Igrot Kodesh · Letter 5855 — Faith & Bitachon

B"H

18 Marcheshvan* 5718

Brooklyn

To the great Rav*, the distinguished Chassid* who fears Hashem, filled with eagerness, Rav Chananya Yom Tov Lipa (note 1: Rav C. Y. T. L. Deutsch, of Cleveland, Rabbi of Helmitz; see on his subject letters no. 5583 and 5983),

Greetings and blessings,

I am responding to your letter of this Wednesday and I await the continuation of your good tidings regarding what you write to me.

You tell me about a mikveh* in Albany. I also spoke about this the day before yesterday with the distinguished Chassid* who fears Hashem, Rav A., the shochet*. I asked him to endeavor to improve the situation to the fullest extent possible. And the promise was again given that the question would be placed on the agenda, that it would be discussed once more. May Hashem grant that this finally take place as befits what concerns a mikveh*, which must be as aesthetically pleasing as possible. When everything is ready to be put into practice, you will surely be contacted.

Of course, this situation and the lack of dialogue, as your letter indicates, are distressing and alarming, for ultimately one can plainly see a deficiency in this place and in this domain. Even if one considers this a case of force majeure, it is in no way comparable to a situation in which what is proper had been done. Of course, my purpose is not to moralize, Heaven forbid, but rather to specifically draw your attention. Indeed, you have been informed of all this. Now, there is no doubt that all those who are aware of this situation can improve it and resolve it. With the proper reflection, you will find the means to do so, in accordance with the saying of the Baal Shem Tov* that we have many times heard from my father-in-law, the Rebbe*, according to which everything a Jew sees or hears must convey a lesson for his service of Hashem. This is self-evident.

You refer to notes on your books, both the latest volumes and the forthcoming ones. But what can I do? I do not have my time at my disposal, due to my many activities. However, as I have already written, I have not lost the hope of being able to leaf through them, at least quickly, and, if necessary, to formulate remarks. This can be done in various ways, including in haste (note 2: The Rebbe notes at the bottom of the page: "See the Mechilta*, Parshas Bo* 12:11."). For the time being, I do not know when this will be possible, but Hashem sends salvation.

May Hashem grant you success in strengthening purity, in disseminating it in all the places where you exert your influence. And may its profound dimension be revealed. According to the expression of our Sages*, "the profound dimension is knowledge" (note 3: The Rebbe notes at the bottom of the page: "See the Likkutei Torah* of the Alter Rebbe*, Parshas Chukas*, page 60a, and the commentary of Rashi* on the verse Shemos* 31:3.") — the knowledge of Hashem as the water covers the sea bed. Certainly, perfection in this sense will be attained only with the coming and the revelation of our righteous Moshiach*. However, a foretaste of this situation, an introduction, can be obtained during the time of exile. This is what the ethical works explain, affirming that the redemption began at the very instant of the destruction. Thus the cow lowed a first time to announce this destruction, then immediately afterward, a second time, on the occasion of the birth of the righteous redeemer. In the words of the Alter Rebbe*, author of the Tanya*: "The perfection of the Messianic era and the resurrection of the dead depend on our actions and our accomplishments during the entire duration of this exile." You will consult chapter 37 of this work.

With my respects and my blessing,

ה'תתנה

ב"ה, י"ח מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.
הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ בעל מרץ וכו'

מו"ה חנניא יו"ט ליפא שי'

שלום וברכה!

במענה על מכתבו מיום הראשון בהנוגע להמקוה באלבאני.

הנה שלשום דברתי ג"כ עם הוו"ח אי"א מוהר"א שי' שו"ב בענין זה, לזרזם לשפר המצב ככל האפשרי, ועוה"פ הבטיחו שיעלו השאלה על סדר היום וידונו עוה"פ, ויהי רצון שסוכ"ס יבוא הדבר לפו"מ, ובאופן הדרוש בעניני מקואות, שיהי' בכל ההידור האפשרי, ובטח כשיהי' קרוב לפועל יתקשרו עם כת"ר שי'.

הענין דהבנא, וכנראה ממכתבו - אי ההתדברות בזה, מובן שמצער וגם מבהיל, שהרי סו"ס חסר במקום פלוני ובענין כזה, ואפילו את"ל שאונס הי' כאן, הרי כמאן דעביד לא אמרינן, ומובן שאין כוונתי ח"ו להטפת מוסר בעלמא, ולא נצרכה אלא לעורר שימת לב מיוחדה , אשר כיון שנודע ע"ד הנ"ל בודאי זוהי הוראה שביד כל אלה שנודע להם אודות זה, לעשות מה בתקון המצב ושפורו, שמזה מובן שבהתבוננות המתאימה ימצאו האופנים והדרכים לזה, והנ"ל מיוסד ע"פ פתגם הבעש"ט ששמענוהו כ"פ מכ"ק מו"ח אדמו"ר, שכל דבר שאיש הישראלי רואה או שומע יש בזה הוראה בשבילו בעבודתו לקונו, וק"ל.

במ"ש אודות הערות לספריו לחלקים האחרונים והבאים, הנה מה אעשה שאין זמני ברשותי מפני רוב הטרדות, ואף כמו שכתבתי מאז, שלא נתייאשתי ח"ו אשר סו"ס אוכל לעבור בהם עכ"פ - בחפזה, אבל במדה שיהי' מקום לאיזה הערות עכ"פ, וכמה דרגות אפילו - בחפזון*, אבל לע"ע איני יודע מתי יבוא מצב זה, ולה' התשועה.

והשי"ת יצליחו לחזק הטהרה ולהפיצה בכ"מ שיד כת"ר מגעת. ויה"ר שתתגלה ג"כ הפנימיות שבזה, שהוא ענין פנימיות התורה, וכמרומז ע"ד כ"ז במרז"ל דעת ** זה סדר טהרות, ומבואר עוד יותר ברמב"ם סוף הל' מקואות איך שענין הטהרה בפנימיות הוא הדעת, דעת את ה' כמים לים מכסים, אשר אף שבמילואו יהי' זה בביאת וגילוי משיח צדקנו, מעין זה והתחלה בזה - הרי צ"ל בימי הגלות, שזהו הענין המובא גם בספרי מוסר, שהגאולה התחילה ברגע של החורבן, ומרומז ג"כ בסיפור הידוע באיכה רבה, שגעתה הפרה פעם ראשונה לחורבן ותומ"י פעם שני' להולדת גואל צדק, ובלשון רבנו הזקן בעל התניא: תכלית השלימות של ימות המשיח ותחיית המתים תלוי במעשנו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, עיין שם פרק ל"ז.

בכבוד ובברכה.

ה'תתנה
נדפסה בלקו"ש חכ"ב ע' 302 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מו"ה חנניא יו"ט ליפא שי': דייטש, קליוולנד, הרב דהעלמיץ אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ו ה'תקפג, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ה'תתקפג.

*) ראה מכילתא לפ' בא יב, יא.

**) עיין לקו"ת לרבנו הזקן חקת ס, א. רש"י שמות לא, ג.