Igrot Kodesh · Letter 5951 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem*,

First light of Chanukah* 5718,

Brooklyn, New York,

To the Chassidim* in Eretz Yisrael*, may it be restored and

rebuilt, to the young men and to the youth in particular,

may Hashem* grant you long life,

Shalom* u'vracha*,

During this festival of lights, it is surely unnecessary to explain and emphasize the significance of the name given by our masters, whose merit protects us, to their students — the students of the Yeshivah* Tomchei Temimim*: "candles to illuminate." Another text explains its meaning at length and states, in particular, that each person must illuminate his surroundings through "the candle (which) is a mitzvah* and the Torah* (which) is a light," as well as through the luminary of the Torah* (note 1: Its inner dimension, expressed through Chassidus*). Now, the bestowal of a name constitutes a revelation, an uncovering of the hidden source and origin, toward concrete action. According to various Chassidic texts, the name is the means of linking the soul to the body.

This (note 2: This passage also appears in Letter no. 1875, whose date may not be exact) will help us understand the controversy found regarding the following point: Did Adam also give a name to the fish — compared to the creatures of the hidden world, which cannot reveal themselves? In fact, the hidden world itself is considered revealed relative to that which surpasses it. It is upon this concept that the opinion is based according to which the fish also received a name. On this subject, you should consult, in particular, the Tosafos*, Tractate Chullin* 66b; the Chizkuni* and the Radak* on the verse Bereishis* 2:19; and the Midrash Chasser Ve'Yasir*.

This title was bestowed upon the students of the Yeshivah* Tomchei Temimim*. It is therefore certain that it applies equally to the students of those students. For such is indeed the objective of a good education, through which the disciple identifies with the master. Since then, the Yeshivah* Tomchei Temimim* has been exiled from its first location — the city of Lubavitch*. It is therefore necessary to assume the title and role of "candle to illuminate" in every place to which one of the students has been exiled, and all the more so where several are found, together with their children and grandchildren.

It is clear that there are several manners, several ways of illuminating — some essential, others secondary, and still others to which one has recourse when no other option is available. However, the predominant, straight, and simple way is that of education — the effort to ensure that it is sound: physical effort, financial effort, and moral effort. These three possibilities are defined with regard to tzedakah* and good deeds, which education also encompasses.

It is also certain that this role takes on far greater importance during a period and in a place where every moment is particularly precious in the educational domain. Indeed, opportunities are granted to many Jewish men and women to ascend from one stage to the next. Inaction in this matter endangers their future.

It is undoubtedly unnecessary to emphasize that in Eretz Yisrael* — may it be restored and rebuilt by our righteous Moshiach* — this principle applies in all its force, for there are many immigrants, together with the families of their children and grandchildren. These must first settle themselves in all that concerns them — in general and in the domain of education in particular. Their entire future depends upon this.

In light of all this, I address an appeal and a request to all the Chassidim* — in particular to the young. Each of them should ask himself whether he is suited to devote himself to the education of the sons and daughters of Israel. However, no one is objective regarding his own person, and his reasoning can therefore be distorted. One should therefore consult specialists in this matter. And those who possess aptitude for it should endeavor, to the extent possible, to devote themselves physically to education — as a teacher, educator, or school director.

Those who are certain they have no aptitude in this domain should mobilize to strengthen and develop the schools based on sacred values. The essential point in this matter is the work done with the parents. If the parents truly desire the happiness of their sons and daughters — not only in the World to Come but also in this world, not only spiritually but also materially — they must give them an education based on sacred values, in the spirit of the Tradition of Israel. Every effort, every intervention to this end is justified, since the future of these children is at stake.

It follows from all that has been said that I ask each man and woman who may possess the necessary qualities to be a teacher to immediately seek to put to use whatever aptitude they may have in this domain, on the broadest scale. For such is the need and the necessity of the moment.

May Hashem* grant that these days of Chanukah*, during which one illuminates in an ever-increasing manner (note 3: By increasing each day the number of candles lit) "at the entrance of one's home, toward the outside," also multiply these "candles to illuminate." Those who already illuminate will intensify their radiance to the most distant point, in accordance with the expression: "Your wellsprings* shall spread outward." Those who, for whatever reason, do not yet illuminate will bring forth the candle they possess, until "the flame rises on its own," in the manner described by Iggeres HaTeshuvah* of the Alter Rebbe*, at the end of chapter 9, so that a redoubled commitment will enable one to increase one's wisdom, in order to make up for the deficiencies of past years during which one may not have fully utilized the powers one received.

Commenting on the verse: "He tells His words to Yaakov," our Sages* say that "He commands Israel to do what He Himself puts into practice." May Hashem* therefore put into practice the commandment: "And you shall teach your children" — toward the sons and daughters of Israel — granting them wisdom, discernment, and knowledge, in general matters and in what concerns them personally. And that, with abundance, joy, and enthusiasm, they illuminate their surroundings through "the candle (which) is a mitzvah* and the Torah* (which) is a light," as well as through the luminary of the Torah*.

Awaiting good news of all this, I conclude by extending my blessing for considerable success to all who will participate in this endeavor, as well as to all the members of their families. May they all receive blessing — material and spiritual alike.

Menachem Schneerson

ה'תתקנא

ב"ה, נר ראשון דחנוכה, ה'תשי"ח
ברוקלין, נ.י.
לאנ"ש אשר באה"ק ת"ו, ולהצעירים והנוער

ביחוד

הי' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בחג הנרות זה, בודאי אשר למותר לבאר ולהדגיש תוכן הענין אשר רבותינו נשיאנו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, קראו לתלמידיהם תלמידי תומכי תמימים, בשם נרות להאיר, וכמבואר במ"א בארוכה הדיוק בזה, אשר הנקודה היא - שעל כאו"א להאיר גם את סביבתו בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה. וקריאת השם הרי זהו ענין גילוי, המשכה מן השרש והמקור וההעלם, לענינים שבפועל. וכמבואר בדא"ח בכ"מ, ענין קריאת שם, שענינה לחבר הנשמה עם הגוף וכו'.

ועפ"ז יש להסביר ג"כ המחלוקת שישנה, אם אדם קרא שמות גם לדגים, שהרי דוגמתם הם נבראים בעלמא דאתכסיא, היפך ענין הגילוי. אלא שעלמא דאתכסיא זה - לגבי עולם שלמעלה הימנו, גם לזה גילוי יקרא, שזהו סוד לדיעה שגם הדגים נקראו בשם. יעוין תוס' חולין סו, ב, חזקוני ורד"ק לבראשית ב, יט, מדרש חסר ויתיר ועוד.

והנה אף שהכתירו בתואר זה את תלמידי התמימים, בודאי מובן שתלמידי תלמידיהם, גם עליהם חל התואר, שהרי זוהי מטרת החינוך דמחנך טוב - שיהיו תלמידים כמותו. ובפרט מעת גלות תומכי תמימים ממקומה הראשון בליובאוויטש, שהתואר והתפקיד דנרות להאיר, מוכרח למלאות אותו בכל מקום שגלה אחד מהם, ופשיטא במקום בו נמצאים כמה מהם בניהם ובני בניהם.

ומובן שהתפקיד להאיר יש בו כמה אופנים ודרכים, מהם עיקרים ומהם טפלים ומהם - בשעת הדחק. אבל האופן העיקרי הישר והפשוט, הוא על ידי חינוך, והשתדלות בהנוגע לחינוך הרצוי, השתדלות בגופו בממונו ובנשמתו. וכמבואר שלשת האופנים בהנוגע לצדקה וגמ"ח, שהחינוך מכללם הוא.

מובן ג"כ, אשר תפקיד זה חשיבות גדולה פי כמה לו, בתקופה ובמקום אשר כל רגע ורגע יקר הוא ביותר בשטח החינוך, כי ניתנה האפשריות להעלות מחיל אל חיל כמה מבני ובנות ישראל, והעדר העשי' בזה - מעמיד בסכנה את עתידם.

בודאי למותר להאריך, אשר בארץ הקדושה, תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו, מצב זה עתה הוא בתקפו, כיון שרבים העולים ומשפחות בניהם ובנותיהם, ובאופן שיסתדרו, בעניניהם בכלל ובעניני חינוך ביחוד, במשך תקופה הראשונה, תלוי כל עתידם.

ע"פ האמור, קריאתי ובקשתי לכל אנ"ש, וביחוד להצעירים, שיחיו - אשר כאו"א מהם יבחון עת עצמו, באם מסוגל הוא לעבודה בחינוך בני ובנות ישראל, וכיון שאדם קרוב אצל עצמו, ויכול לטעות בחשבון, יתייעץ עם המומחים בענין זה. ואלו אשר כשרון להם בדבר, ישתדלו ככל הדרוש להסתדר באופן שיוכלו לעסוק בגופם ממש בעניני חינוך, ז.א. בתור מורים-ות, מדריכים-ות, מנהלי בתי ספר וכיו"ב.

- בטח, בכדי למלאות תפקיד זה, זקוקים לידיעות בכמה מקצועות, הנה ודאי שכמה וכמה ישנם להם כבר ידיעות בזה, ואין זקוקים אלא להשלמה. וחלק מהם יש להם כבר ידיעות אלו בשלימות. ובהנוגע לשאר, הרי בודאי ישנה אפשריות לרכוש ידיעות אלו, באופן מזורז, ולמלאותם אח"כ במשך התעסקותם בחינוך. והרי גם עבודת החינוך עצמה, מלמדת ומורה את האדם העוסק בה, איך להשתלם.

אלה אשר ברור הדבר שאין להם כל כשרון בשטח האמור, עליהם להתגייס לחיזוק וביסוס מוסודת החינוך - על טהרת הקדש. ובזה הנקודה העיקרית - התעמולה בין ההורים, אשר, אם באמת חפצים באשרם של בניהם ובנותיהם, ואשרם לא רק בבא אלא גם בזה, לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות, מוכרחים לחנך את בניהם ובנותיהם על טהרת הקדש, ברוח ישראל סבא, וכל יגיעה והשתדלות כדאיות בזה, שהרי הדבר נוגע לכל עתידם של בניהם ובנותיהם.

המורם מכל הנ"ל, אשר כל מי שיש סברא, שמסוגל הוא להיות מורה ומורה, מבקש הנני אותו-ה להתחיל לחפש תיכף דרך ואופן איך שאפשר יהי' לנצל כשרונו-ה בשטח זה, ובמדה הכי גדולה, שהרי דרישת השעה והכרח השעה היא.

ויהי רצון אשר ימי חנוכה אלו, דמוסיף והולך אור על פתח ביתו מבחוץ, יוסיפו ג"כ בהנרות להאיר, אשר אלו המאירים כבר, יתוסף באורם עד למרחקים, וכדיוק הלשון יפוצו מעינותיך חוצה, ואלו שמפני איזה סיבה עדיין אינם מאירים, יעלו את הנר שלהם עד שתהא ששלהבת עולה מאלי', וע"פ האופן האמור באגרת התשובה לרבנו הזקן סוף פרק ט' שיהי' כפלים לתושי', בכדי למלאות את המגרעות מהשנים שעברו מבלי לנצל הכחות שניתנו להם.

ומכיון שאמרז"ל עה"כ מגיד דבריו ליעקב וגו' מה שהוא מצוה לישראל עושה בעצמו, יעשה השי"ת את "ושננתם לבניך", בני ובנות ישראל, לחננם חכמה בינה ודעת בענינים הכללים ובענינים הפרטים, ומתוך הרחבה ובשמחה ובטוב לבב, יאירו את כל סביבתם, בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה.

המצפה לבשו"ט בכל האמור,

וחותם בברכת הצלחה

מופלגה לכל המשתתפים ע"פ

האמור, הן וכל ב"ב שיחיו

- יעמדו על הברכה בגשמיות

וברוחניות גם יחד.

מנחם שניאורסאהן
ה'תתקנא
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 310.

ועפ"ז יש להסביר: קטע זה נדפס כאגרת לעצמה לעיל ח"ז א'תתעה, ואולי התאריך שם מוטעה.