Igrot Kodesh · Letter 6171 — Chinuch

By the grace of Hashem*,

9 Nissan* 5718,

Brooklyn,

To the eminent Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem*, of multiple accomplishments, Rav Yaakov (note 1: Rav Y. Neumann, of Petach Tikva),

Tractate Kiddushin* 57a raises a question about a bird offered by the leper which, after the shechitah*, would be found to be treifah*: why is it permitted to derive benefit from it (note 2: When it had been consecrated to the Temple*)? Rashi* asks: "How was its prohibition, deriving from its consecration, removed?" You advance the following interpretation: this bird was not set aside for this purpose, as stated in Tractate Bava Kama* 110b. In fact, one cannot give such an explanation, for if it were verified, why should the sent bird whose blood was shed have to die, as established by the conclusion of the same Mishnah*, in Tractate Negaim*, chapter 14, Mishnah* 5?

The reason why one does not say it was set aside for this purpose can be specified in different ways. The closest to me is the following. The Tosafos* write, in Tractate Bava Kama*, that one does not think of this. And, in this case also, one does not think of it, for one does not imagine that it would be treifah*. Moreover, Tractate Kiddushin* explains that being treifah* can be the consequence of the shechitah* (note 3: Which means that the animal was fit to be sacrificed at the time it was set aside). Now, most ritual slaughterers are reputed to be experts, especially for sacrifices, which require great fervor, as the Halachah* specifies regarding the bird offered by the leper, which can be sacrificed only by a Kohen*, who possesses, by nature, eagerness. Furthermore, one does not imagine that the shechitah* could have been performed for this purpose and that such a condition could have been stipulated, which would result in slaughtering, on the Temple* esplanade, an animal destined for a profane purpose. One may also consider that, from the moment of the shechitah*, the bird is in the domain of the Kohen*. In that case, can a condition be made in such circumstances? The same question is raised regarding agricultural tithes and consecrated objects, for which one does not find this same alternative, according to Tractate Nedarim* 59a, the Darkei Moshe*, and the Sifsei Kohen* on Yoreh Deah*, chapter 323, paragraph 2.

ו'קעא

ב"ה, ט' ניסן, תשי"ח
ברוקלין
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ איש רב פעלים

מו"ה יעקב שי'

...בקידושין נז, א בקושית הש"ס בצפור מצורע דשחטה ונמצאת טריפה אמאי מותרת בהנאה - איסורה (הקדשה) היכן הותר (רש"י).

וקשה לכת"ר אמאי לא נימא אדעתא דהכי לא אפשרה וכב"ק (קי', ב') -

ע"כ אי אפשר לומר כן, דא"כ בנשפך דמה אמאי תמות המשתלחת - כסיום המשנה הנ"ל (נגעים פי"ד, מ"ה).

וטעם הדבר שאין אומרים בכגון דא אדעתא דהכי ל"א יל"פ מכמה נימוקים.

והקרוב אלי - ע"ד מש"כ בתוד"ה אדעתא (ב"ק שם) דלא מסקא אנפשא גם בנדו"ד לא מסקא אנפשי' שהרי אין חוששין לטרפות ובפרט לפי' הש"ס בקדושין דנטרפה ע"י השחיטה - והרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן. וביחוד בקדשים דבעי כוונה וביותר ע"פ ההלכה בצפור מצורע דשחיטתה דוקא בכהנים - דזריזים הן.

או יאמר: בנשחטה לאו כל כמיני' לומר אדעתא דהכי ל"א (וגם לא ניחא לי' להתנות כן בשחיטה) כיון דאז משוי לי' שחיטת חולין בעזרה.

או יאמר: בנשחטה - ה"ה כבר ברשות כהן. ואי מתנין בכגון דא כנ"ל.

ובדוגמת שאלה בתרומה וקדשים שאינה בשתי אופנים אלו (נדרים נט, א. ד"מ וש"ך יו"ד סשכ"ג ס"ב).

ו'קעא
מוה"ר יעקב: ניימן, פתח תקוה.