Igrot Kodesh · Letter 6158 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

4 Nissan* 5718,

Brooklyn,

Shalom* u'vracha*,

You speak to me about a certain person, specifying that you no longer have words to converse with him. You will understand that this assertion contradicts your conclusion, stated subsequently, according to which you have not changed your attitude. Indeed, there is no truth other than the Torah* and its teachings. Now, one of these specifies that every Jew desires to put into practice what is said in the Torah*. However, some are victims of their evil inclination and, in this matter, constraint can be effective, since it removes the pressures that the evil inclination exerts.

Sometimes, constraint expressed through speech proves more effective than that which resorts to other means and, of course, it is more pleasant. As long as this person's attitude has not been changed, this is tangible proof that one has not spoken to him, that one has not addressed him. Our Sages* explain that the mitzvah* of reproving one's fellow extends to reprimand, to cursing, to flagellation. Such is the Halachah*, established by the revealed part of the Torah*. How much more is this the case if one wishes to go beyond the letter of the Law, according to the inner teaching of the Torah*. It is quite clear that in the end, no one will be definitively cast aside, all the more so since the end of the exile approaches and everyone must therefore be entirely meritorious, which means that the evil will be separated from the good, so that one side will be entirely positive. It is therefore a certainty that one can convince this person.

ו'קנח

ב"ה ד' ניסן תשי"ח
ברוקלין

שלום וברכה!

... במ"ש אודות... שי' שכבר אזלו ותמו כל האותיות לדבר איתו, מובנת הסתירה מזה למה שמסיים אחרי כן שבדבוריו מאז הוא עומד, שהרי כיון שאין אמת אלא תורה והוראותי' וידועה ג"כ אחת ההוראות שלה שכל איש ישראל רוצה לקיים האמור שבתורה אלא שישנם כאלו שיצרם הרע אנסם (ולכן מועילה כפ', כיון שאינה אלא מסירה האונס) וכפי', הרי לפעמים בדברים חזקה ביותר מאשר באופן אחר, ופשיטא שהיא נעימה יותר, הרי כל זמן שאין הזזה בעמדתו של האמור, ה"ז ראי' מוכחת שעדיין לא דברו אתו עמו כלומר אליו, והרי המצוה של הוכח תוכיח ביארו חז"ל שהיא עד כדי נזיפה עד כדי קללה ועד כדי הכאה, והנ"ל הוא ע"פ דין ובתורת הנגלה, ועאכו"כ לפנים שורת הדין וע"פ פנימיות התורה והמפורסמות אשר סו"ס בל ידח ממנו נדח ובפרט שקרב קץ הגלות ומכורח להיות כולו זכאי וידוע הפירוש בזה שהרע נפרד מהטוב לצד א' כולו זכאי כו' - בודאי שיש לפעול על הנ"ל...