Igrot Kodesh · Letter 6262 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

21 Iyar* 5718,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem*, Rav Moshe, who is called Doctor Taub (note 1: Of Rehovot. See, on his subject, Letter no. 5796),

Shalom* u'vracha*,

I am responding to your letter whose delivery was prolonged, more than usual. At a propitious moment, I will mention your name at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, in particular that you may settle properly, as our Torah*, Torah* of life, commands us, with joy and enthusiasm. If everyone needs it to be so, how much more so is this the case for a physician, charged with healing those who turn to him. Now, the physical condition, in the most literal sense, depends on the state of mind and its strengthening. It follows that a physician must be "moist enough to moisten others" (note 2: He must be able to strengthen the morale of his patients).

Everyone is obligated to be joyful, to strengthen their trust in Hashem*. Everyone therefore receives the means and the possibilities for this. Moreover, concrete practice demonstrates that it is indeed so. For, "there is no truth but the Torah*" and it is inconceivable that the Torah* command a person what he cannot accomplish. To someone like you, it is surely unnecessary to say more. We are in the days that separate Pesach*, time of our freedom, deliverance from all that obstructs and oppresses, from Shavuos*, time of the giving of our Torah*, "engraved upon the Tablets," and our Sages* say: "Do not read charut (engraved) but cheirus (freedom)." May Hashem* grant that you give me good news of what concerns you personally,

ו'רסב

ב"ה, כ"א אייר, תשי"ח
ברוקלין
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה משה שי'

המכונה ד"ר טאוב

שלום וברכה!

במענה למכתבו שנתארך בהילוכו יותר על הרגיל.

בעת רצון אזכירו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע להמצטרך לו, ובפרט להסתדרות טובה כמצווה עלינו בתורתנו תורת חיים, מתוך שמחה וטוב לבב, שאם כל אדם זקוק לזה, עאכו"כ רופא הצריך לרפאות את הפונים אליו, והרי אפילו חוזק הגוף כפשוטו תלוי במצב הרוח וחיזוק הרוח, שמזה מובן שהרופא צ"ל בדרגא דטופח ע"מ להטפיח בזה. וכיון שכל אחד נצטווה על השמחה וחוזק הבטחון, בודאי שהאפשריות והיכולת בידו, וגם המציאות מתאימה לזה, שהרי אי אפשר שהתורה שאין אמת אלא תורה, תצוה על ענין שאינו מתאים להמציאות. ובודאי לדכוותי' האריכות בכגון דא למותר.

והרי נמצאים אנו בימים שבין חג הפסח זמן חירותינו, חירות מכל ענינים המצירים ומעיקים, וחג השבועות זמן מתן תורתנו חרות על הלוחות א"ת חרות אלא חירות, יה"ר [ש]יבשר טוב גם בעניניו הוא.

ו'רסב
ד"ר טאוב: רחובות, אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ז ה'תשצו, ובהנסמן בהערות שם.