Igrot Kodesh · Letter 6023 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

Rosh Chodesh* Shevat* 5718,

Brooklyn, New York,

To the leaders of the youth of the Chabad association, chapter of ... (note 1: This letter was sent to several chapters simultaneously),

may Hashem* grant you long life,

Shalom* u'vracha*,

I have received your letter, in which you briefly describe your sacred activities, whose central and profound point is the dissemination of the wellsprings* outward. No doubt you will not content yourselves with what has been done until now, for the Torah* commands and determines that one must experience elevation in the domain of holiness, particularly regarding the wellsprings* of Chassidus*, its conduct and its customs, for these "vivify life" in all three domains — Torah*, prayer, and good deeds — upon which rest the great world and likewise the small world, which is man.

One confers the merit (note 2: The first part of this letter was addressed to a specific chapter. From this paragraph onward, the same text was sent to several of these chapters. See, on this subject, Letters no. 6024, 6026, and 6031) of the motivation brought by this correspondence upon this day, Rosh Chodesh* Shevat*, the head that includes within it and vivifies all the members — in this case, the days of the month, and especially the tenth, date of the Hilloula* of my father-in-law, the Rebbe*, leader of Israel. Each year, his soul receives an additional elevation. Now, "the body follows the head" — in this case, his Chassidim*, who are bonded and attached to him. One can find an allusion to this in the verse: "In the eleventh month, on the first day of the month, Moshe* explained this Torah* in these terms." Thus, the faithful shepherd transmitted this teaching to all subsequent generations.

Each year, when this period returns, this day, as is invariably the case, is "commemorated and relived." If it is commemorated as it should be, it is indeed relived. The beginning of the explanation and the teaching to be drawn from it is the following: "You have spent enough time on this mountain," even though it was upon it that the Torah* was given. For a person must advance, from one stage to the next, and not content himself with his actions, with what he has done to adorn himself. He must, moreover, influence others, including those who are in the most distant exterior.

Accordingly, "go, direct yourselves, and proceed to the mountain of the Emori* and all its neighbors." A mere journey, a passage, does not suffice. One must go there in a profound manner, and in the Yeshivah* of Rabbi Yishmael*, one speaks precisely of inheritance, of settlement. For the sparks of holiness that have fallen and lost their elevation are defined as "dead." Consequently, even though "all Your people are righteous," one observes the mount of the Emori*, the essential aspect of "the other side," according to the supplements of the Torah Or*, page 102c.

Thus, the promise will be fulfilled according to which "Hashem* will enlarge your border," up to "the great river, the Euphrates," for one will also receive the territories of the Keini*, Kenizi*, and Kadmoni*, according to the Rambam*, Laws of Murder, chapter 8, paragraph 4, the Likkutei Torah* of the Arizal*, on Parshas* Lech Lecha*, and the end of the Chassidic discourse entitled: "Hineni*" ("Behold, I am"), of 5654 (note 3: 1894, by the Rebbe Rashab, father of the Frierdiker Rebbe).

You will understand the conclusion of all this and the teaching to be drawn from it. The merit of the public cause comes to your aid.

With my blessing for success,

ו'כג

ב"ה, ראש חדש שבט ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
הנהלת צעירי אגודת חב"ד סניף:

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבם, בו כותבים ר"פ ע"ד פעולותיהם בקדש, שנקודתן הפנימית והתיכונית - הפצת המעינות חוצה.

ובודאי לא הסתפקו בהנעשה עד עתה, שהרי מעלין בקדש ציווי וגזירה היא, ובפרט בענין מעינות דא"ח, הדרכותיהם ומנהגיהם, אשר מחי' חיים הם בכל שלשת הקוים תורה עבודה וגמילות חסדים עליהם העולם (גדול, וגם קטן - זה האדם) עומד.

ומגלגלין זכות כתיבת התעוררות זו ליום זה - יום ראש החדש שבט, ראש הכולל ומחי' כל האברים - הימים, ובהם יום העשירי בו - הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל.

אשר הנשמה עולה בו בכל שנה ושנה בעילוי אחר עילוי, וגופא - אלו הם חסידיו, מקושריו והשייכים אליו - בתר רישא אזיל,

ויש לרמז בלשון הכתוב: בעשתי עשר חדש באחד לחדש גו' הואיל משה (רע"מ) באר התורה (וההוראה) הזאת לאמר (לכל הדורות אחריו) -

והרי בכל שנה ושנה, לתקופת השנה, עניני יום זה - כמו שאר הענינים כגון דא - (כשהם) נזכרים (הרי הם גם) ונעשים.

והתחלת הביאור וההוראה היא: רב לכם שבת בהר הזה (אף שזהו מעמד ומקום מתן תורה. כי על האדם להיות מהלך מחיל אל חיל, וגם - לא להסתפק בפעולותיו וקישוט עצמו, כי אם גם להשפיע על הזולת, ועד להזולת הנמצא בחוץ חוצה. אשר לכן),

פנו וסעו לכם (ואין מספיקה נסיעה בעלמא ודרך מעבר, כי אם) ובואו (בפנימיות.

ודבי ר' ישמעאל תנא - ירושה (דניצוצין דנפלי מדרגי' ואיקרו מית) וישיבה דוקא, ובמקום זה שבפני ועמך כולם צדיקים נדמה להם) הר האמורי (הכולל ועיקר דלעומת זה. תו"א הוספות קב, ג) ואל כל שכיניו וגו',

(ועי"ז תזכו לקיום היעוד כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך) עד הנהר הגדול נהר פרת (כי ינחלו גם את הקני ואת הקניזי ואת הקדמוני, - רמב"ם הל' רוצח פ"ח ה"ד. ל"ת להאריז"ל פ' לך. סד"ה הנה אנכי, תרנ"ד).

והבכן והמוסר השכל מובן. וזכות הרבים מסייעתם.

בברכת הצלחה.

ו'כג
נדפסה בלקו"ש ח"ב ע' 694.

ומגלגלין זכות: מכאן ואילך נכתב לכמה. וראה גם לקמן אגרות ו'כד. ו'כו. ו'לא.