Igrot Kodesh · Letter 5863 — Faith & Bitachon

B"H

21 Marcheshvan* 5718

Brooklyn

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of 14 Marcheshvan*, in which you ask me about the blessing of Hallel*, regarding which there is a divergence between the Hayom Yom* (note 1: for the date of 1 Teves*) and the Siddur* (note 2: of the Alter Rebbe*). As you know, in such a case, one adopts the later version (note 3: in this case, that of the Hayom Yom, of which the Rebbe is the author). Indeed, it is quite evident that when the Hayom Yom* was written, the Siddur* was known and its content was known. There is therefore no reason to be surprised upon noting that a different practice is adopted. One finds the equivalent in various cases and, for diverse reasons, such divergences are conceivable, and our Sages* themselves speak of them in tractate Bava Basra* 166b, even emphasizing that they affect concrete practice. In this domain in particular, you will consult the Shaar HaKollel*, at this reference, and the beginning of the Piskei HaSiddur* of Rav Naeh*.

You ask me how to repair an insult inflicted upon one's fellow, after the latter has granted his pardon. It is true that this transgression occurs both in the relationship between people and toward Hashem. It is therefore in this latter area that the repair is necessary. And a repair must systematically address what the deficiency was. In this instance, you must show a more profound respect to others in general and to your friends in particular. Very often, an insult is inflicted due to anger or pride. From all of this, one must protect oneself to the highest degree, as can be deduced from what the Rambam* says in the second chapter of his Laws of Character Traits.

You mention your teaching of Tanya* to a friend who does not understand its plain meaning. I am surprised that you could formulate such a statement, which is entirely out of place and does not correspond to reality. Certainly, you know what our master, my father-in-law, the Rebbe*, whose merit protects us, says about the difficulty of a deep and synthetic understanding of the Tanya*. Nevertheless, in the same text, it is affirmed that the most ordinary person can obtain a certain understanding of it. You will consult this text, which is printed at the end of the summaries and notes on the Tanya*.

How much more so for a young man who has spent some years in the Yeshivah*. The merit of the public then assists him in spreading the wellsprings* (note 4: of Chassidus*) until they reach the outside, to many other people. But here too, joy and enthusiasm are necessary. It is in this way that one obtains success.

With my blessing,

For the Rebbe shlita*,

the secretary,

You ask me about the Tosafos* on tractate Gittin* 3b (note 5: according to which witnesses are necessary when one charges an emissary to transmit a divorce document to a woman, whereas an emissary to receive this document on the woman's behalf can be appointed without witnesses). You will consult on this subject the commentators, in particular the Maharam Schiff*.

ה'תתסג

ב"ה, כ"א מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!

במענה למכתבו מי"ד מ"ח, בשאלתו בהנוגע לברכת הלל, שבהיום יום נדפס אחרת מאשר בסידור, - הנה ידוע הכלל בענינים כגון דא שנוהגין כנוסח אחרון, ומובן זה ופשוט שהרי בעת עריכת היום יום, ידעו והתבוננו בהכתוב בסידור, ואין לתמוה אשר בפועל נוהגים אחרת, כי בכמה ענינים ישנם כגון דא ומכמה טעמים ודאי ישנם שינוים כאלו, וכבר הודיעונו גם רז"ל ע"ד שינוים כאלו (ב"ב קס"ו ע"ב) שצריכה להיות במעשה דוקא, עיין שם. ובהנוגע להנ"ל בפרט - יעוין בשער הכולל שם. ובס' פסקי הסידור - להרב נאה - בתחלתו.

במ"ש אודות תיקון להלבנת פני חבירו, לאחרי שהחבר מחל, אמת הדבר אשר בהנ"ל ישנו ענין שבין אדם לחבירו וגם שבין אדם למקום, וע"ז צריך תיקון, וככל עניני התיקונים צ"ל באותו הפרט בו הי' הקלקול, ז.א. להוסיף בכבוד הבריות בכלל ובכבוד חברים בפרט, וכיון שברובא דרובא סיבת הלבנת פני חבירו הוא קשור במדת הכעס או הגאוה גם בזה צריכים להנהגה בקצה האחרון יותר, וכמובן ממ"ש ברמב"ם הלכות דיעות פרק ב'.

במ"ש אודות לימודו תניא עם חבירו שאינו מבין הפשט, לפלא איך זה כותבים דבר כזה, כי בודאי שלא במקומו הוא כלל וכלל ואינה מתאימה, אף שידועים דבר הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ע"ד קושי ההבנה לעומקם ולתמציתם של דברי התניא, וביחד עם זה וברשימה האמורה מובא, שאפילו היותר פשוט מבין שם מה, עיי"ש בהרשימה (נדפסה בסוף ספר קיצורים והערות לתניא), ובמכש"כ כשהמדובר באברך בן ישיבה מכמה שנים ושזכות הרבים מסייעתו להפיץ המעינות עד שיגיעו גם חוצה לעוד ועוד, אלא שגם בזה צ"ל העבודה בשמחה וטוב לבב ואז מצליחים.

בברכה.

בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א

מזכיר

במש"כ בתוד"ה רבנן (גטין ג, סע"ב ושם) עי' במפרשים שם, מהר"ם שי"ף ועוד.

ה'תתסג
שבהיום יום: א' טבת.

במש"כ בתוד"ה רבנן: שצריך עדי מסירת בשליח להולכה אף שא"צ עדים במינוי שליח לקבלה.