Igrot Kodesh · Letter 6217 — Chinuch

By the grace of Hashem*,

3 Iyar* 5718,

Brooklyn,

To the Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem* and devotes himself to communal needs, Rav Dov Ber (note 1: Rav D. Baumgarten, of Buenos Aires, Argentina. See, on his subject, Letter no. 5711),

Shalom* u'vracha*,

I am responding to your letter of the ninth day, according to the count of the children of Israel (note 2: The ninth day of the Omer*, i.e., 24 Nissan*). I am surprised that you do not write to me about how you took advantage of the days of Pesach* to strengthen the communal activities to which you devote yourself, the central and profound point of which is the spreading of the wellsprings (note 3: Of Chassidus*) until they reach the outside. Indeed, I have good hope that these propitious days were well used in this way. Regarding "festivals for joy," it is explained, indeed, that "joy breaks barriers." Therefore, activity in this domain is easier and more fruitful.

Regarding your telegram, whose content is a request for a blessing that will be read, at a propitious moment, at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, as well as the good news according to which one can hope that the study will extend over the entire day (note 4: And not only over part of it, in the school directed by Rav Baumgarten), may Hashem* grant that the hope of our holy masters be fulfilled in these students, and that they be Chassidim*, Hashem*-fearing, and scholars. With my blessing to convey good news of your communal activities and your personal concerns.

P.S.: The expression previously mentioned, which we have heard on various occasions, is indeed, in order: Chassid*, Hashem*-fearing, and scholar. In fact, one can justify such a formulation. Indeed, it is, first and foremost, Chassidus* that is needed. The Alter Rebbe* explains that its effect is to make one's own personality disappear in favor of that of the other, without fearing to cause oneself harm provided that good results for one's fellow. And, one knows the proof, supporting his conception, that the Alter Rebbe* finds in the teaching of our Sages*, in tractate Niddah* 17a and in the commentary of Tosafos*, according to which: "One who burns them is a Chassid*" (note 5: One who burns his nails incurs a danger, just as anyone who burns a part of his body. Nevertheless, another person, walking on these nails, could suffer from it and, therefore, a Chassid* will not hesitate to put himself in danger so as not to risk causing harm to his fellow). By reducing one's pride and the consciousness of one's ego, one makes room for the fear of Hashem*. Our Sages* affirm, indeed, in tractate Sotah* 5a, regarding the proud person: "The Holy One, blessed be He, says: We cannot reside together in the world" — neither entirely, nor even partially.

You will also consult the discourse of my father-in-law, the Rebbe*, of 19 Kislev* 5693 (note 6: 1932), paragraph 3, reporting the teaching of the Alter Rebbe*, according to which a person who naturally has a generous heart but does not devote himself to Chassidus* in order to improve his behavior is considered as if he did not honor the Divine Presence. In such a case, it is clear that one cannot fear Hashem*. On the other hand, if one possesses at least this fear, the "Lower Fear" (note 7: That which is not inspired directly by Hashem*, but by the fear of punishment or of the negative effect of the transgression), one will be able to acquire wisdom. For the latter is inconceivable if one does not fear Hashem*. A person devoid of this fear who develops explanations will only multiply foolishness. You will consult this explanation of the Alter Rebbe*. It is not the same, however, if one adopts the order that has been stated (note 8: First Chassidus*, then fear of Hashem*, and finally scholarship). In such a case, one effectively becomes a scholar.

The word Lamdan*, scholar, has, in fact, a final Nun, an indication of a habitual state, as noted by tractate Baba Metzia* 33a and the Likkutei Torah*, Parshas* Bamidbar, at page 31a and Parshas* Devarim, at page 20b, which develop the Chassidic* explanation of the final Nun. Indeed, the study of the Torah* is considered as the equivalent of all the commandments and it leads to putting them into practice. For, the act is essential,

ו'ריז

ב"ה, ג' אייר, תשי"ח
ברוקלין
הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה דובער

שי'

שלום וברכה!

במענה למכתבו מטי"ת למספר בנ"י

לפלא שאינו כותב ע"ד ניצול ימי חג הפסח בהחזקת העינינים של צבור בהם מתעסק ובנקודה התיכונה והפנימית שלהם הפצת המעינות עד שיגיעו גם חוצה, שהרי תקותי חזקה שניצלו ימי רצון אלו בכל האמור, וע"פ המבואר בענין מועדים לשמחה, ששמחה פורצת גדר, שאז הפעולות בזה קלות יותר ומצליחים יותר, וק"ל...

להמברק שלו ותוכנו גם פ"נ שיקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וכן הבשו"ט מתקוות לימוד לכל היום כולו - יהי רצון שיקוים גם בתלמידים אלו תקות רבותינו נשיאינו שיהיו חסידים יראי שמים ולומדים.

בברכה לבשו"ט בעניני הכלל והפרט.

נ.ב.

הלשון דלעיל שסידורו, חסיד יר"ש ולמדן, ששמענוהו איזה פעמים, יש לבאר הדיוק בקדימה ואיחור, שלכל לראש צ"ל ענין החסידות, כביאור רבנו הזקן בתוכנה, שמבטל עצמו בשביל הזולת עד כדי שלא לחשוש להיזק עצמו בשביל טובת הזולת (וידועה הראי' של רבנו הזקן מהודעת חז"ל, שורפן חסיד (נדה יז, א ובתוס' ד"ה שורפן, שם)), ומיעוט ישות עצמו ומציאות עצמו נותנת מקום ליראת שמים, וכהודעת חז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח, הרי אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה, א).

וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר י"ט כסלו תרצ"ג אות ג' תורת רבנו הזקן, דכשלבו של אדם רחב עליו מתולדתו, ואינו עוסק בחסידות לברר מדותיו כו' אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו וכו' ופשיטא דאז אין מקום ליראת השכינה, וכשיש יראה זו עכ"פ - מיראה תתאה, אזי יש גם חכמה (שהרי אם אין יראה אין חכמה, ואדרבה כאשר מחדש חידושים הרי הוא רק מוסיף טפשות, עיי"ש תורת רבנו הזקן, משא"כ באופן ובסדר האמור), ואזי נעשה למדן.

בתוספת נו"ן ארוכה, שזה מורה על שהוא רגיל בכך (עיין ב"מ לג, ריש עמוד א' ובלקו"ת במדבר כא, א. דברים כ, ב בענין נו"ן ארוכה ע"פ חסידות), בתלמוד תורה השקול כנגד כולם, תלמוד המביא לידי מעשה בפועל, אשר המעשה הוא העיקר.

ו'ריז
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 263 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה דובער: בוימגרטן, בוענאס איירעס. אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ו ה'תשיא, ובהנסמן בהערות שם.