Igrot Kodesh · Letter 6703 — Shidduchim

By the grace of Hashem*,

28 Shevat* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 11 and 23 Shevat*. Praised be Hashem* for the good news of the improvement of the state of health of your mother, may Hashem* grant her long life. May Hashem* grant that she continue to improve. I am surprised that you tell me nothing of your participation in a Chassidic* farbrengen* on the day of the Hilloula* (note 1: Of the Previous Rebbe*, on 10 Shevat*). Your letter is, in fact, dated from the day after. Now, the effect of a Chassidic* farbrengen* must manifest itself during the weeks and months that follow. This is quite evident.

You also speak to me of your work. You say that you have created schools in various places, but you do not observe the fruits. It is clear that one has no right to express oneself thus. First of all, the teaching itself is the most important act there is, in the sense of "turn away from evil" — by preserving the student from a non-religious environment — as well as in the sense of "do good." There is a true accomplishment here, since one studies the Torah* and the Mitzvos*. It is impossible that ultimately this will have no effect or, at the very least, leave no trace. To this is added the satisfaction of Hashem*. Moreover, as the holy Tanya* explains at the end of chapter 25, "this unification, on high, is immutable and eternal." One therefore cannot know what positive effect it will have subsequently, perhaps even in the short term. In the past, there have been no fruits — at least not those that can be observed by the persons doing the work. Despite this, one will be able to observe a positive evolution in the future. Now, in the domain of holiness, especially regarding education in our Holy Land, it is clear that one cannot neglect anything now, nor retreat before action, even if one can still deliberate before giving it broader proportions, since this still needs to be done and has not yet been accomplished (note 2: Indeed, one does not introduce a positive action if one thinks it is premature; conversely, one does not suppress one that already exists).

You speak of classes for adults. It is clear that this is also very important. Nevertheless, your means are limited, and in this matter, an effort will be necessary to find a teacher on site who will take responsibility for this teaching and will content himself with a symbolic salary. I fear that you maintain, with regard to your engagement, the same outlook (note 3: Consisting of not concerning yourself with it). I protest, of course, against such a conception. In any event, you will change your way of seeing in the future. With my blessing to convey good news of what concerns you personally and of your communal achievements,

ו'תשג

ב"ה, כ"ח שבט, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"א וכ"ג שבט,

ת"ל על הבשו"ט מהטבת מצב בריאות אמו שתליט"א, ואשר מרגישה טוב, ויה"ר עס זאל גיין פון גוט צו נאך בעסער.

לפלא גדול שאינו מזכיר דבר מהשתתפותו בהתועדות דיום ההילולא, והרי תאריך מכתבו הוא למחרתו ממש, ובפרט שפעולת התועדות הרי צ"ל ניכרת במשך שבועות וחדשים שלאחרי זה, וק"ל.

במ"ש אודות עבודתם, שאף שהקימו בתי ספר בהרבה מקומות, אין פירות.

פשיטא שאסור לומר כזה, שמלבד שהלימוד, בעת מעשה - ג"כ פעולה הכי חשובה היא, בהקו דסור מרע [שאין התלמיד נמצא בהשפעה בלתי דתית], הנה גם העשה טוב, פעולה רבה היא, שהרי לומד עניני תורה ומצותי', ואי אפשר שבמשך הזמן לא תהי' מזה פעולה ועכ"פ רושם.

וזהו נוסף על הנח"ר למעלה. ובפרט כפי המבואר בתניא קדישא (סוף פרק כ"ה) ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד, והרי אי אפשר לדעת השינוים לטוב שיהיו בעתיד, ואפשר גם בעתיד הקרוב. שאע"פ שבעבר לא נראו פירות [כאלו שגם העובדים יכירום במוחש] הרי מכאן ולהבא ישתנה לטוב בזה, ובעניני קדושה ובפרט בעניני חינוך באה"ק ת"ו - פשיטא שאין עתה הזמן לבטלם ולסוג אחור משטחי עבודה, אף שכמובן יש מקום לדון בהנוגע להתרחבותה, שבזה המצב דלכתחלה ולא בדיעבד.

במ"ש אודות שיעורים למבוגרים, מובן שגם זה חשוב ביותר, אבל כיון שמצומצמים באמצעים, לכאורה בזה צ"ל ההשתדלות לעודד שימצאו מלמד במקום, שיקח ע"ע שיעור כהאמור, ולכה"פ יסתפק במשכורת סמלית.

חוששני שעוה"פ נוהג בהיחס שלו דעד עתה לעניני שידוכין. ומובן שמוחה הנני נגד זה שעכ"פ ישנה הנהגתו בזה מכאן ולהבא.

בברכה לבשו"ט בכל עניניו הפרטים ובכל הענינים הכללים.