Igrot Kodesh · Letter 6084 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

First day of Rosh Chodesh* Adar* 5718,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem*, of illustrious lineage, Rav Yosef David (note 1: Rav Y. D. Moskovitch, of Brooklyn. See, on his subject, Letters no. 2786 and 2936), shlita*,

Shalom* u'vracha*,

I have received your letter, to which was attached the "pamphlet on the installation of an Eruv*" (note 2: See, on this subject, Letters no. 2786 and 2936), of which you are the author and which I return to you with the present letter. You ask me for an approbation on its subject. You know that this is not the custom in the house of the Rebbe* and we must adhere to the custom of our ancestors. In addition, I have absolutely no time to consult this book as it should be. Moreover — a point that is essential for me — I find myself, in every place, in the presence of my master (note 3: See Letter no. 6082) and ancestor, the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*. I must therefore adopt his opinion, which includes his statement, in his Shulchan Aruch*, chapter 363, paragraph 35, according to which the sea does not constitute a barrier (note 4: For the Eruv, whereas Rav Moskovitch presumably adopts the contrary opinion).

You give an interpretation that is difficult to accept of this Halachah*, by limiting it to the case where one can fear that the debris will be removed and that only a single barrier will remain. You will excuse me for telling you that this does not make sense, since the Alter Rebbe* speaks clearly, in his Shulchan Aruch*, of public debris that there is no question of removing and, when the sea brings a sandbank, the two barriers will indeed remain in proximity to one another, taking the form of the letter Dalet*, with a post or a beam on the third side.

* * *

Despite this, I was pleased to read, at the end of your book, what you have praised and gathered (note 5: In order to construct the Eruv). You surely did so without a blessing, which a cursory reading of what you write does not establish. Indeed, not all doubts are dispelled in this matter and, in any case, the absence of a blessing does not prevent the fulfillment of the mitzvah*. In my view, there is in this an important and considerable merit, even if, according to several opinions, one can question several points and have doubts. Nevertheless, it remains absolutely clear, in my opinion, that one cannot print or disseminate anything other than this. You have gone to the end of your approach and you have completed this Eruv*, at least according to your conception.

At the end of this work, you address the interest of dissemination, in order to protect those who wish to transgress the Prohibition, as the Talmud* states in Tractate Nazir* 23a. You must imagine how many, among these persons who act badly, study what is stated in these books and pamphlets or are even aware of it. It is not the same for those who observe the Torah* and the mitzvos*. It is they, precisely, who grant themselves a permission in this matter, as our Sages* point out, on condition of finding a basis or a pretext for this permission. The publication of such ideas can therefore lead them to act badly. And, once it is done, one will not be able to go back, even if one so wishes.

As for the severe warning that appears at the beginning of the book, it has already been verified that it serves no purpose for what is printed and disseminated. Due to our numerous sins, the conception according to which one should favor permission has spread widely, particularly in this country where the "rabbis" (note 6: The Rebbe writes "Rabbanim" in two words — "Ra Banim," meaning "bad children") are active, going against Hashem* and against His Torah*, in order to make a breach in the wall of faith and Judaism.

May Hashem* grant that, in your days and in ours, the following promise of our Sages* be concretely fulfilled, as stated by the Yerushalmi*, Tractate Taanis*, chapter 1, end of paragraph 1: "If Israel observed one Shabbos* in the proper manner, the son of David would come immediately" (note 7: See, on this subject, the end of Letter no. 4596). Certainly, the Bavli*, Tractate Shabbos* 118b, speaks of the observance of two Shabbasos*, but it in no way contradicts the aforementioned statement of the Yerushalmi*, Tractate Taanis*, as the Alter Rebbe* explains in his Likkutei Torah*, Parshas* Behar*, at the beginning of the Chassidic* discourse entitled: "You shall observe My Shabbasos," which you will consult. To this, the Midrash* Shemos Rabbah* adds, at the end of chapter 28: "Why is this? Because Shabbos* is considered the entirety of the mitzvos*."

With my respects and my blessing,

P.S.: As is my custom and for the pleasure of discussing the Torah*, I have formulated several remarks while leafing through this book:

At the beginning of the pamphlet, chapter 1, page 10: Are the mitzvos* of the Sages* positive commandments or prohibitions? You cite Tractate Shabbos* 23a, which states: "Where have we received the commandment for it? Rabbi Ivya explains: Because it is stated: 'You shall not deviate.' Rabbi Nechemiah explains: Because it is stated: 'Ask your father and he will relate to you.'" This is precisely the subject of this discussion.

Certainly, this controversy seems to be explained by the commentaries of the Ran*, in his fifth commentary. However, those who establish the count of the mitzvos* do not cite the precept "Ask your father and he will relate to you" among the positive commandments. He is therefore the only one to advance this interpretation, while no one else mentions it. Nevertheless, one must acknowledge, according to all who count the mitzvos*, that this verse is indeed a precept of the Torah*, but not one of the two hundred and forty-eight positive commandments introduced by the Torah*. On this point, there is not a single opinion considering that the Commandments of the Sages* are exclusively positive commandments. At a deeper level, this is also what Chassidus* states, in the Chassidic* discourses entitled: "How to bless" of 5680 and of 5691 (note 8: 1920 and 1931), which were delivered by my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us.

The Rambam* clearly states his opinion in this matter. He cites the Prohibition: "You shall not deviate" and the positive commandment: "You shall do as they tell you," in his Sefer HaMitzvos*, at the first root. And, you will also consult the notes of the Ramban* on this subject. You will also see the count of the mitzvos* that appears at the beginning of chapter 14 and the Laws of Rebels, at the beginning of chapter 1. According to this interpretation, one can explain why Rabbi Ivya cites the end of the verse: "You shall not deviate." Indeed, a Prohibition is more severe than a positive commandment. In his Laws of Blessings, chapter 11, paragraph 3, the Rambam* indeed cites the beginning of the verse, "You shall do as they tell you," because one does not recite a blessing for a Prohibition, as the Yad Binyamin* on the Mishneh Torah* also remarks, at this same reference, and the Torah Temimah* on the verse Devarim* 17:11. And, one can ask why, in the Laws of Blessings, chapter 6, paragraph 2, the Rambam* cites only the beginning of the verse, "according to the teaching they will deliver to you." He does the same in the Laws of Rebels. In the Sefer HaMitzvos* published by Rav H. Heller, shlita*, the editor notes that a word is missing after "will give you." In a certain way, one can also deduce this from the Sefer HaChinuch*, at mitzvah* 495. It is known, indeed, that this work often adopts the terms of the Rambam*. Now, in this case, it mentions the verse in its entirety.

On the count of the mitzvos* of the Sages* (note 9: See, on this subject, Letter no. 347) and those that must be retained: I will reproduce here what I have already written elsewhere.

There are seven mitzvos* of the Sages* whose initials form, in Hebrew, the phrase: "He moves with joy." They are: the washing of the hands, the Eruv*, the blessings, the Shabbos* candles, the Megillah*, Chanukah*, and the Hallel*, as the Megaleh Amukos* states in chapter 75, cited by the Yalkut Chadash*, under the entry "Mitzvos," paragraph 75. The Sefer HaChinuch* also mentions them at the end of its indices. Why were these chosen rather than others? The Mitzvos Hashem* specifies that one can count only the mitzvos* for which the Sages* asked that a blessing be recited and which have no reference in the Torah*. You will consult the Torah Or*, of the Alter Rebbe*, at the end of the Chassidic* discourse entitled: "And He said... Who gave a mouth?" and the Likkutei Torah*, in the commentary on the discourse entitled: "These are the commandments," chapter 3, as well as at the end of the commentary on the discourse entitled: "I am black." All these precepts are positive commandments (note 10: The Rebbe notes in the footnote: "You will consult the opinion of the Rabad*, at the end of chapter 4 of the Laws of Rebels, according to which it is possible to say 'You shall not deviate' regarding a positive commandment").

The Shnei Luchos HaBris*, at Parshas* Yisro*, beginning of Torah Or*, also considers that there are seven mitzvos* of the Sages*. He cites, in this regard, the early Sages, in particular the Meorei Or*, chapter 7, paragraph 13. Now, one can question this statement, for the Sefer Mitzvos Gadol*, at the end of the section on positive commandments, enumerates only five mitzvos* of the Sages*: the Eruv*, mourning, Tisha B'Av*, the Megillah*, and Chanukah*. Nevertheless, he concludes by recalling that he has already stated that the washing of the hands is instituted by the Sages*. And, one can consider that he does not cite the blessings because he connects them to the blessing after the meal, which is itself introduced by the Torah*. Likewise, he does not speak of the Hallel*, because it belongs, according to him, to the mitzvah* of Chanukah*, or because he defines it as a mitzvah* of the Torah*, according to the opinion of the Decisors enumerated by the commentators of the Sefer HaMitzvos* of the Rambam*, at the first root, and the commentary of Rav I. P. Perla on the Sefer HaMitzvos* of Rabbi Saadya Gaon*, positive commandments 59 and 60.

This question can be explored further, for the Shaarei Kedusha*, of Rabbi Chaim Vital*, volume 1, gate 4, cites several mitzvos* of the Sages*. So that there be no contradiction with what was stated previously, one can simply explain that the Sefer Mitzvos Gadol* and Rabbi Chaim Vital*, in the Shaarei Kedusha*, do not enumerate the number of mitzvos* of the Sages*, but merely indicate that the Sages* introduce Commandments and specify what their laws are. On the other hand, they acknowledge that there are indeed seven mitzvos* of the Sages*, which complete the number of the six hundred and twenty pillars of light. As for those who consider that the Hallel* is introduced by the Torah*, they cite, in its place, another mitzvah* of the Sages*, in order to arrive at the count of seven. Likewise, there exist several opinions on how to count the six hundred and thirteen mitzvos* of the Torah*.

Certainly, in the six hundred and twenty letters composing the Ten Commandments, one finds several allusions to the seven additional letters — added to the six hundred and thirteen, of which it was said that they correspond to the six hundred and thirteen mitzvos* of the Torah*. And, first and foremost, there is the simplest allusion, according to which these seven letters correspond to the seven mitzvos* of the Sages*. One can, in particular, question the Midrash* Devarim Rabbah*, chapter 13, paragraph 16, which states: "They correspond to the seven days of creation," as well as the Matanos Kehunah* on the Midrash* Bamidbar Rabbah*, chapter 18, paragraph 21, which reports that, according to the Sages of the Kabbalah*, these seven letters correspond to seven Sefiros*. Nevertheless, one can consider that there is no dispute regarding the number of mitzvos* of the Sages* that must be taken into account, as has been stated. Furthermore, the Torah* can receive seventy different interpretations.

In this regard, the word Ashir* (rich) is composed of the initials of the following words: "eyes, teeth, hands, feet," as the Midrash Shmuel* on Tractate Avos* reports, at the beginning of chapter 4.

ו'פד

ב"ה, אדר"ח אדר, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ בנש"ק וכו'

מוה"ר יוסף דוד שליט"א

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו בצירוף ה"קונטרס תיקון עירובין" של כת"ר שי', ומוחזר בזה הקונטרס.

ומש"כ בענין הסכמה - הרי ידוע שאין זה בנוהג בית הרב. ומנהג אבותינו בידינו.

ובפרט אשר אין הזמן גרמא כלל, לעיין בהספר כפי הדרוש. ועוד זאת - ועיקר הוא אצלי - אשר בכל מקום הנה אנא באתרי דרב אנא, הוא אאזמו"ר רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, ונהוג דוקא כרב. ובזה כמובן גם מש"כ בשו"ע שלו (סשס"ג סל"ה) דהים אינו עולה משום מחיצה.

ומה שרוצה כת"ר לדחוק ולפרש פס"ד זה - דוקא באם יש חשש שגם האשפה תנטל ותשאר מחיצה אחת - במח"כ אין לזה מקום כלל, כי בפירוש כתב דינו בשו"ע שם - באשפה של רבים שאינה עשוי' להתפנות. וכשיעלה הים שרטון ישארו ב' מחיצות סמוכות זל"ז כדל"ת ולחי או קורה בצד ג'.

***

והנה, אף כי, למרות הנ"ל, שמחתי לקרות בסיום הקונטרס אשר שכר משכירו ולקיטו כו',

(אף כי בטח בלא ברכה, ודלא כמשמע משטחיות הלשון, שהרי מידי כמה ספיקות לא יצא. וברכות אין מעכבות)

ולדעתי זכות גדול ונפלא הוא לכת"ר, אפילו את"ל אשר לכמה דיעות יש מקום לדון ע"ד כמה פרטים וספקות.

בכ"ז ברור לדעתי מוחלטת ותקיפה - שאין להדפס, וגם לא לפרסם באופן אחר, שגמר הענין ותקן העירוב (עכ"פ לפי דעתו).

ומש"כ בסיומו דהקונטרס תועלת הפרסום - בכדי להציל אף אלו דלאיסורא מכווני וכש"ס (נזיר כג, א),

בודאי גם כת"ר משער כמה מאלו המזידים -לומדים או אפילו רק יודעים ע"ד ספרים וקונטרסים כאלו,

משא"כ בהנוגע לשומרי תומ"צ, שעליהם דוקא אחז"ל דמורי היתרא לנפשייהו (באם רק ימצא איזה יסוד ואמתלא שיהי') שעלול פרסום הדבר להביא אותם עד לפרצות כו'. ולאחרי הפרסום יהי' הענין בגדר לא יוכל לתיקון, אפילו אם ירצה.

- האזהרה רבה שבפתיחת הקונטרס - כבר ראו במוחש, שאין זה מועיל בדבר הנדפס ומתפרסם, כיון שבעוה"ר רווחת השיטה דבהיתרא ניחא. ובפרט במדינה זו, אשר ה"רע-בנים" עומדים על משמרתם - משמרת לעומת ה' ולעומת תורתו - לפרוץ חומת הדת והיהדות.

ויהי רצון שבימיו ובימינו יקוים בפועל מאמרז"ל (ירושלמי תענית פ"א סוף ה"א) אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד הי' בן דוד בא.

- בבבלי (שבת קיח, ב) איתא שתי שבתות כהלכתן. ואינו סותר להמאמר בירושלמי דתענית הנ"ל, וכמו שביאר רבנו הזקן בספרו לקוטי תורה פ' בהר רד"ה את שבתותי תשמרו. עיי"ש. -

ובהוספה בשמות רבה (סוף פכ"ח): למה - שהיא שקולה כנגד כל המצות.

בכבוד ובברכה.

נ.ב.

כדרכי לחביבותא דפטטיא דאורייתא, באתי באיזה הערות בעברי בין הדפים:

בתחלת הקונטרס. ס"א (ע"י). מצות דרבנן הם בעשה או בלאו? ומעיר משבת (כג, א) היכן ציוונו ר' איוויא אמר מלא תסור ר' נחמי' אמר שאל אביך ויגדך גו' - אשר בהנ"ל פליגי.

איברא כן, לכאורה, מפרש מחלוקת זו בדרושי הר"ן דורש ה'. אבל לא מצינו במוני המצות שימנו שאל אביך גו' במנין מ"ע. וא"כ יחידאה הוא בפירושו. (ואיש לא העיר על חידוש זה!)

אבל לכל מוני המצות עכצ"ל דשאל אביך גו' ציווי הוא, אבל אינו מ"ע מה"ת מרמ"ח מ"ע. ולדידהו - אין שום דיעה אשר מצות דרבנן הם מ"ע לבד.

- כן הוא גם ע"פ המבואר פנימיות הענין בתורת החסידות בדרוש ד"ה מאי מברך (דשנת תר"ף, ו)דשנת תרצ"א לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. -

דעת הרמב"ם בהנ"ל -כתבה בפירוש, והיא, שהם בלאו דלא סתור וגם בעשה אשר יאמרו לך תעשה (סהמ"צ שרש ראשון (ועיין בהשגות הרמב"ן שם) סוף מנין המצות שבהתחלת ס' הי"ד. הל' ממרים רפ"א). ולפירוש זה י"ל - מה שר' איוויא הביא סיומא דקרא לא סתור - מפני שלאו חמור מעשה. - ומה שהרמב"ם בהל' ברכות פי"א ה"ג הביא רישא דקרא אשר יאמרו גו' - מפני שאין מברכין על מל"ת, וכמוש"כ ג"כ בבני בנימין על היד שם ובתורה תמימה לדברים (יז, יא). וצ"ע מה שבהל' ברכות פ"ו ה"ב הביא הרמב"ם רק רישא דרישא דקרא - ע"פ התורה אשר יורוך, וכן בריש הל' ממרים. ובסהמ"צ הוצאת הר"ח שליט"א העליר - העיר המו"ל החסרה תיבת וגו' אחר תיבת יורוך. וכ"מ קצת מזה שבס' החנוך מצוה תצה - שכידוע נמשך בכ"מ אחר ל' הרמב"ם - מעתיק כל הכתוב.

במנין מצות דרבנן ואיזה מהן נמנו - מועתק בזה מה שכתבתי בזה מכבר:

ז מד"ר: וסימנם נ"ע בשמח"ה: נטילת ידים, עירובין, ברכות, (נר) שבת, מגילה, חנוכה, הלל (מגלה עמוקות אופן עה. הובא בילקוט חדש ערך מצות ס"ק עה). וכן מנאם גם בס' החינוך בסוף המפתחות. - ומה שנמנו מצות אלו דוקא ולא זולתם, פי' בס' מצות השם דאין נכנסין במנין אלא אלו שתיקנו חז"ל לברך עליהם ושאין להם עיקר מן התורה. וראה בתורה אור - לרבנו הזקן - (סד"ה ויאמר גו' מי שם פה) ובלקו"ת (ביאור לד"ה אלה פקודי פ"ג. סוף הביאור לד"ה שחורה אני) שכולן הן בקום ועשה דוקא*. - שמצות דרבנן מספרן שבע הביא גם בשל"ה (פ' יתרו חלק תו"א בתחלתו) בשם הקדמונים , במאורי אור אות ז' ס"ק יג, ועוד. -ולכאורה צ"ע דהסמ"ג (בסוף חלק מ"ע) מונה רק חמש מ"ע מדברי סופרים (עירובין, אבל, ט' באב, מגילה חנוכה) ומסיים שכבר ביאר מצות נט"י שהיא מד"ס - (וי"ל שאינו מונה ברכות - משום דשייך למ"ע דברכת המזון, וגם לא הלל - משום דכוללו במצות חנוכה, או דס"ל שהוא מן התורה וכדעות הפוסקים שהובאו בנ"כ ספר המצות להרמב"ם שורש א ובביאור להרי"פ פערלא על סהמ"צ להרס"ג מ"ע נ"ט ס') - וביותר יקשה דבשערי קדושה להר"ח ויטאל ח"א שער ד מונה כמה מצות דרבנן. - וכדי שלא יחלוקו על כהנ"ל, י"ל בפשיטות, דהסמ"ג והרח"ו בשערי קדושה לא באו למנות מספר מצות דרבנן, אלא להודיענו כל תקנות חכמים ולבאר הלכותיהן. אבל גם הם ס"ל דיש שבע מצות דרבנן המשלימין למספר תר"ך עמודי אור. - ואלו הסוברים דהלל דאורייתא, י"ל דמכניסים מצוה מד"ס אחרת במקומו להשלים מנין ז' מצות דרבנן, וכמו שמצינו ג"כ כמה דיעות איזה מצות נכנסות במנין תריג מצות מה"ת.

ואף שבמספר תר"ך אותיות שבעשה"ד - כמה רמזים נאמרו במספר ז' אותיות הנוספות על תרי"ג (שפירשוהו כנגד תרי"ג מצות מה"ת) - ולא רק הרמז הפשוט שהם כנגד זמ"צ דרבנן,

- (וביותר יקשה ממדב"ר פי"ד, ט"ז: כנגד ז' ימי בראשית. וממתנות כהונה לבמדב"ר פי"ח, כא - שהמקובלים כתבו שרומזים לז' ספירות) -

י"ל דלא פליגי על עצם מספר המצות דרבנן הנכנסות למנין, וכנ"ל, אלא שע' פנים לתורה.

דרך אגב: הר"ת עשיר - עינים שינים ידים רגלים, הובא במדרש שמואל אבות רפ"ד.

ו'פד
מוה"ר יוסף דוד: מאסקאוויטש, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ט ב'תשפו.

ב'תתקלו.

קונטרס תיקון עירובין: ראה גם לעיל שם.

שבת אחת: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תקצו בסופה.

במנין מצות דרבנן: ראה גם לעיל ח"ב אגרת שמז.

*) להעיר מדעת הראב"ד (הל' ממרים ספ"ד) דבקום ועשה דוקא שייך לא תסור.