Igrot Kodesh · Letter 5600 — Faith & Bitachon

By the grace of Hashem,

11 Tammuz* 5717,

Brooklyn,

To Mr. Yitzchak (note: presumably Mr. I. Damyel; see also letter no. 5471),

Greetings and blessings,

Since your last letter of Isru Chag* of the time of the giving of our Torah* (note: the day after Shavuos*), I have received no other. I wish to hope that this is a sign that you are continuing your work of drawing the hearts of the children of Israel closer to our Father Who is in Heaven, in every place where your influence extends. And we have been given the assurance that one who truly takes on such a mission will know success — even though what must be accomplished is not identical for everyone, in every place and at every moment, nor is the time when one reaps the fruits of such activity. It is human nature that when one knows from the outset that an endeavor will be fruitful, one undertakes it with greater eagerness and joy. The success is increased accordingly.

I have chosen to write all of this to you on the eve of the days of liberation (note: of the Frierdiker Rebbe* from Soviet imprisonment), the 12th and 13th of Tammuz*. Indeed, you are surely familiar with the account of the imprisonment and the deliverance, and I therefore hope that the date of this letter will inspire you to meditate on the reason for the imprisonment, the liberation, and the manner in which it unfolded. Above all, you will reflect on the purpose, the intention for which these details have reached you. Indeed, nothing is useless in the world, and everything is the effect of Divine Providence*. This date thus evokes the saying that "the wise person is content with a hint." For an imprisonment is more difficult when it is brought about by friends and acquaintances, when it does not involve the wearing of chains (note: in such a case, it is not easy to recognize that it constitutes an imprisonment). One must sometimes give of oneself entirely to free oneself from such an imprisonment. Moreover, Chassidus* specifies the meaning of this self-sacrifice, mesiras nefesh*, which it connects to the verse: "My will (nafshi*) does not go toward this people" (note: in this sense, self-sacrifice means giving over one's own will).

I send you my blessing to give good news of all this. I hope you will do so in better health, after the attack that unfortunately struck you, as you mention at the end of your letter. You will preserve the effect of the Festival of Liberation throughout the entire year, with joy and enthusiasm.

M. Schneerson,

P.S.: In one of your previous letters, you tell me that you wonder about the fact that the source of impure animals is the three entirely impure forces of evil. Why should they be disadvantaged to the point that elevation is denied to them (note: see also letter no. 5027)?

Several points must be raised in this regard, and the most important is the following. Everything has its reason for being in the world — that is, a way of ascending toward its primal source, to the most elevated level. Thus, pure animals receive this elevation when they are consumed, for example. For impure animals, on the other hand, one must refrain from consuming them, since that is the injunction of the Torah*. One can therefore make use of them for a purpose other than food and drink. Thus, a donkey can carry a burden. Of course, these animals also possess a spark of Divinity, for "there is nothing besides Him" and "You give life to all." In such a case, this spark receives its elevation and unites with its source through the mitzvah*, in the two ways just defined (note: by refraining from consumption or by putting them to useful work). You will also see the holy Zohar*, volume 2, page 163a, cited by the Tanya* at the end of chapter 29, according to which the tempter himself is rewarded (note: for by overcoming this temptation, one ensures the elevation of the forbidden object). You should also consult the Chassidic* discourse entitled "After Hashem," by the Tzemach Tzedek*, which is printed at the end of Derech Mitzvosecha*.

You also make reference to free will. Now, truly free choice is reserved for the children of Israel, who are an integral part of the Essence of Hashem. For Hashem alone transcends entirely all barriers and all limitations. You should also consult Likkutei Torah*, Parshas Emor*, page 38b. This is also explained in the Chassidic* discourses of the Rebbe Rashab*, based on the verse "He shall choose for us our heritage" (note: see Sefer HaMaamarim* 5692-5696, in the discourse "And Hashem said," page 69), which have not yet been published.

ה'תר

ב"ה, י"א תמוז, תשי"ז
ברוקלין.
מר יצחק שי'

שלום וברכה!

מעת מכתבו האחרון אסרו חג זמן מתן תורתנו, לא נתקבל ממנו כל מכתב. ורצוני לקוות שזהו סימן שממשיך בעבודתו לקרב לב בני ישראל לאבינו שבשמים בכל מקום שידו מגעת, וכבר הובטחנו בעבודה כגון זו, אשר העושה בזה באמיתיות - מצליח, אף שלא בכל אדם ובכל מקום ובכל זמן העבודה הנדרשת בזה בשוה היא, וכן זמן צמיחת וגידול הפירות מעבודה זו. ובטבע האדם שכשיודע מראש שתצליח העבודה - עושה בזה בזריזות ובשמחה יותר, ובמילא גם ההצלחה מתרבה.

ובחרתי בכתיבה עד"ז בערב ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז, אשר בודאי ידועה לכ' פרשת המאסר והגאולה. ותקותי חזקה שעצם תאריך המכתב יעורר התבוננות בסיבת המאסר עצמו הגאולה ואופנה, ובעיקר ההתבוננות מהו התכלית והמטרה שהגיעו אלינו כל ידיעות אלו, שהרי אין דבר בעולם לבטלה והכל בהשגחה פרטית. וישמש התאריך ע"ד הפתגם - די לחכימא ברמיזא, שהרי מאסר יותר קשה כשהוא ע"י ידידים ומכירים וכשאינו קשור בשלשלאות של ברזל. ולפעמים גאולה ממאסר זה זקוקה ג"כ למס"נ, ובפרט ע"פ ביאור תורת החסידות בדיוק הלשון מסירת נפש, מלשון אין נפשי אל העם שפירושו רצוני.

בברכה לבשו"ט בכל האמור, ובתקוה שתהי' מתוך הטבת הבריאות לאחרי ההתקפה שהי' לו ל"ע ול"ע, אודותה כותב בסיום מכתבו, ולהמשכת עניני חג הגאולה על כל השנה כולה בשמחה ובטוב לבב.

מ. שניאורסאהן
נ.ב.

במה שהעיר באחד ממכתביו בעבר, שהוקשה לו אודות ענין דבהמות טמאות וכיו"ב שהם מג' קליפות הטמאות לגמרי, ולמה יגרע חלקם שאין להם תקומה וכו'.

הנה כמה נקודות בזה. והתיכונה, שלכל ענין יש לו תפקידו בעולם, ז.א. אופן עלייתו למקורו ועד למקורו ושרשו היותר ראשון, וכמו שבבהמות טהורות הוא ע"י ענין האכילה וכיו"ב, הנה בבהמות טמאות הוא ע"י שנמנעים מאכילתם מפני ציווי התורה, וכן ע"י התשמיש בהם שלא באכו"ש, וכחמור - למשא וכו', שאז הניצוץ האלקי אשר נמצא גם בהם כמובן ופשוט, שהרי אין עוד מלבדו, ואתה מחי' את כולם, עולה למעלה ומתאחד עם שרשו ומקורו, ע"י שנעשה בו מצוה בשני האופנים האמורים. וראה ג"כ בזוה"ק המובא בתניא סוף פרק כ"ט, (זח"ב קס"ג א') - שגם המפתה בא על שכרו הטוב. וראה ג"כ בדרוש אחרי ה' להצ"צ הנדפס בסו"ס דרך מצותיך.

כן במ"ש אודות הענין דבחירה, הנה בחירה אמיתית, שהיא בחירה חפשית לגמרי, אפשרית רק בבני ישראל, על ידי שחלק הם מעצמותו ומהותו ית', שהוא ורק הוא חפשי באמת מכל הגדרות והגבלות. ועיין ג"כ לקו"ת פ' אמור לח' טור ב' ומבואר ג"כ במאמרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע - אלה שלא נדפסו עדיין - ע"פ הכתוב יבחר לנו את נחלתנו.

ה'תר
חלקה נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 299 חלקה בחי"ח ע' 470 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

מר יצחק שי': כנראה - דמיאל. אגרות נוספות אליו - לעיל ה'תעא, ובהנסמן בהערות שם.

למה יגרע חלקם: ראה גם לעיל חי"ד אגרת ה'כז.

במאמרי... יבחר לנו: ראה סה"מ תער"ב-תרע"ו ד"ה וה' אמר ע' סט.