Igrot Kodesh · Letter 6081 — Chinuch

(28 Shevat 5718)

I read with pleasure, in your letter, the brief description of your sacred accomplishments for the dissemination of Judaism in general and of the wellsprings in particular. Likewise, you mention, thank Hashem*, the impression made by the visit here of all those you cite. But, simultaneously, it is clear that one must guard against being satisfied with this, not say: "Let my innards rejoice!" the moment one already perceives concrete results. Indeed, it seems to me that I have already written to you, many times, that the impression of a Chassidic* farbrengen* is merely a plowing, at most a planting. Subsequently, several tasks — important tasks — still remain necessary, so that everything may grow and produce fruit in the proper manner.

Moreover, insofar as the plowing and sowing have been a success, that forces have been invested in this matter, and that one has therefore observed the help of Hashem*, it is clear that all the greater is the responsibility of all those who must devote themselves to this activity subsequently — to perform all the tasks necessary for the fruits to grow in the proper manner, so that one may cut and gather them.

No doubt no further explanation is necessary, so self-evident is all of this. Nevertheless, this work, in your location, is only a beginning. It is therefore the moment to ensure that one does not make an exaggerated evaluation of these events, including when they are positive, pleasant, and deserving of appreciation — without, for all that, according them a disproportionate value. This is self-evident. Of course, this applies to all those who were marked by this visit. They, too, must take these precautions, know that emotion is not an end in itself, that one must then reintegrate the material, put the Torah* and the mitzvos* into practice in daily life. This is self-evident.

May Hashem* grant that you convey good news of all this as well, in an ever-wider proportion. Indeed, the Torah* commands and assures that "one ascends in holiness."

ו'פא

[כ"ח שבט, תשי"ח]

...נעם לי לקרות בו ר"פ מפעולותיו בקדש - הפצת היהדות בכלל, והפצת המעינות ביחוד.

כן, ת"ל, על הרושם שעשה הבקור כאן על אלו שכותב אודותם, אבל ביחד עם זה מובן שצריך בזה זהירות יתירה שלא להסתפק בהנ"ל, ולומר שישו בני מעי כיון שכבר נראות פעולות טובות.

כי, וכמדומה נכתב עד"ז כמה פעמים - רושם מהתועדות וכיו"ב, הרי זה בגדר חרישה ולכל היותר זריעה, וכמה מלאכות, ומלאכות חשובות, צריכות לבוא לאחרי כן - בכדי שתהי' הצמיחה ועשית פירות כפי הדרוש,

ואדרבה - כיון שהצליחה החרישה והזריעה, שבזה הרי השקיעו כחות וראו גם סייעתא דשמיא, מובן שגדולה פי כמה אחריות כל אלו הצריכים להתעסק לאחרי זה בכל המלאכות הדרושות בכדי שתהי' הצמיחה כדבעי ועד לקצירה ולקיטת פירות.

בודאי אין הנ"ל צריך לביאור נוסף לרוב פשיטות הדבר, אלא שלהיות העבודה במקומו בגדר התחלה, ה"ז התקופה להבטיח (באוואראנען) שלא תהי'

הערכה - (אפשאצונג) - מוגדלה של תופעות אפילו של תופעות טובות ונעימות שיש להעריך אותן, אבל לא להגזים ההערכה. וק"ל.

מובן שכל הנ"ל שייך גם לאלו שהתרשמו מהבקור - שגם הם זקוקים לזהירות האמורה, ז.א. - לדעת שאין ההתפעלות תכלית המכוון וצ"ל דוקא שוב - בקיום התורה והמצוה ועד לחיי היום יומים.

ויהי רצון שיבשר טוב גם בזה, ובמדה ההולכת וגדלה - כציווי (והבטחת) התורה מעלין בקדש.

ו'פא
נדפסה בלקו"ש ח"כ ע' 611.