Igrot Kodesh · Letter 5812 — Faith & Bitachon

B"H

29 Tishrei 5718

Brooklyn

Greetings and blessings,

I have duly received your two letters from the eve of Sukkos*. You ask me what I mean by the expression "person responsible for an institution" that will be identifiable as Chabad*. I am surprised that you can have a doubt in this matter. For even in an institution that has no other leaders, if there is no responsible person conscious of his duty, it cannot endure and sometimes even collapses immediately.

Certainly, I avoid causing pain to anyone, but in the interest of the work being carried out, I am led to cite the example of the four cubits of the place in which an attempt was made to create a branch of the Yeshivah* Tomchei Temimim*, and it was indeed established. You yourself are in that place and you have therefore been able to observe that this branch did not develop. Moreover, in a very short time, it totally disappeared. All the Chassidim* together could do nothing about it — not to mention the humiliation that resulted from this in the eyes of outsiders.

Of course, I remember all the arguments that were then addressed to me by you and by the other Rav*. But I was astonished then, and I remain so: why do you not make a fair assessment of the situation? A branch of Tomchei Temimim* in that place constitutes a merit for all the Chassidim* who reside there and, above all, a duty for Chabad* Rabbanim*, whom Chassidus* calls "masters of the place." From the moment you arrived there, you should have built four cubits for the Torah* and Chassidus* — not only for yourselves, but also, and above all, for the young people, who will soon be called upon to build Jewish homes.

Many years have passed and nothing was done. Then, the members of the leadership of a certain institution issued a call to the Chassidim*, in order to remind them of the responsibility that falls upon them. Moreover, they provided financial assistance and brought students for this project. But you yourself and your friend, the Rav*, interpreted this situation as the reverse of reality. You thought they were merely helping with the creation of this branch and that they would withdraw if the enterprise did not prove viable financially. But the reality is exactly the opposite.

Can one believe such a thing? Both of you hold rabbinical positions and you "tend several vineyards" at once — those of kosher* meat, of valid divorces, of marriages in conformity with the Law. However, when it comes to "my vineyard" — that is, the spreading of the wellsprings of Chassidus*, which is feasible in the Holy Land only through the creation of a school — you have decided that this does not concern you, and it seems to you that it is beyond your capacities. Indeed, if you and the other Rav* could not maintain yourselves in the institution created by the leadership of that organization and continue your work there — while in the city, a significant budget is devoted to schools in which numerous students receive an education — I truly wonder what will happen if a school is created by an active man, as has been said. This institution will, in fact, be directed by him, and he will use your name solely to obtain the appearance of Chabad*. Of course, you do not show eagerness and, obviously, you will not seek counsel to develop this institution.

From the very first days of its creation, or at least its first weeks, the founding Rav* will observe that you have no desire to develop it, and he will leave you alone. Thus, this institution will have nothing to do with Chabad*, except for its name. Now, I am not attracted by publicity without content, but rather by the spreading of the wellsprings. On this subject, as for everything concerning the Torah*, our Sages* say: "He who claims not to have made any effort and yet to have obtained a result — do not believe him." You yourself will not exert effort in this direction, and the other Rav* will have the same attitude, as past experience has shown, so that the founding Rav* will not understand if you suddenly take interest in a new project that is not your responsibility.

I have elaborated my remarks, perhaps even with sharp terms. This was my response to the conclusion of your letter, in which you say: "In reality, we also deplore the manner in which the Chabad* institutions are run in the Holy Land. We desire and wish to intervene to improve the situation, but it seems that this is not possible, for the reasons that are known." I have already written that I do not know what these reasons, in the plural, are. I know only one — the principle that it is preferable and more comfortable to remain without doing anything.

Concerning the pain, mine as well as yours, you know the teaching transmitted to us by my father-in-law, the Rebbe*, according to which "one concrete action is preferable to a thousand complaints." You ask me to specify what I want, what is lacking, and what needs to be repaired. Now, the Holy Land is filled with schools, with Yeshivos*, with Chedarim*, with Talmud Torahs*. There are not only those that were created decades ago. There are constantly new ones, and may Hashem grant that you enter the competition.

In recent years, many institutions have been created, even though one has not put into practice the most minimal portion of the instructions of our masters, even though one has not taken advantage of all the bounty they bestowed upon the students of the Yeshivah* and upon the Chassidim*, through their teachings and through their self-sacrifice. Toward whom does one seek uprightness here below? Of course, all these remarks are addressed not only to you, but also to all the Chassidim* of the Holy Land, with the exception of a few people who do everything in their power and whom even a child could point out.

ה'תתיב

ב"ה, כ"ט תשרי, תשי"ח
ברוקלין.

שלום וברכה!

מאשר הנני קבלת שני מכתביו מערב חה"ס. ובמה ששואל מה היא כוונתי בהנוגע לאחראי במוסד, שתהי' לו צורה חב"דית.

לפלא גם הספק בזה, שהרי הענינים כפשוטם ממש. כי אפילו במוסד שאין לו כל בעלים אחרים, באם - אין אחראי היודע שעליו לשאת באחריות, אין להענין קיום כדבעי, ולפעמים אין להענין קיום כלל. ואף שמשתמט הנני מלהכאיב את מי שהוא, לתועלת הדבר מוכרחני להביא ראיות גם מהד' אמות של... שניסו וגם יסדו סניף תו"ת ב... בה נמצא גם הוא וגם... ולא רק שלא התפתח, אלא שכעבור זמן קצר ביותר נתבטל כלל. ולא החזיקו מעמד בהנ"ל כל אנ"ש יחד ומבלי להדגיש אפילו על הבזיון כלפי חוץ!

מובן שזוכר הנני כל הטעמים שכתבו הוא והרב... אבל באותה שעה וגם עתה - מתפלא הנני שלא מכירים בהמצב כמו שהוא, שסניף תו"ת ב... הוא לזכותם של אנ"ש ד... ולכל לראש מחובתם של רבני אנ"ש, שהם נקראים מרא דאתרא ע"פ חסידות, שעליהם הי' לדאוג תיכף לבואם לבנות ב... ד' אמות של תורת החסידות, ולא רק בשביל עצמם, אלא, ובעיקר, לדור הצעיר שעליו לבנות בעתיד הקרוב בתים בישראל.

והרי כו"כ שמעו שהתמימים צ"ל נרות להאיר דוקא. ולאחרי שעברו כו"כ שנים ולא עשו דבר, ואחרי שחברי הנהלת... עוררו את אנ"ש ד... על דבר חובתם האמורה ולא עוד אלא שסיעו ג"כ בעזר כספי ובהבאת תלמידים ליסד... הרי הוא וחבריו הרב שי' פרשו הענין להיפך ממה שהוא, ז.א. שהם עושים טובה להנהלת... במה שיסייעו לייסד הסניף, ובאם לא תחזיק הנהלת... מעמד בכסף וכו' ידיהם מסולקות וכו' - בה בשעה שהענין הוא מן הקצה אל הקצה.

והיאומן כי יסופר, אשר שניהם משרתים בקודש במשרת רבנות, מתעסקים בנטירות כו"כ "כרמים": בשר כשר; גט כשר; קדושין כשרים וכו' - ורק "כרמי שלי", ז.א.

הפצת מעינות דא"ח (שבאה"ק ת"ו עתה, אי אפשר כ"א ע"י יסוד מוסד חנוכי) החליטו שאין זה ענינם כלל ובמילא נדמה להם שאין זה גם ביכולתם. וכ"ש וק"ו: ומה בענין נתייסד ע"י הנהלת... לא יכלו הוא והרב... שי' להחזיק מעמד ולהמשיך בו, בשעה שבעיר... נותנים כמה ממון להחזקת מוסדות ונמצאים כמה תלמידים למודות חינוך כאלו - "מסופקני" ביותר שבאם יתייסד מוסד ע"י איש פעיל וכנראה מהנ"ל, גם במוסד זה עיקר הפעילות שלו תהי' על ידי איש זה, אלא שינצל את שמם בשביל המקיף של חב"ד, ופשיטא שלא יזדרזו ופשיטא שלא יתייעצו בהתפתחות המוסד, הרי מיום הראשון להווסדו ועכ"פ שבועות הראשונים והרב המייסד יווכח שאין הם להוטים בהתפתחות המוסד, יניח להם להיות במנוחה, והמוסד לא יהי' לו כל שייכות לחב"ד מלבד השם, והרי אין אני להוט לפרסומת בלי תוכן, כי אם להפצת המעינות, אשר - הודעת חז"ל בזה כמו בכל עניני תוה"ק, לא יגעת ומצאת - אל תאמין. והוא הרי לא יתעמק בזה והרב.. שי' ג"כ לא יתייגע בזה, וכמו שהראה הנסיון בעבר. והרב המייסד אינו רואה סיבה מפני מה לפתע פתאום יהי' מעוניין בענין חדש שאין זה אחריותו.

הארכתי בכל הנ"ל ואפשר בביטויים חריפים והוא במענה לסיום מכתבו וז"ל באמת אני ג"כ מצטערים (על אופן הנהלת מוסדות חב"ד באה"ק ת"ו חפצנו ורצינו לעשות מה לתקן כו' אבל כפי הנראה אי אפשר מטעמים הידועים וכו'. וכמ"ש מכבר אשר טעמים בלשון רבים אין ידועים לי ורק טעם אחד והוא הכלל שב ואל תעשה עדיף ונוח יותר.

והצער וכו' הן צער שלי והן שלהם ידוע הפתגם ששמענוהו כ"פ מכ"ק אדמו"ר "טובה פעולה אחת מאלף אנחות". ומ"ש שאודיע מה רצוני ומה חסר ומה צריך לתקן - הנה אה"ק ת"ו מלאה מוסדות חינוך, ישיבות, חדרים ות"ת ולא רק אלו שנתיסדו לפני עשרות בשנים אלא גם חדשים לבקרים והלואי היו מתקנאים... וכו' אשר בשנים האחרונות הקימו כו"כ מוסדות, אף שלא זכו אפילו לאפס קצהו מהדרכת רבותינו נשיאינו ולרוב טוב אשר שפכו על התמימים ואנ"ש מתורתם ומסירות נפשם, וכלפי לייא יציבא בארעא וכו'. מובן שדברי הנ"ל מכוונים לא רק אליו אלא לכל אנ"ש אשר באה"ק ת"ו, מלבד אנשים מספר אשר נער יכתבם שמשתדלים לעשות את התלוי בהם...

ה'תתיב
נדפסה בלקו"ש חכ"ג ע' 508.