Igrot Kodesh · Letter 5818 — Faith & Bitachon

B"H

3 Marcheshvan* 5718

Brooklyn

Greetings and blessings,

I duly received your letter of 28 Tishrei*, in which you briefly describe the month of Tishrei* that has just passed. I am surprised to see that you surpass even the most concise summary in your brevity. May Hashem grant that you complete all of this at the next opportunity, and that in the future you write to me with all the necessary detail.

You tell me that you lack enthusiasm for the study of the revealed part of the Torah* and of Chassidus*. This involves two points:

A) As you know, the discourse of Simchas Torah* 5690 (note 1: 1939, of the Frierdiker Rebbe*), at paragraph 21, states: "What do you expect of me? Be demanding of yourself!" (note 2: see on this subject letter no. 4514). Of course, this response is not intended to push you away, Heaven forbid, nor to proclaim: "I have saved my own person." On the contrary, it is meant to infuse you with the necessary strength. Indeed, you know the parable articulated by the Baal Shem Tov*, concerning the inhabitants of a town who relied upon a strong man to ensure their security. Subsequently, they realized they could not trust him and, from that moment, they personally discovered immense and considerable strengths within themselves. The same applies to your situation.

B) Moreover, this is inevitably so, due to a second point, which is recorded in the Hayom Yom* for the date of 23 Sivan*, and is as follows: every thought that blocks concrete action originates from a place that is not pure. It is therefore quite evident that what opposes this thought, in accordance with the verse, "One nation shall strengthen itself against the other," comes indeed from the true good.

It is a pity that you waste time meditating on all of this, which moreover prevents you from spreading the wellsprings* (note 3: of Chassidus*, outward). According to the saying of our master, "He (note 4: Moshiach*) stands behind our wall." In a short while, days will come in which, according to the expression of my father-in-law, the Rebbe*, "one will clutch one's head upon realizing that one let precious time slip away, during which one could have multiplied accomplishments" (note 5: see on this subject letter no. 5025). This is self-evident.

With my blessing to convey good tidings, and with greetings to all those who receive your influence,

ה'תתיח

ב"ה, ג' מ"ח, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ח תשרי, בו כותב ראשי פרקים מימי תשרי העבר, ולפלא שמקצר עוד יותר מקיצור נמרץ, ויהי רצון שעכ"פ בהזדמנות הבאה ימלא, ומכאן ולהבא, ויבואו הענינים מפורטים כדי הצורך.

במ"ש שחסר לו חיות הן בנגלה והן בחסידות, שתי נקודות בדבר, א) ידוע המובא בשיחת שמח"ת תר"ץ אות כ"א, וואס מאנסט דו בא מיר, מאן בא זיך, ומובן שהמענה לא בא בכדי לדחות בקש ח"ו, ולא לאמר אני את נפשי הצלתי, כ"א זהו נתינת כח, וכידוע גם המשל מהבעש"ט מאנשי העיר שסמכו על הגיבור, שעי"ז שהתבוננו אח"כ שאין להשען על הגיבור נתעוררו בהם כחות עצומים ונפלאים, וה"ה בנדון דידי', והרי מוכרח לומר כן מפני הנקודה השני' (הועתק בהיום יום כ"ג סיון) שכל התבוננות המונעת פעולות טובות, לא ממקום טהור מקורה, שמזה מובן וגם פשוט, שענין המבטל התבוננות זו, הוא ע"ד מ"ש ולאום מלאום יאמץ, מהטוב באמת בא, וחבל על זמנו בהתבוננות האמורה נוסף להמניעה בהפצת המעינות, וכידוע פתגם נשיאנו אשר הנה זה עומד אחר כתלנו, ועוד רגע ויבואו ימים, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר, אז מ'וועט זיך כאפען פארן קאפ, וואס מ'האט דורכגעלאזען אזא זמן יקר וואס מ'האט געקאנט אזויפיל אויפטאן וק"ל.

בברכה לבשו"ט ופ"ש לכל מושפעיו שיחיו.

ה'תתיח
וואס מאנסט דו בא מיר: ראה גם לעיל חי"ג אגרת ד'תקיד, ובהנסמן בהערות שם.

מ'וועט זיך חאפען: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ה'כה, ובהנסמן בהערות שם.