Igrot Kodesh · Letter 6057 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

16 Shevat* 5718,

Brooklyn,

Shalom* u'vracha*,

I am responding to your letter, in which you briefly describe what has happened to you in recent years. You specify that I will not be able to hold it against you, for, as you underscore in your letter, you cannot help — you do not have the means — in everything concerning Torah* study, fervent prayer, and education based on sacred values. It seems that you do not even suspect that one might perhaps wonder whether you cannot or whether, more likely, you do not wish to.

The same applies to the end of your letter. You say that you write as all other common men. Now, while it is clear that everyone must elevate himself and make efforts to acquire the qualities of these common men, one cannot, however, on this same basis, abdicate one's responsibilities — inherited from one's parents through an education received over many years and from the milieu in which one has evolved. One cannot dispense with all of this by claiming that one is a simple man. It is evident that such a conception is misplaced.

You ask me about the direction you should follow for your future settlement. Here again, it is evident that every Jew must ensure that he assumes the mission entrusted to him, in the terms of the Mishnah*: "I was created to serve my Creator." The greater the possibilities — even if they present themselves without intervention, without effort, but solely through inheritance or through the education received from one's parents — the greater the responsibility and the accomplishment, and simultaneously, the merit and the help of Hashem*.

May Hashem* grant that you become aware of the truth — of the content of the adage of our Sages* according to which "a person is close to himself" and therefore cannot form an objective opinion concerning himself. He therefore strays, sometimes to the right, sometimes to the left. You will follow the instructions of the mashpia* who teaches you Chassidus*. Your action will be sincere, and may Hashem* grant that you convey good news of all this to me.

With my blessing,

On behalf of the Rebbe, shlita*,

the secretary,

ו'נז

ב"ה, ט"ז שבט, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו בו כותב ראשי פרקים מאשר עבר עליו במשך שנים האחרונות, ואשר בטוח שלא אבוא אליו בטרוניא, כי כלשונו במכתבו לא יכול לעזור את וכו' אינו יכול כו' בהנוגע ללמוד התורה כו' לעבודת התפלה, להתעסק בחנוך על טהרת הקדש וכו'.

וכנראה שאינו חושד את עצמו כלל שאולי ישנו ספק ספקא שאין הענין כן "דלא יכול", אלא הענין - דלא רוצה, וה"ה בהנוגע לסיום מכתבו שיכתוב כשאר אנשים פשוטים, הנה הסוג דאנשים פשוטים בהנוגע להמעלות שלהם מובן שכ"א עליו להגדיל ולהשתדל בזה, אבל לפטור את עצמו מכל אלו ההתחייבויות שבאו ממורשת אבות ע"י החינוך שקבל במשך כמה שנים וע"י הסביבה בה הי' נמצא, ולטור א"ע מכל זה בהכרזה, שאיש פשוט הנני, מובן שאין לזה כל מקום.

ובמה ששואל אם לפעול בכיוון כו' בהנוגע להסתדרותו בעתיד, הרי גם זה פשוט שעל כ"א מבני ישראל להשתדל בהסתדרות כזו שיוכל למלאות תפקידו כדבר משנה, אני נבראתי לשמש את קוני, וככל שהאפשריות גדולים יותר (אע"פ שהאפשריות באו בלא יגיעה ובלא השתדלות כי אם בירושה או בחנוך אבות וכנ"ל) הרי גם האחריות והתפקיד גדול יותר, וביחד עם זה גם הזכות והסיוע מלמעלה.

ויהי רצון שיכיר בהאמת תוכן פתגם חז"ל אדם קרוב אצל עצמו, ולכן אינו דן על מצבו לאמיתתו, ולפעמים נוטה לימין ולפעמים לשמאל, ויעשה כהוראת המשפיע אצלו למד דא"ח, עשי' אליבא דנפשי' ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור.

בברכה,

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר