, have affected thousands, tens of thousands of our brothers, the sons and daughters of Israel. And one can say the same regarding a person in all that concerns him, "according to the verse," for numerous are the verses that state this principle, particularly the words of the prophet Yechezkel* 18:24: "When the righteous person turns back from his righteousness..." Just as you remark at the end of your letter, I hope that we will have the occasion to continue our conversation, and I cannot refrain from mentioning, on this subject, this propitious year, the two hundredth since the Hilloula* of the Baal Shem Tov*. I am enclosing a copy of my letter on this subject. I hope it will interest you.

ז'קי

ב"ה, ט' כסלו, ה'תש"כ
ברוקלין, נ.י.
מר שלום שי' לוין

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבו מהתחלת חשון, שנתעכב דרך הילוכו. אף אני עכבתי המענה בחשבי שיבקר בקרוב בכפר חב"ד. אבל כנראה נדחה ביקורו, וכיון שנכנסנו לחודש כסלו לא אעכב מכתבי יותר. בפרט שרצוני להביע שביעת רצוני ששיחתנו הביאה פירות, ושמסר הקריאה למורים להתנדב להוראת הנוער ומצאה הד והרבה מהם נענו והתנדבו למטרה זו.

תקותי שהתחלה טובה זו - תגרור עוד מתנדבים, כהנה וכהנה, וגם החינוך עצמו יהי' התחלה לחינוך השלם, כפי שנדברנו, שבכל יהודי יש נקודת היהדות, שלכן לכל אחד יש ענין ביהדות הלוקח את לבבו בהתעוררות המתאימה. כוונתי ליהדות המסורתית מאלפי שנים, שהבעתה האמתית היא, כדבר משנה - המעשה עיקר, בחיים המעשיים היום-יומיים. אלא שיש מי שנקודת היהדות שלו מתבטאת בגלוי בעניני צדקה ואצל אחר בענין אחר, אבל בכולם לבם ער להקב"ה. ולכן תקותי שהחינוך הנ"ל יתפתח עד שיהי' חינוך ליהדות מלאה. וכיון שכ' התחיל במצוה האמורה, בטח ימשיך בה עד שיגמרנה - עד כמה שאפשר לומר גמר בעניני חינוך, שהרי האדם, באשר הוא אדם, צריך לקבל וגם מקבל חינוך בכל יום מימי חייו. ובפרט על פי ביאור הבעל שם טוב בדבר המשנה איזהו חכם הלומד מכל אדם, שהוסיף בזה, שכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא בשביל ללמד לאדם את המעשה אשר יעשה (הועתק בזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר, חלק א', במילואים שבסופו).

תקותי חזקה שלא ימנע טוב מלהודיע על דבר ביקורו בכפר חב"ד, ועוד, והוא העיקר, על דבר המשך פעולותיו בשטחים אודותם שוחחנו, והביאם גם בתחלת מכתבו, בענין החינוך של הנוער אחרי גמרו ביה"ס היסודי. ויהי רצון שגם בזה יתפתחו הענינים כהוראת סיום חודש זה בו נכנסנו, ימי חנוכה, באופן דמוסיף והולך, מוסיף ואור, נר נוסף בכל יום ויום, נר הוי' נשמת אדם ונר מצוה ותורה אור.

בכבוד ובברכה - וארשה לי לפרוש בשלום גם כל אלה שנדבה רוחם למטרה האמורה, ככתוב במכתבו.

שלחו לי גם קטע מאמרו " יוכיח ויאהב", בו פרסם תוכן שיחתנו. ות"ח על שהביאו לתשומת לב המשתתפים באסיפת המורים, ובכלל לחוג כזה שאולי זהו הצנור היחידי להודיעם על דבר הענינים ששוחחנו אודותם.

ביחד עם זה עלי גם להביע צערי על ענין אחד שאינו מתאים, ועקרי הוא, ולפלא על כ' שיצא מתחת ידו. תקותי שבודאי מבין שהנני מתכוון לדברים האלה במאמרו "כי שירותיו ומסירותו של... יעמדו לזכותו ולא ייענש על שגגותיו".

לפי הרשום בזכרוני, מה שאמרתי הוא שאף מי שיש לו זכויות לרוב, אין זה נותן לו הרשות לעבור עבירה איזו שתהי', ואפילו קטנה, וכו'.

מה שמגדיל הפליאה שלי הוא - שהרי בודאי גם לשיטת כבודו לא כנים הדברים כמו שנכתבו, ובסגנון חכמינו ז"ל איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברה, ודוקא בשטח כבודו, שטח החינוך.

כי הנה כל ענין חינוך-חובה שהי' אחד ההישגים הראשונים של משרד החינוך...

שהונהג בארץ ישראל ישראל, הרי יסודו בהנחה - שאף על פי שהוריו הביאו את הילד לעולם ומאכילים ומשקים ומלבישים אותו ומספקים כל צרכיו, אין זה נותן להם הרשות כלל וכלל לחנכו ככל העולה על רוחם. ואלה הצריכים לדאוג לטובת הכלל והפרט גם יחד, קובעים עכ"פ מינימום של תכנית למודים, שבמינימום זה אין להורים דיעה כלל וכלל.

וכל שקן וקל וחומר בנידון דידן, שהשגגות, כלשון כבודו, נגעו ופגעו באלפים ורבבות של אחינו בני ובנות ישראל. אף שעל דרך זה ממש הוא גם בנוגע לאדם עצמו בעניניו הוא.

ואיבעית אימא קרא, הרי עקרון זה מתבאר בכמה וכמה פסוקים ובפרט בדברי הנביא יחזקאל (יח, כד ואילך) ובשוב צדיק מצדקתו וגו'.

כסיומו במכתבו מקוה גם אני שעוד תהי' לנו הזדמנות להמשיך בשיחתנו. ואתאפק לא אוכל בלי להזכיר שנת סגולה זו, שנת ה- 200 להסתלקות-הילולא של הבעל שם טוב.

ובקשר עם זה מצורף העתק אחד ממכתבי, שתקותי שיענין אותו.

ז'קי
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 400 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מר... לוין: אגרת נוספת אליו - לקמן ז'רכו.