Igrot Kodesh · Letter 5643 — Faith & Bitachon

B"H

Fifteenth day of Av 5717 (note: the Rebbe writes Tav, Shin, Tov — the last word meaning 'good,' its numerical value being seventeen),

Festival of Israel, comparable to Yom Kippur*,

Brooklyn, New York

To the listeners and participants of the class on the holy Tanya*, in the holy city of Yerushalayim*, may Hashem grant you long life,

Greetings and blessings,

I received with pleasure your letter bearing good news — that of your detailed study of the holy Tanya* of the Alter Rebbe*, whose merit protects us — and affirming that this teaching (note: given by Rav Yehoshua Elbaum, see letter no. 5735) satisfies your will.

In keeping with the expression used by Jews, you say that it satisfies your will and not your desire. Indeed, desire is the inner dimension of will (note: see letter no. 5382), which always remains faithful to Hashem and to His Torah*. By contrast, the will itself is subject to change. At times, it is even necessary to compel a person to say: "I want." It is therefore particularly significant to observe that the will is also satisfied — not merely fulfilled, but genuinely satisfied. In such a case, the mitzvah* (note: of studying Torah) — which is the Will of Hashem — is practiced in the best possible manner.

May Hashem grant that we advance from one level to the next, as each one of us is duty-bound to do. Thus the will shall also grow. In the formulation of the Mishnah*: "Make your will His." You will accomplish this as well, and you will be satisfied, by expanding the classes you give and your study. Thus shall be fulfilled in you the promise that "whoever adds (note: efforts in this direction) receives increase (note: in blessings)."

With blessing to convey good news of all this,

ה'תרמג

ב"ה, חמשה עשר באב.
יום טוב לישראל כיום הכפורים

ה'תשטו"ב - ברוקלין, נ.י.

השומעים המשתתפים בשיעור תניא קדישא

אשר בירושלים עיה"ק תובב"א.

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי מכתבם מבשר טוב מלימודים בפנים מסבירות בספר תניא קדישא של רבנו הזקן זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ושביעת רצונם משיעור זה.

ומובן דיוק הלשון בפי כל בני ישראל, שביעת רצון ולא שביעת חפץ, כיון שהחפץ הוא פנימיות הרצון שתמיד הוא באמנה אתו, את ה' ותורתו, משא"כ רצון שבזה אפשרית לשינוים, עד שלפעמים זקוקים לכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ולכן טובא קמ"ל אשר גם כח הרצון שבע הוא, לא מילוי רצון גרידא אלא גם שביעת רצון, זאת אומרת קיום מצוה שהוא רצון המקום באופן דמהדרין ומהדרין מן המהדרין.

ויהי רצון אשר כפי הדרוש מכל אחד ואחד מאתנו, ילכו מחיל אל חיל, ובמילא תוגדל גם מדת רצונם, וכלשון המשנה עשה רצונך כרצונו, וגם מדה זו ימלאוה וישביעוה על ידי הוספה בשיעורים ובלימודים ותקוים ההבטחה כל המוסיף מוסיפין לו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

ה'תרמג
בשיעור תניא קדישא: שע"י מו"ה יהושע עלבוים. ראה לקמן אגרת ה'תשלה.

שהחפץ... הרצון: ראה גם לעיל אגרת ה'שפב.