Igrot Kodesh · Letter 6045 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

9 Shevat* 5718,

Brooklyn,

To the great Rav*, distinguished Chassid* who fears Hashem*, descended from an illustrious family, Rav Yaakov* (note 1: Rav Y. Werdiger),

Shalom* u'vracha*,

I received with pleasure, in due time, the Siddur* you have published, the prayer book Tzelosa D'Avraham*, vol. 1, with remarks and notes presenting references on prayer and its customs. I found therein an immense reservoir of explanations on this subject. Now, our Sages*, in Tractate Berachos* 6b, define prayer as an accomplishment of immense value. One can deduce from this the importance of every detail that constitutes it. Furthermore, Rashi*, commenting on the expression "accomplishment of immense value," emphasizes that this accomplishment furthermore receives elevation. This is why the very first Sages were very careful about every point of the prayer, every word. The Tur*, chapter 113, underscores that: "they weighed and counted every word of the prayers and blessings."

As you also know, the Alter Rebbe*, author of the Tanya* and the Shulchan Aruch*, considered it a particular merit to have established and finalized the text of the prayer in his Siddur*. And the Chassidim* recount that in composing it, he had before him sixty rituals, from which he drew a synthesis (note 2: See, on this subject, Letter no. 5675). Now, it is even more important to cite the references of the prayer in our era, for if Tractate Berachos* observes that in those times prayer was neglected, how much more so is this the case in our orphaned generation, and sometimes this negligence reaches such proportions that anyone presumes himself capable of establishing the prayer text as he sees fit, of changing its formulation, of shortening it, of omitting passages, and moreover of introducing new prayers that our ancestors and the ancestors of our ancestors never even imagined.

The verse (Koheles* 5:1) warns, in a clear and decisive manner: "Let your mouth not hasten, and let your heart not rush to utter a word before Hashem*." And you will consult the lengthy explanation given on this subject by Rabbi Avraham ibn Ezra*. Moreover, Rabbi Chaim Vital* specified, at the beginning of the Pri Etz Chaim*, Gate 1, in the name of his master, the Arizal*, that one must permit only songs and hymns "based on truth. In contrast, the later authorities, who have no knowledge of the Kabbalah*, do not know what they are saying and they err in their words spoken without knowledge."

Due to the value and importance of this achievement, I have formulated several notes, which you will find below. I hope that many people will introduce your Siddur* into their homes, consult it, and arrive at the desired goal — that is, to reflect upon the greatness of Hashem* and the smallness of man before prayer, as it is said: "When you pray, know before Whom you stand." And the Halachah* rules that one must meditate before prayer, at least three times a day during the week and four on Shabbos* and festivals. In this way, one will remove from one's heart all the pleasures of men, as the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, specifies at the beginning of chapter 98. This principle is based on the Mishnah*, according to which: "One begins to pray only..." (note 3: When one's head is heavy — that is, according to the commentary of Rashi, with humility). In this way, it is certain that the moment of prayer and the prayer itself will be in conformity with what they should be, and, according to the commentary of Rashi* previously cited, they will receive elevation.

With my respects and my blessing,

Notes:

At the beginning, page 14a, law 1, Tallis Katan*: "One says the blessing on the Tzitzis* before putting them on." Of course, regarding the Halachah* in general and that which is ruled by the Siddur* in particular, one must, in concrete practice, adopt the final conclusion.

Now, in our era, it is particularly rare to rule the law in this manner. Indeed, the Tallis Katan* must have the required size, failing which, in putting it on, one would recite an unnecessary blessing, with all the gravity that results, as the Siddur* says a little further on, in passing, and more precisely in the section reserved for those who deepen their analysis, page 24b. Due to our many sins, numerous are those who wear a Tallis Katan* that does not have the required dimensions, and in any event, it has already been said that in reciting the blessing of the large Tallis*, one must intend that it also apply to the small one. This is indeed what is done, even if one wears a Tallis Katan* having the required measure.

Consequently, those who have a Tallis Katan* that does not have the required measure and, all the more so, those who do not wear one at all, will listen to the blessing recited by one who puts on a large Tallis*. The later Poskim* explain all of this in the Shulchan Aruch*, Orach Chaim*, chapters 8, 16, and 17. This point will not be developed here.

End of the introduction, page 41b: One must speak here of "four Tefachim*," whereas the commentary says "a little more than four Tefachim*." This is what the Siddur* of the Arizal* edited by Rav Sh. of Rashkov specifies. You will also see the Pri Etz Chaim*, Gate of the Festival of Sukkos*, chapter 3, and the Gate of the Kavanos*, concerning Sukkos*, fourth section, regarding a strip four Tefachim* wide.

On this subject, you cite in the commentary what is said in the Siddur* of the Arizal*: "The leavened matter raised to the size of an olive." You will consult, on this subject, the Shaar HaKollel* on the Siddur*, by my grandfather, Rav A. D. Lavut*, Gate 48, chapter 2. He also cites the responsa Heshiv Moshe*. And you will also see the responsum of the Chasam Sofer* in the Orach Chaim* section, chapter 16.

Beginning of the Siddur*, page 1: It is said: "You have restored my soul to me," in accordance with the text of the blessing: "He restores the souls." One can justify this blessing, in the plain sense, by the necessity of recalling the original creation: "He breathed into his nostrils a soul of life."

You ask me about the formulation of the verse: "In Your hand I deposit my spirit." You will consult, on this subject, the Gate of the Kavanos*, commentaries on the night, chapter 10, which explains why it speaks here of spirit and not of soul.

End of the Siddur*, page 448, Rosh Chodesh*: The exceptions regarding fasts are cited (note 4: Rosh Chodesh Nissan and Rosh Chodesh Menachem Av). One must add to these the 1st of Tishrei*, Rosh Hashanah*. You will consult the Tzafnas Pane'ach* of the Rogatchover Gaon*, second edition, page 142b.

Same reference: The prohibition of working during Rosh Chodesh* is cited in the testament of Rabbi Yehuda HaChassid*, who asks that one not cut one's hair and nails on this day. One must determine whether this is a formal prohibition or a practice that is avoided due to danger, in which case there would be no intrinsic prohibition of working. The commentary of the Damesek Eliezer* poses this question. Likewise, according to one opinion, one may not cut one's hair in the second half of the day, according to the Siddur* of the Arizal*, his Shulchan Aruch*, and the Pri Etz Chaim*.

ו'מה

ב"ה, ט' שבט, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ ענף עץ אבות

מו"ה יעקב שי'

שלום וברכה!

בנועם קבלתי בעתו הסידור שהו"ל, סידור תפלה צלותא דאברהם חלק א', מעוטר הערות והארות מכתר מקורות לתפלה ומנהגי'.

ומצאתי בו אוצר בלום של בירורי נוסח התפלה וענינים הקשורים בזה. והרי ידועים דברי רז"ל בהנוגע לתפילה, שזהו דברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו, ב), שמזה מובן וגם פשוט חשיבותו של כל פרט ופרט בזה. וביחוד ע"פ דיוקו של פירש"י על אתר בכוונת רומו של עולם - שעולה למעלה. וכמובן ג"כ ממה שראשוני ראשונים דייקו בכל עניני תפלה ועד לתיבה, וכאמרם - שהיו שוקלין וסופרין מספר מנין תיבות התפלות והברכות (טור סי' קיג).

וכידוע גם מרבנו הזקן בעל התניא והשו"ע, אשר מנה לעצמו זכות מיוחדת - מה שבירר וקבע נוסח התפלה בסידורו. ומסופר בפי חסידים, אשר בבירורו נוסח התפלה - הי' לפניו וצירפה מששים סדורים.

וגדל עוד יותר ערך ציוני מקורות לעניני התפלה בתקופתנו זו, כיון שהמובא בברכות שם, שבנ"א מזלזלים בהם - נתרבה הזלזול בדורנו דור יתום, זלזול המתבטא לפעמים קרובות עד כדי כך - שכל הרוצה אומר אשר יש לו שם, ועושה בנוסחאות התפלה כרצונו, משנה מקצר ומדלג, ופשיטא שמתקן תפלות חדשות אשר לא שערון דוגמתן אבותינו ואבות אבותינו.

בהיפך ממה שהוזהרנו בתוקף ובהחלט במקרא מפורש: אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים וגו' (קהלת ה' א). יעוין שם בפירוש הראב"ע שהאריך בזה. והודיע הרח"ו בשם מורו הוא האריז"ל בהנוגע אפילו לפיוטים ולפזמונים, שאישרו רק אלה "שנתקנו ע"ד האמת אך אלה האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דבורם בלא ידיעה כלל". (פע"ח שער א' בתחלתו).

וליוקר הענין ולחביבותא דמילתא - באתי בשולי הגליון באיזה הערות.

בתקוה אשר רבים יביאו סדורו ספרו אל ביתם ויעיינו בו, והעיקר אשר גם זה יביאם לתכלית המכוון - להתבוננות קודם התפלה, וכמצווה עלינו: וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים. והרי פסק דין מפורש הוא: יחשוב קודם התפלה (ז.א. לכל הפחות שלש פעמים ביום חול, וד' פעמים בשבת ויו"ט! - הכותב) מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (שו"ע או"ח ריש ס' צ"ח) ומיוסד הדין על דבר משנה: אין עומדין להתפלל אלא כו',

ואז ודאי אשר בעת התפלה והתפלה עצמה תהי' מתאימה לענינה, ובלשון רש"י, כנ"ל - תעלה למעלה.

בכבוד ובברכה.

הערות

בתחלתו. יד, א. דינים א. ט"ק. וברך על הציצית קודם הלבישה. והנה מובן אשר פסקי דינים בכלל, ואשר בסידור ביחוד - צ"ל המסקנא האחרונה, ובהנוגע למציאות ולפועל.

ומציאות כזו אשר יהי' הדין כנ"ל - בתקופתנו זו נדירה היא ביותר וביותר, כי הט"ק צריך שיהי' בו שיעור ובאם לאו - ה"ז ברכה לבטלה וככל חומר דין זה (והובא זה דרך אגב - לקמן בסידורו, אבל בחלקו המיועד למעיינים כד, ב). ובעוה"ר רבים מאד ישנם שאין בט"ק שלהם השיעור הרצוי וכו'. - וכבר פסקו, בלאה"כ, אשר הלובש ט"ג - בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הט"ק וע"ז סומך אפילו ביש בו שיעור. ומזה מובן, אשר כל אלו שאין בט"ק שלם שיעור ודאי ועדיין אין לובשים ט"ג - ישמעו מהמברך על ט"ג. ומבוארים הדברים באחרונים לשו"ע או"ח ס"ח, טז, יז. ואכמ"ל.

סוף הקדמה. מא, ב. ד' טפחים, כצ"ל. ובהביאור כמה נדחק כו'. - הנוסחא ד' טפחים ומשהו - כן הוא בסי' האריז"ל להר"ש מרשקוב. וראה ג"כ פע"ח שער חה"ס פ"ג. ובשער הכוונות ענין סוכות ד"ד -בענין פס ד' טפחים.

דרך אגב במש"כ שם (בביאור) על מה דאיתא בסי' האריז"ל שאור בכזית כו' - יעוין בשער הכולל (על הסידור - לאאזמו"ר הרא"ד לאוואט) שער מח ס"ב (ושם הביא גם משו"ת השיב משה. והוא בחאו"ח סט"ז, תשובה להחת"ס).

סידור בתחלתו. א. הדיוק שהחזרת בי נשמתי. - מתאים לנוסח הברכה "המחזיר נשמות. ובברכה זו י"ל הטעם ע"פ פשט - דמזכירים ומעוררים מעשה בראשית: ויפח לאפיו נשמת חיים.

במה שהעיר בלישני' דקרא בידך אפקיד רוחי - עיין בזה שער הכוונות דרושי הלילה ד"י: וטעם אומרו אפקיד רוחי ולא נפשי או נשמתי כו'.

סידור בסופו. תמח ר"ח. יוצא מן הכלל לענין תענית - יש להוסיף א' בתשרי - ר"ה (ולהעיר מצפנת פענח - להגאון מראגאצוב - מהד"ת ע' 142, ב).

שם. איסור מלאכה בר"ח והובא מצוואת ר"י החסיד שלא להסתפר ולא לגזוז הצפרנים. - תלוי בבירור טעם הרי"ח בזה משום איסורא או משום סכנתא (שאז, אינו ענין לאיסור מלאכה) - וכבר העיר ע"ז בפי' דמשק אליעזר - וכמו דמצינו י"א דאחר חצות אין להסתפר כו' (סי' ושו"ע האריז"ל. פע"ח).

ו'מה
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 270 חלקה שם ע' 275 חלקה בחי"ג ע' 199 חלקה שם ע' 264 חלקה בח"ד ע' 591 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה יעקב: וורדיגר.

מששים סידורים: ראה גם לעיל חט"ו אגרת ה'תרעה, ובהנסמן בהערות שם.

יוצא מן הכלל לענין תענית: ר"ח ניסן ר"ח מנ"א וכו'.