Igrot Kodesh · Letter 6247 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

15 Iyar* 5718,

Brooklyn,

To the distinguished Chassid* who fears Hashem*, Rav Menachem (note 1: Rav M. Feldman, of Atlanta),

Shalom* u'vracha*,

I am responding to your letter from this Monday, in which you raise the following points:

A) It seems that one of the synagogues of your city is currently constructing a new building for prayer. It is said that the plans for this construction include the absence of a separation (note 2: Between men and women. See, on this subject, Letter no. 5521) within the synagogue, so that it will be mixed. You ask me whether you should fight or do nothing. Indeed, some say that a fight could worsen the situation. You emphasize, however, that there is no final decision on this mixed seating. It is therefore clear that one cannot remain with crossed arms. Our Sages* say that in such a case, one must be cunning in one's fear. The goal is that there indeed be such a separation. Very often, this result is obtained when one ensures that the question is not resolved through a fight, but rather through informal intervention, by approaching all those who can influence the decision. One must be careful that they do not seek victory, which is a very damaging approach. Of course, the decision as to the appropriate manner of proceeding for this synagogue depends on the personality of its leaders, on the relationships they maintain with you and with those who are likely to convince them that a synagogue must be built in conformity with the will of the Creator.

It is lamentable and contrary to basic logic to pray and to request a favor from anyone while acting against the will of the one being implored. This is also the case regarding a person of flesh and blood. When someone formulates a request while immediately specifying that he will transgress his will — moreover, that he will do so in his house — but asks him, nevertheless, to grant this request, one who adopts such an attitude will be considered a fool. You say that, according to some, such a separation is merely a custom. You surely know that articles and brochures have been published, including in the English language, explaining what such a separation is and what precisely the prohibition is in this matter. You will be able to obtain them from the central rabbinical organizations of New York.

B) You allude to your state of health and to the pains you had previously. The doctor tells you that you must control yourself, free yourself from worries and tension. You know what the solution is so as not to worry. One must have trust in Hashem*. And, you will find a lengthy explanation on this subject in the Chovos HaLevavos*, in the "Gate of Trust." In fact, this is a direct consequence of the faith of the children of Israel, who are "believers, children of believers." Faith establishes that Hashem* bestows His Providence upon each person. He is the Essence of goodness and, according to the expression of our Sages*, "all that Hashem* does is for the good." Why then worry? This is possible only when one forgets the very principle of faith.

It should be noted that this applies to all that depends on Hashem*, for, our Sages* say, "everything is in the hands of Hashem*, except the fear of Hashem*." For all that concerns the Torah* and the mitzvos*, it is therefore incumbent upon the person to improve his behavior, in accordance with the purpose of creation, as affirmed by the terms of the Mishnah* according to which: "I was created to serve my Creator." Although you do not say so clearly, I hope that you have a fixed time to study the revealed part of the Torah* and Chassidus*, that you even regularly increase this time. Indeed, we have received the injunction to know only elevation in the domain of holiness. With my blessing to convey good news of all this,

P.S.: My secretary who writes in English is not here at the moment. This is the reason why my response is formulated in the Holy Tongue. Nevertheless, you may continue to write to me in English.

ו'רמז

ב"ה, ט"ו אייר, תשי"ח
ברוקלין
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' הרב מנחם שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום ב', בו כותב:

א) כפי השמועה אשר אחת הבתי כנסיות אשר במחנם הט' בונה עתה בנין חדש לביהכ"נ, וכפי השמועה רוצים להכניס בתכנית הבנין, שלא תהי' מחיצה בביהכ"נ וישבו במעורב, ושואל האם ילחם בזה, או שלא יעשה דבר, כיון שי"א שעל ידי מלחמה, אפשר עוד יורע המצב.

והנה ע"פ האמור שאין עדיין החלטה סופית (שישבו דוקא במעורב). א"כ הרי פשוט שאי אפשר לשבת בחבוק ידים. אלא שבכגון דא כבר אמרו חכמינו הוי ערום ביראה, שכיון שהתכלית הוא שיבנו מחיצה, לפעמים תכופות מצליחים בזה ע"י שאין מניחים השאלה להכנס בגדר מלחמה כי אם ע"י תעמולה בלתי רשמית ודבור עם אלו שיש להם השפעה על מהלך הענינים, ובזהירות שלא להכניסם לרגש של ניצחון אשר רבים חללים הפילה. ומובן שהחלטה בבחירת הדרך המתאימה לביהכ"נ האמורה, תלוי' בתכונת נפש העומדים בראש ביהכ"נ והיחסים שלהם עמו ועם אלו שיכולים לדבר על לבם שיבנו ביהכ"נ כפי רצון הבורא ית'.

והרי מגוחך הדבר והוא ג"כ היפך שכל הפשוט, להתפלל ולבקש ממי שיהי' איזה דבר באופן שהוא היפך רצון זה שמבקשים ממנו הטובה ומילוי הרצון ובמכש"כ וק"ו מבעל יכולת בשר ודם, שמציעים לפניו בקשה ומוסיפים תוך כדי דבור, שמתנהג אני היפך רצונך, ואפילו בביתך, ובכל זה מבקש אני אותך שתמלא בקשתי! והרי הנוהג ככה, בין המשוגעים יתחשב.

ובמ"ש שיש אומרים, שאין המחיצה אלא מנהג - בודאי יודע שכבר נדפס וגם בשפה האנגלית, מאמרים וחוברת המבארים ענין המחיצה והאיסור, ויכול להשיגם ע"י הארגונים הרבנים המרכזים אשר בנויארק.

ב) במ"ש אודות מצב בריאותו והמיחוש שהי' לו בעבר והוראת הרופא אשר עליו להיות שליט ברוחו ולשחרר עצמו מדאגות ומתיחת הרוח וכו'.

ידועה העצה היעוצה להעדר הדאגות, הוא מדת הבטחון; והאריכות בהאופן איך להסביר לעצמו ענין הבטחון, מבואר בכ"מ ומהם בס' חובת הלבבות שער הבטחון; ובאמת הרי זהו תוצאה ישרה מיסודי אמונת בני ישראל, אשר כולם הם מאמינים בני מאמינים: והאמונה היא שהשי"ת משגיח על כאו"א בהשגחה פרטית ואשר השי"ת הוא עצם הטוב, ובלשון רז"ל כל מה דעביד רחמנא לטב עביד, וא"כ מה מקום נשאר לדאגה? אין זה כי אם כששוכחים על עיקרי האמונה, אפשר שתתעורר דאגה.

ולהעיר אשר ע"פ הנ"ל, בד"א בענינים שבידי שמים, וע"פ מרז"ל הכל בידי שמים חוץ מיר"ש, ולכן בעניני תורה ומצות על האדם לדאוג איך לשפר דרכיו להיות מתאים לתכלית בריאותו כדבר משנה, אני נבראתי לשמש את קוני.

תקותי אף שאינו מזכיר עד"ז, שיש לו קביעות עתים בתורת הנגלה וגם בתורת החסידות ומוסיף מזמן לזמן, שהרי נצטוינו לעלות בקדש.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

נ.ב.

מזכירי הכותב אנגלית איננו כעת בעיר, ולכן בא המענה בלה"ק, אבל הוא יכול להמשיך לכתוב אנגלית.

ו'רמז
הרב מנחם: פלדמן, אטלאנטא.

מחיצה בביהכ"נ: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'תקכא, ובהנסמן בהערות שם.