Igrot Kodesh · Letter 6653 — Prayer

By the grace of Hashem*,

20 Teves* 5719,

Brooklyn,

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of the fast of the tenth month (note 1: The 10th of Teves*), which will soon be transformed into joy and gladness, in which you tell me that you have been at the Yeshivah* Tomchei Temimim* in your city for a month and some days. Now, certain aspects of the situation you found there do not satisfy you. You detail them in your letter. You will kindly excuse me for writing what follows. I would, first of all, like to remind you of the statement of our Sages* according to which the evil inclination, though it is described as a 'fool,' is nonetheless skillful at its task, which consists of tempting a Jew. Men have different personalities and each one therefore has his own approach, in accordance with his character traits and his manner of being.

When a young man decides, on his own initiative and despite the difficulties he faces, to study the Torah* with fear of Hashem*, to elevate himself in the practice of the Mitzvos*, to bind himself to everything that concerns the Torah* and its Mitzvos* — moreover, when he has already begun to put his decision into practice by entering a domain where the fear of Hashem* and the study of the inner dimension of the Torah* are emphasized — it is quite clear that if it (note 2: The evil inclination) presents itself to him asking him to renounce his good decision, which Hashem* forbid, and to return to his former practice, he will take no account of its advances. It therefore intervenes in the manner by which it thinks it can convince him. It explains to him that this is not the right place, not the right way to reach his objective. Of course, it will endeavor to advance logical arguments and may even find them, for perfection does not exist in this world. Good and evil are mixed in everything that concerns it, even though, of course, fundamental differences exist. Thus, at the summit of good, evil will be but a thousandth or a ten-thousandth, occupying an insignificant share. At the other extreme, the reverse will unfortunately be true. The more the evil inclination fears that the man will succeed on the path he has chosen and in the place where he is in order to put his good resolution into practice, the more it intensifies its advances. In this way, as the Tanya* explains, evil thoughts and the attacks of the evil inclination are strengthened during prayer, far more than during the rest of the day. This is self-evident.

Perhaps the arguments you advance are justified, at least in part. The young men with whom you study may indeed have the faults you describe, but one can formulate, on this subject, the following image. Someone who engages in commerce with the aim of securing his material subsistence will endeavor to find, among the clients who come to consult him, what will be useful to him for selling his merchandise, in order to procure for himself the greatest profit. On the other hand, he will not highlight, to his clients, elements that could work against his objective. Now, the same is true for what is the subject of our discussion. When a man binds himself to another, he must highlight and emphasize the positive aspect that he has in him, endeavor to strengthen it, and not the reverse. I am convinced that among the friends and young men of the Yeshivah*, many are those who do not have the faults you describe, even though, like all men who do not know perfection, they may still have certain points requiring improvement or perfection. The best means is therefore to learn from each one by considering what is positive in him and by binding oneself to him, and not the reverse. It follows that you must study with constancy and ardor, relying on the young men you encounter at the Yeshivah* Tomchei Temimim*. Among those who study with ardor, even if they do not pray at length, you will seek that ardor, and among those who pray at length and with emotion, even if they do not study with ardor, you will find the manner of praying. And our Sages* give us the assurance that when one makes efforts, these are crowned with success.

May Hashem* grant that these few lines — few given the importance of the matter at hand — exert their effect. You will meditate upon them and deepen your comprehension of them, for they describe reality as it is. There is no doubt that the better you integrate into the Yeshivah* Tomchei Temimim*, the better you will be able, in due time, to exert an influence upon others. The merit of the public will come to your aid, so that you may overcome these supposed difficulties and know success during the time you spend at the Yeshivah*. And you know the talk of the Rebbe Rashab*, published in the Toras Shalom*, according to which one who must be a mashpia* and wishes to succeed in this must, beforehand, receive in every possible manner. According to the expression of our Sages*, he will be a vessel free of all secondary interest, of all difficulty in accepting this situation, which could emanate from his own intellect. It is in this way that, in time, one becomes a mashpia*.

I add that several of your friends have surely learned that you made the decision to modify your conduct and that you have already committed yourself in this direction. Any retreat will therefore provide them with an argument, will allow them to advance diverse and varied explanations with the aim of proving to you that your decision is not the right one. Indeed, their divine soul suggests remorse to them, as is the case for every Jew, since they themselves have not made the decision, as you have, to return to the true life, that of our Torah*, the Torah* of life, and the practice of its Mitzvos*, of which it is said: 'You shall live by them.' To justify their own position, the easiest means consists, for them, in tarnishing your own decision to return to the path of our ancestors, the Torah* and the tradition. With my blessing to convey good news of all this,

ו'תרנג

ב"ה, כ' טבת, תשי"ט
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מצום העשירי יהפך בקרוב לששון ולשמחה, בו כותב אשר נמצא חדש ואיזה ימים בישיבת תומכי תמימים ב... וישנם פרטים שאינו שבע רצון מהמצב שם ומפרטם במכתבו וכו'.

ולאחרי בקשת סליחתו, ובהקדים המבואר ברז"ל, אשר אף שהיצר הרע נקרא בשם כסיל, בכ"ז ערום הוא באומנתו איך לפתות את האיש הישראלי, וכיון שבני אדם אין דיעותיהם שוות, מובן שלכל אחד ואחד יש לו גישה משלו, המתאימה לתכונת ואופי איש זה,

בהנוגע לאברך שהחליט בעצמו, למרות כמה קישוים, שילמוד תורה ביראת שמים ויעלה בקיום המצות ובהתקשרות לכל עניני התורה ומצותי' וגם התחיל לקיים החלטתו זו, ע"י כניסתו למחיצה, ששם היא ההדגשה על עניני יראת שמים ולימוד פנימיות התורה, הנה מובן שבאם יגש אליו בטענה, שיחזור מהחלטתו וישוב ח"ו למנהגו הקודם, בודאי שלא ישמע לפתויו. ולכן מנסה באופן, שתקותו (של היצה"ר) שאולי יתפתה עי"ז, בהסבירו, שלא זה המקום ולא זה האופן, על ידו יגיע למטרתו, ומובן שישתדל להמציא טעמים שיש להם אחיזה בשכל, ואפשר שימצא מה כיון שאין שלימות בעולם, ולכן כל הענינים מעורבים טוב ורע (אף שכמובן, יש בזה חילוקים מן הקצה אל הקצה, עד שבקצה הטוב, הרע הוא רק חלק מני אלף ורבבה, ובטל לגמרי, ועד לקצה השני ר"ל), וככל ש;63637#&יתרא יותר היצה"ר שיצליח האדם בדרכו בו בחר, ובהמקום בו נמצא, ומנסה להביא החלטתו לפועל, מתגבר ג"כ בפיתוייו, וע"ד המבואר בספר התניא, שמחשבות זרות ופיתויי היצר הרע, מתגברים בעת התפלה יותר מאשר במשך שאר היום, וק"ל.

אפשר שהטענות אודותן כותב (בחלקם עכ"פ) צודקות הן, ז.א. שהאברכים שהם בחברותא אתו, חסר להם בהנקודות אותן מפרט. אבל משל למה"ד לאיש סוחר לפרנסתו הגשמית, שכאשר באים לקנות סחורתו, משתדל למצוא בהלקוחות, אותם הענינים שהם יכולים לסייע אותו במכירתו הסחורה, ולהשיג עי"ז ריוח הכי גדול, ולא ידגיש חלק תכונות הלקוחות שהם בסתירה לזה. ועד"ז הוא גם בנמשל, שבהתחבר האדם עם חברו, עליו להדגיש ולהבליט ולהשתדל להגביר - חלקו הטוב של חבירו ולא הצד השני.

בטוחני - שבין החברים האברכים שבישיבה, עשירות מהם, אין בהם כמה מהנקודות בלתי רצויות שכותב במכתבו אודותן, אף שככל אחד מבני האדם שאינו בשלימות, יש בהם נקודה אחרת הצריכה תקון ושפור, והעצה היעוצה - להיות למד מכל אדם, הצד הטוב שבו, ולהתקשר עם הצד הטוב שבו, ולא להיפך.

המורם מכל האמור - שעליו ללמוד בהתמדה ושקידה, ולהסתייע מהאברכים שבסביבתו בתומכי תמימים, שהם מתמידים בלימוד (אף שאין מאריכים בתפלה) בהנוגע להתמדתו, ומהאברכים המאריכים בתפלה ורגש (אף שאין מתמידים) בהנוגע לאופן תפלתו הוא וכו', והובטח כבר מרז"ל, יגעת ומצאת.

ויהי רצון ששורותי הנ"ל המעטות בכמות בערך חשיבות הענין, תפעלנה פעולתן - ע"י שיתבונן בהן וירחיבן בהבנתו והשגתו הוא, כי מתארות הן את המציאות כמו שהיא , ובודאי שכל מה שיקלוט הוא בישיבת תומכי תמימים יוכל לנצל זה - במשך הזמן - להשפעתו על אחרים, וזכות הרבים מסייעתו להתגבר על העכובים המדומים, ולהצלחתו הוא במשך לימודו בישיבה.

וידועה השיחה מכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, נדפסה בספר תורת שלום, שמי שתפקידו להיות משפיע, ורוצה להצליח בתפקיד זה, עליו תחילה להיות מקבל בכל הפרטים, ובסגנון חז"ל, להיות כלי ריקן מכל פניות צדדיות ומכל בלבולי שכל עצמו בקבלתו הענינים, אשר עי"ז יעשה למשפיע במשך הזמן.

ועוד להוסיף. אשר בודאי ידוע לכמה מחבריו, ע"ד החלטתו לשנות דרכו בעיקר, ואשר כבר התחיל בעלי' בכיוון זה, וכל נסיגה לאחור, תתן להם האחיזה והמקום, לבוא אליו בראיות שונות ומשונות, שלא צודק הוא בההחלטה וכו', שהרי, ככל בני ישראל, בודאי אשר נפש האלקית שלהם מייסרתם, למה לא החליטו כהחלטתו הוא, לשוב לדרך חיים אמיתיים היא דרך תורתנו תורת חיים, וקיום מצותי' עליהן נאמר, וחי בהם, וכדי להצדיק אי ההחלטה שלהם, הרי הדרך הכי קלה היא, להטיל דופי בהחלטתו שלו לחזור לדרך אבותינו להתורה והמסורה.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.