Igrot Kodesh · Letter 5773 — Tzedakah

(5717)

You ask me what attitude one should adopt toward those who mock Jewish values. It would be good not to engage in dialogue with them, not to argue. Those who do so generally act from emotion and do not have a considered position. Generally, on their part, this is the consequence of a disappointment, of dissatisfaction in their life. After they have finished speaking, one should respond to them that even giving them the benefit of the doubt — the doubt of a doubt — it remains wise to adopt a traditional way of life. Indeed, the fact of putting on tefillin* every day or eating kosher does not offend the conscience of one who claims not to be a believer.

The yetzer hara* (evil inclination) will say that such behavior is purely artificial. One will respond to it that by acting in this way, one is not seeking to deceive one's surroundings in order to satisfy a material interest. Indeed, the practice of mitzvos*, unfortunately, does not elicit increased respect from those around one. And such people can accept the idea of acting for the benefit of the doubt, which is not truly hypocritical — inasmuch as, deep down, a Jew desires to put the mitzvos* into practice. He is merely a victim of his yetzer hara*, as the Rambam* states at the end of chapter 2 of the Laws of Divorce. By practicing the mitzvos*, one is, in reality, carrying out what one truly wishes to do in the depths of one's heart. This is self-evident.

ה'תשעג

[תשי"ז]

... במה ששאל איך להתנהג עם כאלו המחרפים וכו' עניני יהדות. מהנכון שלא להכנס בשקלא -וטריא ופלפול. כיון... רוב הנוהגים כנ"ל הוא מפני המדות שבלב ולא מפני השכל שבמוח, וברובא דרובא הרי זה תוצאה מאכזבה ואי שביעת רצון מסדר חייהם. ולכן לאחר שיסיימו דבריהם, יש לומר להם בניחותא שאפילו על ספק וספק ספיקא גם כן כדאי שיתנהגו באורח חיים המסורתי, שהרי פשיטא שאין זה נגד מצפונם של זה האומר בפיו שאינו מאמין שבכל זאת יניח תפילין, יאכל כשר וכו'. ועל טענת היצר הרע שהנהגה כזו צביעות היא, המענה בשבילם היא - שאין הם מרמים את סביבתם לאיזה פניה גשמית, כיון שלצערנו קיום המצוות לא תמיד מביא לכבוד נוסף מהסביבה. ואפילו לדעתו, כדאי לעשות משום ספק ואין בזה באמת משום צביעות כלל, כיון שבעצם, איש הישראלי רוצה לקיים כל המצוות, ורק שיצרו אנסו (רמב"ם הל' גירושין סוף פ"ב), וכשמקיים בפועל הרי הוא עושה ענין שמשתוקק אליו בכל נקודת נפשו - פנימיות הלב, וק"ל.

ה'תשעג
נדפסה בלקו"ש חט"ז ע' 559.