Igrot Kodesh · Letter 7052 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

20 Tishrei* 5720,

Brooklyn,

I greet you and bless you,

I am responding to your letter, written following my wishes for the new year, which you have surely received:

A) You allude to the bicentennial of the Hilloula* of the Baal Shem Tov*. The most important point to emphasize in this matter is the following (note 1: See, on this subject, letters no. 7114, 7226, 7328, 7333, 7356, and 7403). One must rectify the error of those who hold that the teaching of the Baal Shem Tov* is summarized by the phrase: "Hashem desires the heart," and that it therefore goes against, Heaven forbid, the assertion of the Mishnah* that "the deed is essential." One therefore concludes... (note 2: That the practice of the mitzvos* is not essential). In this matter, it is important to emphasize that the Baal Shem Tov* did not introduce the slightest leniency of the Law (note 3: Literally: "for the point above the Yud*"), Heaven forbid, including for simple practices established by the Sages*. On the contrary, he showed the importance of fervor, emphasized that every Jew fully possesses the means to unite with his Creator through His Torah* and His mitzvos*, that this is not so only for those who received innate intellectual capacities enabling them to study the Torah* profoundly. He emphasized that all are obligated to practice the mitzvos* in a concrete manner, and that each person, "in accordance with his intellectual predispositions and the source of his soul," according to the expression of the Alter Rebbe*, must study the simple meaning, the allusive meaning, the analytical meaning, and the esoteric meaning of the Torah*.

B) You report proposals according to which the students of the schools would participate in various parades and demonstrations. In a general manner, I do not approve of such practices, for one must not interrupt the study of children, even for the rebuilding of the Beis HaMikdash*, and how much more... (note 4: For such activities). An exception can be made to this principle when their participation receives a pedagogical value. Indeed, the teaching provided to students is not only verbal. It also involves concrete practice and such actions. Moreover, one can concretely verify that these are deeply in the mind of the student and that he retains them. It follows that before obtaining positive participation, an explanation by the teacher or instructor regarding its significance is necessary. You will also deduce from this all the precautions that are necessary in this matter. Indeed, the student can always receive an explanation about this participation from someone else — for example, from those you cite in your letter. And one can imagine that this second explanation would lead him to an opposite conclusion, as you yourself write. In case of doubt, it is therefore preferable to abstain. You argue that one cannot separate oneself from the community (note 5: That one must therefore allow the students to participate in these activities if the other schools do so). On the contrary, it is sometimes necessary to emphasize more clearly the importance of a certain worldview and, precisely for this reason, to separate oneself from the community, without being deceived by the fact that many adopt a contrary opinion.

C) You tell me that your son has not entirely freed himself from what happened to him, even though the situation is much better than in the past. The doctor has surely explained to you the essential, or at least decisive, importance of the nervous state. When this has improved, strengthened, when he has regained confidence in himself, he has begun to feel better. But to strengthen this achievement and to make what happened disappear, there are several treatments that doctors can prescribe — for example, reducing food intake and, of course, drinking before going to sleep.

D) You also speak to me about contraception (note 6: For a woman who fears pregnancy due to elevated blood pressure). Our Torah*, which shares the same etymology as Hora'ah*, teaching, is a Torah* of life — not only in the World to Come, but also, and even essentially, in this world, for "it is not found in the heavens." Now, blood pressure changes from one period to another. It depends on emotion and state of mind. Forgetting it largely reduces it. The doctor will therefore explain to them (note 7: Presumably to this woman and her husband) that thousands of women with blood pressure higher than normal nevertheless succeed in having children in the most favorable manner. The essential idea in this matter is as follows. Any human intervention in such domains, which depend solely on the Creator of the world Who directs it, goes against primary logic — and not only against the conception of the Torah*. One could add many other details on this subject, but I will give only two:

1. In our generation, each person is "a firebrand saved from the flames," after the persecutions that were endured — may Hashem grant that they never occur again. One must therefore complete what could not be accomplished by those who perished to sanctify the Name of Hashem. Above all, it is necessary to complete the number of Jews, in the most literal sense.

2. In our era, everyone seeks pretexts, builds general rules from specific situations, sometimes even in a curious manner, provided one can thereby simplify one's life. One can therefore fear that such an attitude will lead other women to do the same (note 8: To have recourse to contraception). Indeed, it is not known to all that the reason for such an attitude in this case is elevated blood pressure. Moreover, one does not even ask what the reason and explanation are. One cites as proof only the concrete action.

May Hashem therefore grant that you give me good tidings of all this, of your success in your sacred mission — education based on sacred values — and "to whoever adds (note 9: Efforts), it is added (note 10: Blessings)." With my blessing to give good tidings and for a joyous festival (note 11: Of Sukkos*, this letter being dated its sixth day, the fourth of Chol HaMoed*).

Due to the sanctity of the festival, the Rebbe Shlita* did not sign this letter, and I therefore do so in his name,

The secretary,

ז'נב

ב"ה, כ' תשרי, תש"כ
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו ובהמשך לברכת השנה שבטח קבל מכבר.

א) במ"ש אודות שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ט.

הנקודה הכי מוכרחת להדגיש היא, להוציא מלבם של התועים שכל תורתו של הבעש"ט הוא אך ורק, דרחמנא לבא בעי, ודלא ח"ו כפסק המשנה, אשר המעשה הוא העיקר, ובמילא באים למסקנא וכו' וכנ"ל מוכרחת ההדגשה שלא הקיל ח"ו הבעש"ט כקוצו של יו"ד אפילו בדקדוק קל של דברי סופרים, כי אם הוסיף ע"ד גודל ענין הכוונה, ועוד אשר לכאו"א מבני ישראל, ניתנה היכולת המלאה להתאחד עם בוראו ע"י תורתו ומצותיו. [ולא רק אלו שנבראו בכשרון שכלי להעמיק בלימוד התורה] אבל כאו"א מחויב בפועל ובמעשה המצות, וכאו"א, בלשון רבנו הזקן, כפי יכולת השגתו ושרש נפשו, מחויב גם בפרד"ס שבתורה.

ב) במה שהעיר אודות הצעות לשתף תלמידי בתי ספר בתהלוכות שונות ומפגנים שונים.

הנה בכלל אין דעתי נוחה מענינים כהנ"ל שהרי אין מבטלים תשב"ר אפילו לבנין ביהמ"ק עאכו"כ וכו' ויוצא מכלל זה הוא רק בהשתתפות ענינים אשר ערך חינוכי להשתתפות, שהרי לימוד התלמיד הוא לא רק בדבור כ"א גם ע"י פעולות וענינים כהנ"ל, ואדרבא רואים במוחש שנחרתים ונזכרים יותר עמוק בנפש התלמיד.

הפועל יצא שקודם להשתתפות הרצוי' - צ"ל הסברה מהמורה או המדריך, אודות הנקודה הפנימית דהשתתפות זו, מהנ"ל מובנת ג"כ הזהירות הדרושה בכגון אלו, שהרי תמיד יש מקום שהתלמיד ישמע הסברה עוד ממי שהוא בהנוגע להענין בו משתתף, וכמו זה שמזכיר במכתבו, שהסברה השני' יכולה להביא למסקנא הפכית, וכמו שמעיר ג"כ במכתבו, ובמקום ספק בכגון דא, הרי שב ואל תעשה עדיף, ובמה שמעיר על הנקודה שלא לפרוש מן הצבור, הרי אדרבה לפעמים יש להשתמש בהדגשה נוספת אודות חשיבותה של שיטה והשקפת עולם שהיא עד כדי כך שצריך לפרוש מן הצבור, ולא להתפתות מזה שרבים אומרים בהיפך.

ג) במ"ש אודות בנו שי' שלא השתחרר לגמרי ממה שקורה לו וכו' אף שהמצב נעשה טוב בהרבה ממה שהי' בעבר.

בודאי ביאר להם הרופא שהנ"ל תלוי ברקע העצבים עכ"פ חלק חשוב ממנו, וכשחלה השתפרות וחיזוק ואימון בעצמו וכו' חלה הטבה גם בהענין, אלא שבכדי להגדיל הטבה ולבטל את כל הענין, ישנם כמה תרופות שמצווים הרופאים, וכמו למעט באכילה וכמובן שתי' סמוך לשינה וכו'.

ד) במ"ש אודות מניעה מהריון וכו'.

הרי תורתנו - מל' הוראה - היא תורת חיים (כולל חיים לא רק בעוה"ב אלא גם בעולם הזה, ואדרבה - הוא העיקר, שהרי לא בשמים היא) והענין דלחץ דם, מלבד שמשתנה מזמן לזמן ותלוי במצב ההתרגשות ובמצב רוח בכלל וכו' והיסח הדעת ממעט בזה כו"כ, הנה גם הרופא יסבירם אשר אלפים ואלפים בלחץ דם יותר על הרגיל, מולידים בנים ובנות באופן הכי טוב וכו'.

ונקודה העיקרית בהאמור, אשר כל התערבות מצד האדם בענינים כהנ"ל השייכים אך ורק לבורא עולם ומנהיגו, ה"ז היפך שכל הפשוט ולא רק היפך השקפת התורה, ויש להוסיף בזה עוד כמה נקודות ולא אביא רק שתים.

(א) מחובת דורנו זה, שכ"א הוא כאוד מוצל מאש השמדות ל"ע ול"ע ר"ל, למלאות לא רק הנעשה ע"י אלו שנספו על קידוש השם אלא עיקר הוא למלאות גם מספר בני ישראל כפשוטו.

(ב) בתקופתנו זו שכל אחד מחפש עילות ובנין אב אפילו באופן משונה, ובלבד להקל אורח חייו, יש חשש גדול שהנהגה האמורה תשפיע גם על אחרת לעשות כזה, שהרי אין מפורסמת הסיבה דלחץ דם וגם אין שואלים לסיבה והסברה וכו' כ"א מביאים ראי' מהנהגה בפועל.

ויהי רצון שיבשר טוב בכל הנ"ל ומהצלחתו בעבודת הקדש חינוך על טהרת הקדש וכל המוסיף מוסיפין לו.

בברכה לבשו"ט ולחג שמח.

מפני קדושת המועד לא בא כ"ק אדמו"ר שליט"א על החתום, והנני חותם בשמו.

המזכיר

ז'נב
הנקודה הכי מוכרחת להדגיש: ראה גם לקמן אגרות ז'קיד. ד'רכו. ז'שכח. ז'שלג.

ז'שנו. ז'תג.