Igrot Kodesh · Letter 6968 — Faith & Bitachon

(13 Menachem Av* 5719)

A) I received, with alarm, a letter describing to me the Chassidic* farbrengen* that took place at the synagogue and in which you yourself participated. Your manner of expression and the terms you employed regarding such-and-such persons were reported to me.

B) It is unnecessary to recall to what extent our masters, whose merit protects us, gave of their very selves to spread the wellsprings (note 1: Of Chassidus*) outward. They insisted not only on "the wellsprings" but also on "outward." You can deduce from this how utterly excluded is any course of action that goes against this dissemination or even that combats it. It is unnecessary to recall that the use of improper expressions, in any place, even if none of the participants is looking for a flaw, is nonetheless a word spoken in public, which constitutes an immense responsibility. How much more so is this the case when there are, among the participants, persons who do not view Chassidus* and what concerns it favorably. Now, the spreading of the wellsprings is an injunction of our masters — that is, a precept of the Torah*. In case of doubt, one must therefore always adopt the most stringent attitude. Moreover, this dissemination is a means of saving Jewish souls who are in a situation of danger. Furthermore, at this farbrengen*, this was a certainty, without the slightest doubt.

C) Some people utter such expressions when they have drunk alcohol beyond measure. Here too, I see no benefit in this. Quite the contrary — according to several talks of my father-in-law, the Rebbe, such a practice is detestable, to say no more.

D) I do not know whether I would have written all this had it concerned solely the past. But I am very much afraid that the same will occur in the future, and I therefore express my opinion clearly and without ambiguity. The use of such expressions is forbidden by the Torah*, as the Alter Rebbe* rules in Orach Chaim*, chapter 156, paragraphs 10 and 11, as well as at the end of his Laws of Deception, paragraph 25. But more than that, it furthermore goes against the life's work of our masters. And, if the consumption of alcohol can have such a consequence, one must distance oneself from it whenever such a risk exists.

E) Of course, you have the right — and even more than that (note 2: The obligation) — to publicize what has just been said, all the more so since I myself am involved, as it is I who received this letter of protest (note 3: Mentioned at the beginning of this letter), which immediately pointed out to me that these words were spoken by the one I chose to be my emissary in that country, through a mission I specifically entrusted to him.

F) It is also clear that I bear you no grudge, that I am not angry with you. I am merely confessing my error here. I thought that you would do everything in your power to conform to the mission as I understand it, by the means that enable one to fulfill it. It seems, at least regarding these means, that my error was complete.

At a propitious moment, I will mention your name at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe, whose merit protects us, so that you experience success, in accordance with what you write to me. May Hashem grant that you give me good tidings of all this. With my blessing,

ו'תתקסח

[י"ג מנ"א תשי"ט]

... ג) נבהלתי בקבלי מכתב מ... ע"ד ההתועדות בביהכנ"ס שהשתתף בה הוא, בהנוגע לסגנון דבריו שהשתמש בבטוים מסוימים בהנוגע לפלוני ופלוני וכו'.

ד) והנה בודאי למותר להאריך - עד כמה שהיתה המס"נ של רבותינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע על הפצת המעינות חוצה, ודייקו גם כן בתיבת חוצה, לא רק בתיבת המעינות, שמזה מובן עד כמה מופרך בהחלט כל ענין המנגד ולוחם נגד הפצה. ובודאי למותר להדגיש שהשתמשות בביטוים אי מתאימים באיזה מקום שיהי', אפילו כשאין אף אחד מן המתועדים רוצה למצוא חסרון, ובכ"ז הרי דבור הנאמר ברבים, אחריות גדולה בזה. עאכו"כ שבין המתועדים כאלה שאין עינם טובה בחסידות ועניני'. וענין הפצת המעינות, כיון שזהו ציווי רבותינו, ז.א. ענין מן התורה, הרי גם ספיקו לחומרא, עאכו"כ שההפצה היא הצלת נפשות ישראל, כפקוח נפש, ועאכו"כ בהתועדות האמורה שהענין הוא ודאי ולא ספק.

ה) ישנם כאלו שביטוים הנ"ל באים כתוצאה ממה שטעמו יי"ש יותר מעט מהמדה, אבל גם בזה איני רואה כל הכרח, ואדרבה - ע"פ כו"כ שיחות מכ"ק מו"ח אדמו"ר מגונה הדבר (באם לא לומר ביטוי חריף יותר) מצ"ע ג"כ.

ו) איני יודע אם הייתי כותב הנ"ל באם הי' שייך רק להעבר, אבל כיון שחוששני גם בהנוגע להבא, הריני מודיע דעתי גלוי' וברורה, שהשתמשות בביטוים האמורים, מלבד שהיא אסורה ע"פ התורה [כפס"ד של רבנו הזקן או"ח סי' קנ"ו סעי' י-יא ובסוף הלכות אונאה סעי' כה], ה"ה גם מנגדת לעבודת כ"ק רבותינו נשיאינו, ובאם לקיחת משקה יש לומר שתפגע בהאמור, הרי גם מזה יש להבדל במקום שיש חשש הנ"ל.

ז) מובן שברשותו, ואולי עוד יותר מרשות, לפרסם את האמור, ובפרט שגם אני מעורב בתוך כל הענין, שהרי מכתבי תלונה מ... שנתקבלו אלי, הם בטענה בראש - שכל הנ"ל נדבר עי"ז שבחרו בו בשליחות למדינה פלונית בשליחותי מיוחדת שלי.

ח) מובן ג"כ שבהנ"ל אין כל ענין של קפידה רוגזה וכו' - כ"א הודעה על טעות שטעיתי, שאמרתי שפלוני בודאי יעשה כל התלוי בו כפי הכוונה, כפי שאני מבין הכוונה, ובאותן הדרכים המובילות לכוונה זו, וכנראה שבנוגע לדרכים עכ"פ - טעיתי טעות גמורה.

בעת רצון אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להצלחה מתאים לתוכן כתבו. ויהי רצון שיבשר טוב בכל הנ"ל.

בברכה.

ו'תתקסח
נדפסה בס' השליחות ע' 268.