Igrot Kodesh · Letter 6208 — Chinuch

By the grace of Hashem*,

1 Iyar* 5718,

Brooklyn,

To the Rav*, Chassid* and righteous man, of illustrious lineage, Rav Shalom (note 1: Rav Sh. Sufrin, Rabbi of Komarno. See, on his subject, Letter no. 6180),

Shalom* u'vracha*,

I am responding to your letter of 25 Nissan*. I have learned, with pleasure, that your son has begun to put on Tefillin* and I enclose the letter that I am addressing to him, in accordance with your suggestion (note 2: This is the following letter). Of course, he did well to begin wearing the Tefillin* now, for we clearly heard from my father-in-law, the Rebbe*, that all must do so from two months before the Bar Mitzvah*, as stated in the Hayom Yom*, on the date of 2 Menachem Av*. And, it is clearly specified that this custom is addressed to all, for in the Rebbe's* house, one began well before that. Thus, my father-in-law, the Rebbe*, explained that he himself began to wear them from the age of twelve.

I am not unaware of the opinion of some among the later halachic* authorities, who are cited by the commentators of the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, end of chapter 37. According to them, one does not put on Tefillin* earlier than prescribed, for they require a pure body. And, how much more so in our era. But, in any event, this teaching was clearly given and it is a mitzvah* to adhere to the words of the most recent Sages*, all the more so since they asked for their ruling to be publicized and specified that it applies to all.

It seems to me that one can explain this teaching in the following manner. It is an effort, an initiative introduced to spread Chassidus* to the widest circles, without fixing preconditions, even if in the earliest generations, before the revelation of the Baal Shem Tov*, of his disciple the Maggid* (note 3: Of Mezeritch) and of his own disciples, among whom was the Alter Rebbe*, one did indeed endeavor to do so (note 4: To fix conditions making these customs accessible only to those who possess moral elevation). And, you know the parable that the Alter Rebbe* states (note 5: See HaTamim, volume 2, page 49, and Letter no. 5000) on this subject, that of the precious jewel from the King's crown. When His only son was ill and exposed to grave danger, Hashem* forbid, this King, without the slightest certainty as to the final outcome, ordered that the jewel be removed from His crown and that it be used to heal the child. According to the well-known expression, it is justified to pour a large quantity of it outward if one can hope that, in this way, the prince will receive a few drops and be healed. You must understand the meaning of this parable.

In recent years, one can verify, in practice, that the spreading of Chassidus* has saved many people from the trials and obstacles to which they were exposed. All of this is well known to those who were in Russia and overcame such trials there. At a propitious moment, I will mention all those you cite at the holy resting place of my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us. May Hashem* grant that you convey good news of all that you mention in your letter. With my respects and my blessing to convey good news,

ו'רח

ב"ה, א' אייר, תשי"ח
ברוקלין
הרה"ח הרה"צ בנש"ק כו' וכו' מוה"ר שלום

שי'

שלום וברכה!

במענה למכתב כת"ר מכ"ה ניסן.

נעם לי לקרות בו ע"ד התחלת הנחת תפילין של בנו שי' ומוסגר בזה המכתב אליו כהצעת כת"ר שי'. ומובן שטוב עשה בנו בהתחלתו עתה הנחת התפילין שהרי בפירוש שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר (הועתק בלוח היום יום ב' מנ"א) הוראה לרבים להתחיל בהנחת תפילין שני חדשים לפני יום הבר מצוה [כדיוק הל' לרבים, כי בבית הרב היו מתחילים זמן רב מקודם לזה, ופעם סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא התחיל להניח תפילין בשנת הי"ב].

והנה לא נעלמה ממני דעת איזה מהאחרונים (הובאו בנ"כ שו"ע או"ח סוסל"ז) שכיון שתפילין צריכים גוף נקי אין להקדים בהנחתם, ובפרט בדורותינו אלה. ובכ"ז כיון שבפירוש הורו כנ"ל, מצוה לקיים דברי חכמים בתראי ובפרט כשהורו לפרסם דעתם בזה (וכלשון האמור לרבים).

נראה לי הטעם דההוראה שהוא ע"ד ההשתדלות והיגיעה להפיץ תורת החסידות בחוגים הכי רחבים ומבלי להציג תנאים מוקדמים לתורה זו אף שבדורות הראשונים (לפני התגלות הבעש"ט, תלמידו הרב המגיד ותלמידיו ומהם רבנו הזקן) הקפידו על הנהגה כזו, וידוע המשל מרבינו הזקן, מאבן טוב שבכתר המלך שכשנחלה בנו יחידו של המלך וגדלה הסכנה ר"ל, מצוה המלך - אפילו על ספק וס"ס - ליקח אבן טוב מכתבו ולנסות לרפאות בו בנו ביחידו, וכהלשון שכדאי לשפוך כמה וכמה בחוץ בשביל ספק שיגיעו איזה טפות להבן מלך ויחלים ויתרפא, והנמשל מובן.

ונראה גם במוחש בשנים האחרונות, איך שהפצת החסידות רבים הצילה מכמה נסיונות ומכשולים, ומפורסמות הן לכל אלו שהיו במדינות רוסיא ועמדו בנסיונות שם וכו'.

בשעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ויהי רצון שיבשר טוב בכל הענינים אשר במכתבו.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

ו'רח
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 281 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מוה"ר שלום: סופרין, האדמו"ר מקאמארנא. אגרת נוספת אליו - לעיל ו'קפ.

וידוע המשל: ראה התמים ח"ב ע' מט. לעיל חי"ד אגרת ד'תתר.