Igrot Kodesh · Letter 674 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

14 Menachem Av 5710,

To the Rav, distinguished Chassid* who fears Hashem,

Rav H. M.,[1]

I greet you and bless you.

I reply to your letter of erev Shabbos, in which you ask me whether you should accept again functions of shochet in a city where there is no public minyan and where you will therefore not be able to lead the prayer and say the Kaddish[2] — which your two brothers will, on the other hand, do. In this way, indeed, you will be able to ensure your livelihood and that of your family. You will also be able to repay the debts that the burial of your father has occasioned for you.

Our Sages have given various permissions so that a man may ensure his livelihood. And we are subject to taxes to the king and the ministers precisely so that our wealth may flow from this — according to the Shulchan Aruch of the Alter Rebbe, Hilchos Shabbos, chapter 248, paragraph 12.

Even more, in this case, your two brothers will continue to say Kaddish, which is preferable to paying someone outside the family to do so. Furthermore, in this way you will be able to pay part of the burial — and you will consult, on this subject, tractate Kiddushin 31a, according to which "he allows him to turn his mill, and leads him toward the world to come." According to the Mateh Efraim, Hilchos Kaddish Yasom, chapter 4, paragraph 9, you must nonetheless pay someone to say the Kaddish in your place.

It would be very judicious, at the hours of the prayers, to give tzedakah for the elevation of his soul and to study Mishnayos. Likewise, you will strive to say the Zimun,[3] according to the Shvus Yaakov, chapter 1, paragraph 120. When the orphan recites the Kaddish, on the other hand, I have not seen that one specifically seeks to entrust him with the Zimun, and my father-in-law, the Rebbe, did not ask me to do so[4] when I myself was in mourning,[5] Hashem forbid.

All that I have just said is based on the fact that I cannot measure the strength of your bitachon* in Hashem. If you strengthen yourself in this domain, according to the Biurei HaZohar at the beginning of Parashas Va'era — if you reinforce your integrity and thus seek to ensure the means of your livelihood — Hashem will allow you to find work in a place where it is possible to take part in the public prayer. Thus you will fully discharge your obligations in all these domains.

I am surprised that you do not explain to me how the provisional burial[6] proceeded, then the definitive burial.

May Hashem grant that we announce and receive only good news, always and every day.

With my blessing,

Menachem Schneerson

עדרת

ב"ה, י"ד מנ"א, תש"י
הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מהורח"מ שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מעש"ק השואל אם לחזור ולקחת משרת שו"ב בעיר שאין שם מנין ולא יוכל לאמר קדיש ולירד לפני התיבה (ויסמוך בזה על שני אחיו שי') אבל עי"ז ישתכר למחיתו ולמחית אנשי ביתו וגם יכול לסלק מה שהתחייב לתת על הוצאות קבורת אביו ז"ל.

הנה כמה דברים התירו חז"ל מפני פרנסתו של אדם ולפי שיש עלינו מס מלך ושרים הכל הוי כדי חיינו (ראה שו"ע אדה"ז הל' שבת ס' רמ"ח סי"ב).

ובפרט בנדו"ד ששני אחיו שי' יאמרו קדיש וכו' דעדיף משוכר איש זר לאמר קדיש עבורו, ועוד שעי"ז יוכל לסלק חלק מהוצאות הקבורה (ראה קדושין לא, סע"א מטחינו ברחיים ומביאו לחיי העוה"ב), ועפמ"ש במטה אפרים (דיני קדיש יתום שער ד' ס"ט) ישכור איש אחד במקומו שיאמר קדיש.

ונכון במאד שבזמני התפלה יתן לצדקה לעילוי הנשמה וילמוד משניות, וגם ישתדל לברך בזימון היינו שהוא יהי' המברך (שבו"י ח"א סק"כ, אף כשהיתום אומר קדיש לא ראיתי מהדרין בזה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לא ציוני עד"ז בשנת, ל"ע, האבלות).

וכהנ"ל מפני שאיני יודע מצבו בענין מדת הבטחון, אבל אם חזק הוא בזה (ראה באוה"ז ר"פ וארא) ובתמימות ויחפש אחרי כלי לפרנסה (קונ' ומעין מכ"ה) יתן לו השי"ת פרנסתו במקום שיש מנין וכו' ויוכל לקיים ככל המוטל עליו בענינים הנ"ל.

תמי' שאינו מזכיר מאומה איך סדרו בענין קבורה הארעית והקבורה לאח"כ.

והשי"ת יזכנו לבשר ולהתבשר אך בשו"ט תכ"ה.

בברכה

מנחם שניאורסאהן
עדרת
נדפסה בלקו"ש חי"ד ע' 228, והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מהורח"מ: מינקוביץ. אגרת נוספת אליו - לקמן תשמו.

לא ציוני... האבלות : ראה לעיל בשוה"ג לאגרת תיב.

קבורה הארעית : בצרפת, שא"א הי' לקבור בקביעות כדין. ראה לקמן אגרת תשמו.